
הניסיון של סוני וחברת הקומיקס וליאנט ליצור ב"בלאדשוט" יקום חדש מסתיים עם אקשן לא משכנע, תסריט קלישאי ועם וין דיזל המשמר את מעמדו בתור הרוטן מספר 1 בהוליווד
למרות דילוגים מקרטעים בין שלושה צירי זמן וגודש עלילתי, "שיר השמות" של פרנסואה ז'יראר הוא סרט בעל תוקף, שמעניק באמצעות המוזיקה זיכרון חף מסנטימנטליות לקורבנות השואה
הבמאי הרוסי הצעיר קנטמיר באלאגוב חוזר ב"ג'ירפה" ללנינגרד ב-1945, בתום המצור שהוטל על העיר. בניגוד לסרטים אחרים שעסקו בהלם קרב, הוא מתמקד בסיפורן של הנשים – ועושה זאת באופן מרשים
סוד הקסם של אולפני פיקסאר הוא ביכולת להחדיר אנושיות בדמויות אנימציה ממוחשבת. "קדימה" אמנם עומד ביעד, אך בצורה מגושמת. מרוב מאמץ לפרוט על כל הרגשות, הסרט נעדר את העומק הרגשי והתחכום שאליהם התרגלנו
התסריט הדל מונע מ"בלתי נראה" להתעלות, אך עדיין מדובר במותחן מספק. מוס, בהופעה משכנעת, מצדיקה לבדה את קיום הסרט
אן האתוויי ובן אפלק מככבים ב"הדבר האחרון שהוא רצה", עיבוד של די ריס לספר של ג'ואן דידיון. אף אחד מהמעורבים לא מצליח להציל את הסרט מהבלגן העלילתי והבימוי הצעקני
האם גבר יכול להתאהב בדמות נשית שהוא יצר בעצמו? שאלה זאת ניצבת בבסיס "זואי", אך התשובה שהסרט מעניק מסתחררת סביב עצמה ללא מוצא
"קול קדומים", עיבוד חדש לספרו של ג'ק לונדון, מפגיש את הריסון פורד עם כלב עצום בתקופת הבהלה לזהב. על ההתרגשות מההרפתקה גובר חוסר הנוחות שמעורר הכלבלב הממוחשב
סרטו החדש של הבמאי טוד היינס, "פרשת המים", חף מנוסחאות מלודרמטיות וכתוצאה מכך מעורר הערכה
סרטיהם של אוליבייה נקש ואריק טולדנו מלאי כוונות טובות — אך עמוסים במניפולציות נרטיביות ורגשיות. לפעמים זה עובד, אבל ב"יוצאים מן הכלל", שמתאר את קשיי ההישרדות בצרפת של ארגוני סיוע לאוטיסטים ולנוער בסיכון, זה פשוט מעיק
בסרט הביכורים שלו "היום שאחרי לכתי" מיישם נמרוד אלדר תפישה קולנועית של איפוק וחומרה. אף שהוא הולך איתה רחוק מדי, זו יצירה מבטיחה
הסרט הכל־נשי בכיכובה של מרגו רובי מתפרע ומשתחרר מכבלי ההיגיון והנרטיב. בלי טון קודר ועם שפע הומור עצמי, אולפני די־סי מוכיחים שהם מסוגלים להפתיע
סרטה של לולו ואנג עוסק בשאלה של גילוי והסתרה כמו גם בניואנסים המבדילים בין בני לאום אחד שההגירה הפרידה ביניהם. הוא בוער על אש קטנה, ודווקא לכן מעורר סימפטיה
הסרט "ג'ודי – מעבר לקשת" חודר אל מהות המיתוס של ג'ודי גרלנד
"המתים של יפו", סרטו הראשון של רם לוי שמיועד להקרנה בקולנוע, נעדר המשכיות, קוהרנטיות ויציבות, ממש כמו המציאות שמתוארת בו. לוי, שמבטו חד כתמיד, משכיל לעטוף את הצעקה שעולה מהסרט בעדנה