בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשכל רגע נולד כוכב רשת, מה נשאר מהמושג כוכב קולנוע?

שיטת הכוכבים, שהנחתה את תעשיית הקולנוע כמעט מאז שנוסדה, מתה מזמן, אך היא נולדה מחדש במאה הזאת בהקשר שונה

5תגובות
ברברה סטרייסנד ב"מצחיקונת". ימים מנצנצים
Photo12 / AFP

"יש לנו יותר כוכבים מאשר בשמים!" כך נהגה חברת אם־ג'י־אם להתפאר בשנות ה-40 של המאה הקודמת, כאשר היתה האולפן המוביל בהוליווד בזכות הדרמות היוקרתיות שלה וסרטיה המוזיקליים המשובחים. היא אף כללה התרסה זו כלפי היקום בפוסטרים של סרטיה כעטרה מעל לדמותו של האריה, שמייצג אותה כסמל עד היום. ואמנם, יותר מ-60 שחקנים ושחקניות שנחשבו לכוכבים היו חתומים על החוזים הדרקוניים של אם־ג'י־אם — יותר מאשר בכל אולפן אחר באותן שנים.

כדי להוכיח את אמיתותה של אמירה זו, כינסה החברה אחת לכמה שנים את כל כוכביה במיטב מחלצותיהם לתמונה קבוצתית שבה הם ניצנצו מול המצלמה. ב-1949, כאשר החברה חגגה 25 שנים להיווסדה, היא הלכה צעד נוסף קדימה והושיבה את כל כוכביה מאחורי שלושה שולחנות ארוכים לארוחת צהריים משותפת; הפעם היתה זו מצלמת קולנוע שחלפה לאורך השולחנות והתמקדה לשנייה קלה בפניהם המוכרות. מכיוון שהאירוע התקיים לכאורה באמצע יום עבודה שגרתי באם־ג'י־אם, הכוכבים הגיעו בלבוש יומיומי; לחלופין, כמה מהם באו בתלבושות מהסרט שלו הצטלמו באותו זמן, כאילו יצאו הרגע מבימת הצילומים של סרטם החדש ורק מחכים לחזור אליה.

מגמ - דלג

קטע מצולם זה, שניתן לאתר אותו ביוטיוב ׁואתרים נוספים ברשת, הוא תעודה מרתקת של ימים קולנועיים שחלפו ואינם עוד. לתיעוד זה נוסף בראייה לאחור רובד נוסף, מכיוון שהנוכחים בו ידעו כבר אז, ואולי עדיין לא, שכינוס מפואר זה הוא שירת הברבור של הוליווד הקלאסית; זו כבר נקלעה למשבר הכלכלי החמור ביותר בתולדותיה בגלל התמורות שחלו בחברה האמריקאית אחרי מלחמת העולם השנייה והטלוויזיה הצעירה, שהותירה את מרבית צופי הקולנוע בבתיהם בפרברים.

אם־ג'י־אם, אולי בגלל מעמדה הנעלה, היתה הקורבן העיקרי של משבר זה. שנתיים לאחר צילום התיעוד הזה, שמפגין חוסן וגאווה תאגידית, לואי ב' מאייר סולק מתפקידו כמנהלו הכל־יכול של האולפן; ובמשך השנים הבאות רבים מהכוכבים הנראים בתיעוד שוחררו מהאולפן לעבר עתיד בטוח פחות; עכשיו היה להם החופש לבחור באיזה סרט להופיע, אך לא תמיד כבר נותר להם במה לבחור.

הכרזתה של אם־ג'י־אם בזמנו שכוכביה רבים יותר מגרמי השמים נדמית צנועה בהשוואה למה שמתרחש כיום. שיטת הכוכבים, שהנחתה את תעשיית הקולנוע כמעט מאז שנוסדה, מתה מזמן, אך היא נולדה מחדש במאה הזאת בהקשר שונה. כיום הכוכבים מנצנצים מכל עבר ונולדים כמעט מדי יום. שוב ושוב מציגות בפנינו תוכניות טלוויזיה, ולעתים אף מהדורות החדשות, מישהו או מישהי שאת שמם לא שמעתי מעולם, ואותו אשכח מיד, ואת פניהם, שמיד דוהים בזיכרוני, לא ראיתי מעולם, ומתייגים אותם ככוכבים שנושאים את התואר כוכבי רשת. מספיק שסרטון או סטורי אחד עלה באחד מאתרי הרשת וזכה למיליון לייקים ויותר, כדי שהנראים בהם יהפכו כמעט מיד לכוכבים מהסוג החדש. אלה מתרבים בקצב כה מהיר ואולי אף עצבני, שנדמה כבר שהם לא רק רבים יותר ממספר הכוכבים שבשמים, אלא גם בחלל כולו שסובב אותם.

השימוש הכה נפוץ היום במלה כוכב, שהפך כמעט לצורך מחייב על ידי מנחי התוכניות המציגות בפנינו את הנעשה ברשת, מרוקן את המושג הזה, שהיתה לו חשיבות היסטורית בהתפתחותם של עסקי השעשועים באמריקה, מכל משמעות שנשא. התרוקנות זו נושאת אמנם מעין מסר דמוקרטי, כי כיום כל אחד יכול להיות כוכב והתואר אינו מיועד עוד למעטים בלבד, המורמים מעם; אך העובדה שכל אחד או אחת היום יכולים להעלות לרשת כל שטות אפשרית, או לפרוש בפנינו את חייהם בסדרה אינסופית של צילומים שעולים לרשת בקצב של מכונת ירייה בפעולה, והם זוכים לאלפי ומיליוני עוקבים — מלה מפחידה לכשעצמה, שהרשת מבקשת להציג אותה כידידותית — וכתוצאה מכך הופכים מיד לכוכבים, היא בבחינת זילות של המושג. זילות זו מקוממת פחות מזאת שמאפיינת במציאות הגלובלית העכשווית את השימוש שנעשה במלה פליט כדי לתאר את מי שהשתתפו בתוכניות ריאליטי, ואחרי שאלה נגמרו, תרים אחרי כל אפשרות נוספת למצוא מקלט בבתינו מעל מסך הטלוויזיה, אך היא מסלקת מהמושג כוכב את הייחוד שהיה לו פעם והופכת אותו לעניין שבשגרה שוממה מעניין.

סטרייסנד - דלג

"I'm the greatest star, I am by far, but no one knows it". אלה היו מלות השיר הראשון שברברה סטרייסנד בת ה-22 ביצעה במחזמר "מצחיקונת", שעלה בברודווי ב-1964 ובו היא גילמה את דמותה של הבדרנית פאני ברייס, כוכבת מופעיו הראוותניים של פלורנץ זיגפלד בשנות ה-30, וכך גם ארבע שנים לאחר מכן בגרסה הקולנועית של הלהיט הבימתי. כיום, כך נדמה, אין עוד דבר כזה ש"איש אינו יודע", כי הכל יודעים. זה לא באמת משנה אם הסרטון שמועלה לרשת וזוכה לצפיות רבות מוכיח כישרון או לא; לעתים דווקא חוסר כישרון הוא גורם שמושך צפיות ועוקבים בשל אופיו המשעשע ואולי אף גרוטסקי. כל זה הופך את הפרסום לערך הנעלה מכל כיום, הרבה מעבר ליכולת וכישרון, ולא להיפך כבעבר.

המושג כוכב קולנוע מעולם לא היה ריק מתוכן. עובדה מעניינת היא שבראשית ימי הראינוע נמנעו האולפנים מלפרסם את שמות השחקנים שהופיעו בסרטים שהם הפיקו, מפחד שפרסום שמם יגרום לשחקנים פופולריים אלה לבוא לבעלי האולפנים בתביעות לשכר גבוה יותר. ואולם, קהל המעריצים דרש לדעת את שמות השחקנים והאולפנים נכנעו לבסוף, כשהם גם מבינים את הערך הכספי הטמון בהפיכתם של השחקנים המופיעים בסרטיהם לבעלי שם וזהות. השחקנית הראשונה שזהותה נודעה לקהל באמריקה, ועד אז נודעה רק בכינויה "נערת ביוגרף", על שם האולפן שבו עבדה, נשאה את השם הנפלא, המתגלגל על הלשון, פלורנס לורנס. אף שלורנס הופיעה בכ-300 סרטים בתקופת הראינוע, שמה נותר בתודעה רק בזכות היותה השחקנית הראשונה ששמה נודע בציבור; זאת לעומת מרי פיקפורד, שהיתה לכוכבת הגדולה הראשונה ונחשבה למלכת הוליווד, במיוחד אחרי שנישאה ב-1920 לגדול הכוכבים של אותה תקופה, דאגלס פיירבנקס. את ביתם המפואר הם כינו "פיקפייר", שילוב של ההברות הראשונות של שמות המשפחה של שניהם, והוא היה למוקד לעלייה לרגל של כל הוליווד, עד לגירושיהם ב-1936.

פיקפורד - דלג

אילו המושג כוכב קולנוע היה ריק מתוכן לא היו מתפרסמים על אודותיו במשך השנים כל כך הרבה מחקרים וספרים תיאורטיים, שחוקרים את מהותו ואת משמעותו היצירתית, החברתית והתרבותית. נטען פעם שהיו כוכבים שמעמדם לא נסמך על כישרון דווקא, אלא על מסע פרסום יעיל שהתמקד בעיקר בחזותם; ואולם, אם בודקים את הקריירות של מי שטענה זו הושמעה נגדם ושרדו בכוכבותם שנים ארוכות, מגלים שבניגוד לנטען תחילה, מעמדם נסמך תמיד על כישרון; זאת, במהופך למה שמתרחש כיום בתופעת כוכבי הרשת, שמקצתם שורדים ורובם מממשים את האמירה המיוחסת לאנדי וורהול שבעתיד כל אחד יהיה מפורסם למשך 15 דקות.

האינפלציה בכוכבים המלווה את הנעשה ברשתות חוברת לתופעה נוספת: גם אם הקולנוע האמריקאי עדיין שופע כוכבים וכוכבות, אין עוד, כפי שהיו פעם, כוכבים וכוכבות שעצם הופעתם בסרט משמשת לנו סיבה לנהור ולצפות בו. עוד בשנות ה-70 היינו הולכים לסרט בראש ובראשונה כי פול ניומן או סטיב מקווין או ברברה סטרייסנד או ג'יין פונדה שיחקו בהם; אך זמנים אלה חלפו מהעולם, ואין עוד בהוליווד כיום שחקנים או שחקניות ששמם בלבד מבטיח את רווחיו של סרט. מובן שגם כוכבי העבר חוו כישלונות בקריירות שלהם, אך מקומם בהיררכיית החוויה הקולנועית שאנו מייחלים לה שונה מזה המתקיים כיום, גם כאשר מדובר בכוכבי הקולנוע העכשוויים הגדולים ביותר, בעיקר גברים ופחות נשים מפעם.

שיטת הכוכבים עברה מהעולם הקולנועי בשנות ה-50, ובעשורים האחרונים התואר כוכב עדיין מוצמד לשחקנים ולשחקניות רבים, אך משמעותו עמומה, ושפע הכוכבים הנולדים מדי יום כמעט ברשת מבליט ומעצים עמימות זו. "Twinkle, twinkle, little star, how I wonder what you are, up above the world so high, like a diamond in the sky" אומרות מלות שיר הילדים הידוע שמקורו בשיר מראשית המאה ה-19. תופעת כוכבות הרשת אינה מציעה תשובה חדשה לשאלה המוצגת במלות השיר, אם נאמץ מלים אלה לתעשיית הבידור, הפרסום והזוהר. היא מבטלת אותה, ולא רק שאין היום ברשתות יותר כוכבים מאשר בשמים, אלא שהשמים המרושתים שמעלינו חפים מכוכבים ואין מי שינצנץ באפילתם. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו