בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יכול להיות שההמצאה הגדולה הבאה בתחום היין היא בכלל זיוף?

"למה שרק העשירים ביותר יזכו לשתות את היין הטוב ביותר?" - זו השאלה שעומדת בבסיס הפעולה של יקב שמשתמש בבדיקה כימית כדי לבצע הנדסה הפוכה ליינות הטובים בעולם ולמכור אותם בחצי מחיר. חברה נוספת מוותרת על הכרמים ומייצרת יין מלאכותי לגמרי. האם תמו ימי הייננים והחלה שעתם הגדולה של הזייפנים?

10תגובות
יין מזויף
צילום מסך מדף היוטיוב CBS This Morning

כל יין מספר את סיפור חלקת האדמה שלו, הגפנים, החביות, הכישלונות המפוארים של היינן ודמעות השמחה שפרצו עם ההגעה לתוצאה המושלמת. אבל ישנם בקבוקי יין שמספרים סיפור הפוך לגמרי. כאלה הם הבקבוקים של "רפליקה" – יקב שמייצר יינות זולים במיוחד שמבוססים על שעתוק מדויק של יינות יקרים ומוערכים מרחבי העולם. הטכנולוגיה שעומדת בבסיס התכנית העסקית של "רפליקה" היא הנדסה הפוכה, כשראשית מנתחים במעבדה מיוחדת את התרכובת הכימית המלאה של הבקבוק אותו רוצים להעתיק ומשם הולכים אחורה עד לרמת האדמה.

את התוצאה מציעה החברה בחצי המחיר מהיין אותו העתיקה, ובכך מעניקה לציבור אפשרות ליהנות מיינות זוכי פרסים במחירים מצחיקים. במעבדה שמשרתת את "רפליקה" מתחקים אחרי למעלה מ-500 מרכיבים כימיים ביין, ומשם פונים למלאכת ההפקה המועתקת עם גפנים אמיתיות ויינן שכל תפקידו הוא להגיע מספיק קרוב לטעם ההוא.

לכל בקבוק שנמכר במחירים שווים לכל שתיין יש "אב רוחני" אליו הוא מנסה להידמות –  Sempre e per sempre הוא שרדונה שהועתק מ-'Far niente' המוערך של יקב נאפה וואלי; Retrofit שרדונה נולד מ- Missbehave ;Rombauer הוא פינו-נואר ששוכפל מ-Meiomi; והבלנד האדום Pickpocket הוא בנו הלא חוקי של The Prisoner. במבחני טעימה שונים התוצאות לא היו חד משמעיות, כשלפעמים ההעתק מנצח ולפעמים המקור שומר על כבודו, אך כולם מסכימים שמדובר על "הדבר האמיתי", כלומר יין טוב בפני עצמו, ולא גימיק חסר עומק של טעמים וריחות. 

אם "רפליקה" מעניקה לציבור הצרכנים טעימה מיין אותו לא יוכלו להרשות לעצמם אך בכל זאת שומרים על מרכיבים מהותיים ממסורת ייצור היין (גידול, בצירה, התיישנות), בחברת "Ava Winery" לא עושים אפילו את זה. גם כאן התהליך מתחיל במעבדה, אך משם הוא לא עובר אל הכרם, כי פשוט אין כזה. המהנדסים של "Ava Winery" מרכיבים את היין מחדש מולקולרית, וברגע שהפיקו את הליטר הראשון ממנו, הדרך לייצור המוני פתוחה בעבורם. לא רק יין מייצרים ב"Ava Winery", אלא גם את "הוויסקי המולקולרי הראשון בהיסטוריה".

ההשלכות של תהליכים אלה עצומות. ראשית, מתן האפשרות לשתיית יין מתקדם לאנשים שידם אינה משגת היא מהפכנית בכל הנוגע לשוויון וחינוך לשתייה נכונה. אי אפשר לצפות מצרכנים מתחילים להבין טוב יותר מה הם שותים, אם לא נותנים להם אפשרות אמיתית לטעום יין איכותי. שנית, האפשרות ליצור יין ישן שלא התיישן, או לשחזר יין נדיר שעולה אלפי דולרים במעבדה, טומנת בחובה שימור נכסים קולינריים. 

כתבה על יין - דלג

שתי החברות, כל אחת בדרכה, מציעות אפשרות לרכוש יין פרימיום עם טוויסט – אך האם זה בכלל חוקי? התשובה היא בהחלט כן. בארצות הברית, בסיס פעולתן של שתי החברות והמצפן המשפטי-תעשייתי של העולם, לא ניתן לקבוע פטנט על טעם ומכאן הדרך להעתקת טעמים פתוחה. מצד שני, החברות הללו לא יכולות לרשום פטנט על טכנולוגיית הפירוק הכימי של המוצר אותו הן רוצות להעתיק. כך כל אחד יכול להעתיק כל בקבוק שאי פעם טעם ולנסות לזקק את המוצר שלו על פי המודל שהציב לעצמו. בהתחשב בעובדה שגם ביקבים הגדולים ביותר ישנו הבדל בין בקבוק לבקבוק, שהרי יין הוא מוצר שממשיך "לחיות" גם אחרי אריזתו, יתקבלו גוונים רבים התלויים בפרמטרים שונים.

כמו עלי אקספרס של יין

הניסיון להעתיק מוצר, בטעם והארומה שלו, יכולים להישמע לאדם הרגיל כמו גניבה לכל דבר ועניין, אבל האם המצב היום שונה? "השאלה היא מה זה לחקות", עומד ארז לזוביק, מנהל המכירות של יקב אמפורה, על קוצה של הגדרה כממתיק סוד. "לקחת יין מסוים ולפרק אותו לגורמים ולשכפל, אז אפשר לקרוא לזה העתקה למרות שאני לא בטוח שיש פה עניין של זכויות יוצרים. אבל אם יינן שתה פעם איזה משהו ומנסה לשחזר את זה - זו העתקה? אפשר להגיד שזה שלב התפתחותי. כמו כשלומדים לנגן. בהתחלה מנגנים שירים של אחרים, עם הניסיון מגיעה היצירה האישית".

אתה יכול להבין יוזמות כאלה או שהן מרגיזות אותך?

"יש לזה תחושה של מעין עלי אקספרס של יין. הם עומדים על כתפיים של יוצרים אחרים, שהשקיעו את הונם והגיעו לתוצאה טובה. איפה היצירה האישית שלהם? הרי יש ערך לעשייה והציבור אוהב גם את הדברים הנוספים שבקבוק יין מציע, מעבר למרכיבים הכימיים  שלו – הסיפור שלו, הרומנטיקה שלו והייחודיות היצירתית שלו". 

חיקויים כאלה יכולים לפגוע במותגי היין גדולים?

"הרי גם את קוקה קולה מנסים לחקות שנים, ומעבר לעניין של 'פפסי טעים או לא', מישהו הצליח לגעת במותג של קוקה קולה? לא. מאחר ועדיין יש ערך למותג ומה שהוא מייצג".

בישראל קיים מצב של ניסיון להעתיק או לשכפל יין או טעם אחר?

"יינן יכול לקבל השראה, כמו שהלד זפלין קיבלו השראה. אבל הם לא חיקו שיר אחר במדויק. אתה פורח מההשראה ולוקח משהו אל היצירה האישית שלך, אחרת למה לעשות יין חדש? אתה רוצה לעשות יין זול? אין בעיה, תיצור יין חדש וזול. אבל מה הערך ביין מועתק? המחיר? יש בישראל המון יינות בטווח המחירים הזה של חמישים שקלים או פחות, שהם פשוט מצוינים".

יינות מועתקים כאלה יכולים למצוא קהל רוכשים בישראל?

"אני מאמין שהאפשרות הזו תקרוץ לקהל, גם לישראלי כמובן שתמיד יחפש את האפשרות להביא יין של 400 שקל ב-15 שקל. יחד עם זאת, אנשים מעריכים – בעיקר ביין – מסורת, סיפור וזווית אישית. למרות שאין כזה דבר זכויות יוצרים ביין, הרי אני לא המצאתי את הבלנד מרלו-קברנה ובקבוק יין הוא לא כמו ג'ינס ליוויס מזויף, אבל שתיית בקבוק שהוא העתק היא קצת חסרת מעוף". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו