הדרך שבה אנו נעים במרחב העירוני עומדת להשתנות לנצח
האדריכל פליפה קוריאה מזכיר שמטרופולינים כבר עברו אסונות והשתנו עקב כך, ולא רואה בטכנולוגיה של העיר החכמה איום על הדמוקרטיה. שיחה על אורבניזם בימי מגיפה
פליפה קוריאה הוא אדריכל ואורבניסט העומד בראש התכנית לאדריכלות באוניברסיטת וירג'יניה. קוריאה, יליד אקוואדור, מתמחה בערים במרכז ודרום אמריקה ובמחשבה על תשתיות בקנה מידה גדול והקשר שלהן לכריית משאבים, כלכלה לאומית, תנאים חברתיים ועיצוב עירוני. קוריאה מדבר וכותב הרבה על תשתיות ורשתות חוצות גבולות כבסיס לפיתוח וצמיחה של ערים כיום. הוא משוחח עמי מדירתו שבניו יורק.
אנחנו חושבים היום על ערים כמקומות בעייתיים מבחינת התפרצויות מגיפות, אבל למעשה הרבה ערים תוכננו על סמך עקרונות של סניטציה ושיפור הבריאות הציבורית. האם ערים עדיין מתוכננות בהתאם לעקרונות כאלו? האם אתה רואה בעלייתם המחודשת של מומחי הבריאות הציבורית הזדמנות למחשבה אחרת על תכנון ועיצוב עירוני?
"אנחנו צריכים לקחת צעד אחורה ולחשוב באמת מה מגדיר עיר במאה העשרים ואחת. לדעתי, להגיד שערים הן המקומות הבעיתיים ביותר במקרה של מגיפה בגלל רמות הצפיפות שלהן זו אמירה בעייתית, כי אנחנו חיים במציאות מלאת שרשראות אספקה, קשרים חברתיים, ורשתות פיסיות ודיגיטליות מסוגים שונים שכל כך שזורות זו בזו שלהגדיר ערים כישויות אוטונומיות זה לחלוטין לא רלוונטי.
העולם שלנו ברובו מעויר, ובעיני יעיל יותר להגדיר ערים על ידי הגישה שלהן לתשתיות. כך נוכל להתחיל לחשוב איך להתמודד עם אזורים שהם דחוסים מאד, אבל אין להם גישה לשרותים בסיסיים. לדוגמא, איך אתה מתמודד במצב חירום עולמי עם מחנות פליטים או יישובים לא פורמליים גדולים?
מבחינה היסטורית, ערים תמיד הגיבו באופן משמעותי לשאלות של בריאות וסניטציה. ערים רבות בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים תוכננו מתוך השאלות האלו ומתוך תגובה לקטסטרופה, כמו למשל השריפה הגדולה בשיקגו ב־1871 שהיתה אחראית לחקיקת איזוּר ודיור שעדיין קיימת היום. אני מאמין שמגיפות כמו הקורונה ודאי יובילו לניסויים חדשים, שיהפכו לרגולציה. הערים ייפגעו בצורה קשה, אבל יהפכו גם למרכזי חדשנות תכנונית."
איך אתה צופה שערים ומדינות בדרום ובצפון אמריקה יתמודדו עם משבר הקורונה? האם אתה רואה אותן מאמצות את המודל הסיני של מעקב אחרי אזרחים וניהול אקטיבי של אוכלוסיה?
"ערים, בהבנה הקונבנציונלית שלהן, הן מרכזים של ציבוריוּת. מגיפות כמו זאת תוקפות באופן מהותי כל צורה של ציבוריוּת - את הרעיון שאנחנו יכולים להתכנס ביחד כקולקטיב ולפתח כל סוג של ארוע, תוכן או התרחשות עם משמעות לקבוצות אנשים שונות. לדעתי זה יהיה הדבר שישפיע ביותר על התודעה של אנשי העיר. אתה כבר מתחיל לראות את זה קורה כאן בניו יורק: אם יש מרחב שבאמת כולם חולקים פה הרי זה הרחוב, ואנחנו רואים רחובות ריקים מאד, ומקומות עם תחושה של ציבוריוּת שנעלמים באופן הדרגתי. מבחינת הדרך לניהול מצב כמו זה, לדעתי זו לא בהכרח שאלה של ערכים דמוקרטיים, אלא של איך אנחנו מתכנסים יחד כחברה כדי להתמודד עם המצב. לפחות כאן נראה לי שזה הולך להיות פחות ניהול מלמעלה ויותר תהליך המבוסס על הסברה וחינוך של הציבור על החשיבות של הריחוק החברתי והבידוד הזמני שנדרש עכשיו.
התהליך הזה חייב להיות מגובה בהשקעת משאבים במקומות הנכונים כדי שאנשים יוכלו לעשות את זה. ברגע שאתה רואה את המדיניות הזו אתה יכול להבין על מי היא משפיעה בצורה הישירה ביותר ואיך. למשל, הרעיון של לעבוד מרחוק ולהשאר בבית משתנה מאד בהתאם למעמד החברתי והכלכלי שלך, סוג העבודה שיש לך, וזמני ואופן היוממות ("קומיוטינג", נסיעה יומיומית קבועה לעבודה ובחזרה, ד"ה) שלך, כך שיש קבוצה שלמה בחברה שלנו שעבורה המדיניות הזו היא בלתי אפשרית. חלק מהמשימה שלנו תהיה להקים תשתיות שיאפשרו לכולם להשתתף במאמץ הזה יחד. המאמץ הזה אולי גם ימציא מחדש סוג של ציבוריוּת: במקום לחשוב עליה כדבר התלוי במרחב מסוים, נוכל להגדיר אותה כמוצר ציבורי הזמין לכולם. במלים אחרות, ייתכן שיש תצורות של שיתופיות שלא זקוקות למקום ספציפי אבל עדיין מסוגלות לייצר ספרה ציבורית. אפליקציית זום היא הדוגמה הבולטת לכך בימים אלה."
אתה לא חושב שיש תרחיש אחר, שבו ערים חכמות והטכנולוגיות עליהן הן מבוססות עשויות להפוך ברגעי משבר בהם אתה אמור לנהל את האוכלוסיה לכלים שיאפשרו עלייה של שלטון אוטוריטרי?
"זו כמובן ההבטחה והאיום בטכנולוגיות של ערים חכמות. כמו רוב הטכנולוגיות, הכל תלוי בתהליכים חברתיים רחבים יותר שמנחים אותן. טכנולוגיות חכמות יכולות להיות מאד יעילות אם יש לך ערים נבונות - כאלו שפועלות על פי סט של רעיונות ואידיאלים מעבר למה שהטכנולוגיה אומרת להן. בגלל זה, בממשק הזה בין טכנולוגיה והעיר הנושא של דמוקרטיה כן הופך למשמעותי. אם טכנולוגיות חכמות יכולות לרמוס את הערכים הדמוקרטיים שלנו אז אנחנו בבעיה. אם הן יכולות לתפקד בתוך מסגרת גדולה יותר של ערכים אז יש להן שימוש חיובי. הכל תלוי בידיים של מי הן נופלות."
האם אתה רואה את המצב של תשתיות ורשתות חוצות גבולות משתנה באופן מהותי עם הבידוד שנכפה על מחוזות, מדינות ויבשות?
"אם אתה מתבונן על האופנים שבהם רשתות תשתית גדולות עובדות, תוכל לראות שהן עוצבו בעיקר לתנועה של סחורות. אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי, וככזה יש בו תנועה חופשית של סחורה ותנועה חופשית של הון. אבל אין תנועה חופשית של אנשים, והמצב שאנחנו נמצאים בו היום הולך להקצין את זה. בסופו של יום, שרשראות הייצור הגלובליות יוקמו מחדש, אבל לדעתי יהיה שינוי פרדיגמה משמעותי באופן שבו אנשים יכולים לנוע בעולם. אני חושב שהשינוי הזה הוא משהו חשוב להתבונן ולעקוב אחריו."
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3550771) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3539480) whtzResponsive
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר