בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצירה מהעולם הישן

אופרת הרוק "מאמי" היתה יצירה בעייתית. אין שום סיבה לעבד אותה שוב

34תגובות
מאמי
צילום: לורן ברונה

כשצפיתי לפני כמה שבועות ב"מאמי" בבימויה של קרן ידעיה התחדדה אצלי ההבנה כי ישנם מוצרי תרבות שצריכים להישאר בעבר או אפילו להיעלם מהתודעה. הסרט, שהוא עיבוד קולנועי לטקסט בימתי, מחזמר, הוא כישלון. לאורך הצפייה חשתי כי אני צופה בחזרות להצגה המוסרטות באמצעות מצלמה. הדיבור השירי של השחקנים נראה מאולץ ושייך למדיום אחר והופך את הטקסט לרדוד ומגוחך. נקודת אור בסרט היא הופעתה של הזמרת נטע אלקיים בתפקיד מאמי בתצוגת משחק מרשימה ונוכחות חזקה. ידעיה היא קולנוענית ייחודית, מעיזה ופורצת דרך, אך במקרה שלפנינו הממד הנסיוני מביך ומיותר. מה שעבד בסרטה הארוך הראשון "אור", אינו עובד כאן. 

ככל שנמשך הסרט כך התכווצתי במבוכה ובתדהמה מולו. ניסיתי שלא להירדם מול הסצנות החשוכות, האיטיות והחוזרות על עצמן. ניסיתי שלא לפרוץ בצחוק מול ערן צור המדקלם שורות שיר כמו בהצגת פרינג' גרוטסקית, "משחק את הרע" תוך שהוא שר בהגזמה דרמטית. ניסיתי שלא לאטום את אזניי מלשמוע את דודו טסה בעיבוד שכולו אדפטציה ופיצוי ערבי-מזרחי לרוק ישראלי משנות השמונים. נדמה כי זהו פיצוי מתנצל על היות המחזה המקורי חף מייצוג המקור. התוצאה לא עובדת מוזיקלית, צורמת ומשווה לסרט ממד מונוטוני ומשמים. 
נראה שהבימאית מתייחסת ל"מאמי" כאל נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית וכטקסט ראוי וחשוב, אחרת לא ניתן להבין את בחירתה להחזיר את היצירה הבעייתית הזו אל התודעה הישראלית. הבחירה לשמר את מערך היצירה המקורי היא בעייתית ואפשר לזהות אותה כקריאת הכיוון המנחה את הסרט על שלל בעיותיו. יכול להיות שהלל מיטלפונקט עשה לפני ארבעה עשורים מעשה ייחודי כשהביא את קולה של אישה מזרחית מעיירת פיתוח דרומית אל במת התיאטרון הישראלי ונתן לה קול. אך האם בשנת 2020 ישנה איזושהי רלוונטיות למהלך כזה? "מאמי" היא יצירה מהעולם הישן. בעולם ההוא אולי מתאים היה לספר את סיפורם של המזרחים כקורבנותיה האולטימטיביים של הציונות מתוך עטו של התל אביבי האשכנזי בלבד, אך היום זה מלווה בלא מעט צרימות: לצלם עיירת פיתוח דרומית כרקע לתזמורת עיראקית, לדובב את תושבי העיירה באמצעות "מוזיקה מזרחית" כהגדרה גנרית רחבה ולפספס את ההבדלים התהומיים שיש בין תרבות צפון אפריקה לארצות המזרח, מעידות על היות היוצרת כמי שמגיעה מבחוץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו