בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרווחנו: העיבוד הקולנועי המרגש ל"מאמי" מגיע ישר לטלוויזיה

"מאמי", סרטה של קרן ידעיה שעולה היישר בטלוויזיה, מתבסס על אופרת הרוק הפולחנית משנות ה־80, אבל לוכד את כל רסיסי ההוויה המקומית העכשווית. ככזה הוא מרגש, מסקרן ואף נועז

26תגובות
נטע אלקיים ועמי אבו ב"מאמי". נוכחות קולנועית רבת עוצמה
סרטי יונייטד קינג

רק שלושה ימים הפרידו בין יציאתו של "מאמי", סרטה של קרן ידעיה, המתבסס על אופרת הרוק שכתב הלל מיטלפונקט והלחינו אהוד בנאי ויוסי מר חיים, ובין סגירתם של בתי הקולנוע במדינה. בעתיד, מי יודע, עשוי הסרט להיחשף לפנינו על המסך הגדול של הקולנוע, אשר לו הוא שייך. ואולם, עד שיגיעו ימים טובים יותר אלה, הוא יעלה לשידור בוי־או־די של הוט, יס, סלקום טיוי ופרטנר טיוי, החל ב-31 במארס.

לגרסה קולנועית זו של אופרת הרוק "מאמי" הגעתי חף כמעט לגמרי מהתרשמויות קודמות מהיצירה ומקשר רגשי עמה. לא שהיתי בישראל ב-1986, אז הועלתה לראשונה "מאמי" ב"צוותא" בתל אביב, ולפיכך גם לא הייתי עד לתהליך הפיכתה מכישלון לפולחן, שהיה חלק מההיסטוריה התרבותית שלה. לתקליט של "מאמי" אמנם האזנתי פעם או פעמיים, אבל גם זאת לפני זמן רב. מצב זה של דף כמעט חלק נראה לי נכון לשם הערכת סרטה של ידעיה כיצירה קולנועית העומדת בפני עצמה, שכן לא הנאמנות של הסרט למקור או חריגתו ממנו הן שעניינו אותי, אלא הווייתו העכשווית בקולנוע הישראלי ובתרבות המקומית. לשם כך העדפתי גם שלא לצפות בתיעוד ההצגה הקיים ביוטיוב. אולי אעשה זאת עכשיו.

"מתוך הסרט "מאמי - דלג

אם יש לי הסתייגויות מסרטה של ידעיה הרי הן נובעות בעיקר מהמקור שלו, ולא ממנו עצמו. מכיוון שמקור זה כה מוכר, לא אנסה אפילו להימנע מספוילרים, וקוראי יחליטו בעצמם אם להמשיך ולקרוא ביקורת זו. "מאמי", כפי שיודעים כל המכירים את המקור, מציג את סיפורה של אשה צעירה בעיירה בדרום הארץ, שנישאת לבחיר לבה, אך זה נפצע במהלך שירות מילואים והופך לצמח זמן קצר לאחר החתונה. מאמי היא כעת אשה צעירה שחלומות האושר שלה לצד בן זוגה התנפצו והיא חייבת לפרנס את עצמה מכאן והלאה. בהחלטה של רגע היא מחליטה לנסוע לתל אביב, וגוררת עמה לכל תחנה במסעה את בעלה השמוט בכיסא הגלגלים שלו.

זהו חלקו היפה ביותר של הסרט. ידעיה מביימת אותו ברכות ריאליסטית, וכל דימוי שבו, מהמדבר שבו מאמי (נטע אלקיים) מהלכת ועד לתחנת הדלק שבה היא עובדת, נחרת בזיכרון בעוצמתו הפיוטית. בחלק זה של הסרט, שהוא סרטה הארוך הרביעי, אחרי "אור", "כלת הים" ו"הרחק מהיעדרו", מוכיחה ידעיה שוב למי שנענים ליצירתה עד כמה היא שולטת באמצעי המבע הקולנועיים שלה, מהפשוטים ביותר – היכן להציב מצלמה? מאיזו זווית לצלם? – ועד לחזיתיים והתוקפניים ביותר. ואלה שולטים בעיקר בהמשכו של הסרט.

"סצינת האונס" - אופרת הרוק מאמי - דלג

מסעה של מאמי בעיר הגדולה מוביל אותה תחילה לפאב אופנתי, שבו בתום יום עבודה היא מותקפת מילולית על ידי אחד העובדים הפלסטינים. הן האופן שבו ידעיה מביימת סצינה זו והן החיבור בינה ובין הסצינה המקורית, הידועה כ"סצינת האונס", אכן משווים להתקפה מילולית זו מהות פיזית. התחנה הבאה במסעה של מאמי היא בית בושת המיועד לכל המי ומי. ידעיה מביימת סצינה זו – שהמעבר אליה מגיע כמין הלם חזיתי – כקליידוסקופ מוזיקלי צבעוני, שיש בו משהו מיידי המזכיר את הסגנון השליט במוזיקה הפופולרית בשנים שבהן נוצרה האופרה.

אם עד לנקודה זו יוצר "מאמי" של ידעיה איזון בין חומריו הריאליסטיים למרכיביו האלגוריים, הרי מכאן והלאה אלו האלגוריים משתלטים עליו – בתיאור הפיכתה של מאמי לכוכבת פופ, לפוליטיקאית פופוליסטית המסיתה נגד השמאל, הימין, האינטלקטואלים וכל מה שנותר, נבחרת לראשות ממשלת ישראל, מובילה את המדינה למלחמה שתובעת קורבנות רבים – ומתרסקת. מעבר זה מהשילוב בין הריאליסטי לאלגורי לאלגוריה בלעדית כמעט הוא נקודת התורפה של המקור, והיא מחלחלת גם לסרטה של ידעיה. הקצב של הסרט נעשה מהיר מדי, תזזיתי מדי. אמירותיו נעשות לפיכך חפוזות מדי, ולמרות הגודש העלילתי הוא מאבד את המומנטום שהיה לו בחלקו הראשון.

קרן ידעיה בפסטיבל קאן, 2014. מוכיחה שוב את שליטתה באמצעי המבע האמנותיים שלה
BERTRAND LANGLOIS / AFP

אך לא לגמרי. וזאת משום שלכל אורכו נותרת המוזיקה גורם המאפשר לו להפחית לחץ ולהוציא קיטור. ידעיה עושה שימוש מושכל במהותו של הסרט המוזיקלי, ז'אנר המאפשר לה לנוע בין רבדים שונים של מציאות ותודעה. לא אתיימר להשוות כאן מבחינה ז'אנרית-מוזיקלית בין העיבודים המקוריים של האופרה ובין אלו של גרסתה הקולנועית, להם אחראים דודו טסה וניר מימון. אך אומר שהעיבודים העכשוויים נשמעו לי נפלאים. הקטעים המוזיקליים, בכלל, הם שיאיו של הסרט, במיוחד אלה שבהם טסה עצמו משמש כמספר, ושר ישירות למצלמה כשמאחוריו, במעגל, על רקע המדבר, ניצבת שורה של נגנים. ובלב לבו של הסרט ניצבת הופעתה המרגשת של נטע אלקיים כמאמי. נוכחותה הקולנועית רבת עוצמה וקולה נפלא.

מאמי האופרה - דלג

היו ששאלו בהקשר של הסרט אם האופרה שכתב מיטלפונקט עדיין רלוונטית. ודאי שהיא רלוונטית, ורלוונטית האמירה שדבר לא השתנה מאז הוצגה האופרה לראשונה ועד להווה שבו נעשה הסרט, אולי אף הוחרף. סרטה של ידעיה אינו מתאמץ למצוא רלוונטיות במקור שעליו הוא מתבסס, אבל הוא הופך את המקור הזה למעין רשת של אירועים קולנועיים, הלוכדת את כל רסיסי ההוויה המקומית העכשווית. מכאן כוחו, ומכאן יכולתו לרגש ולהיות מעשה יצירה קולנועי מסקרן, תובעני ובסופו של דבר גם נועז. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו