בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיון עם בן פול: הסופר שאיש אינו יודע מיהו

חקירת מותה של זקנה חרדית עומדת במרכז הספר "אתה שוטר בירושלים", אבל התעלומה האמיתית נותרה: מיהו הסופר הישראלי המשובח בן פול, ששומר על אנונימיות מוחלטת, גם מפני עורכיו, ומסכים להתראיין רק בדואר אלקטרוני

39תגובות
המנזר הבנדקטיני באבו גוש (תמונת אילוסטרציה). מרגע גילוי הנרצחת על ידי נזיר בגלימה חומה, נפרשת מזימה נפשעת בממדים מפלצתיים
אוליבייה פיטוסי

שוטר, כלומר קצין משטרה די בכיר, חוקר מוות של זקנה חרדית. היא מתה בחצר ירושלמית מוזנחת, סמוך לדירה הקטנה שבה גרה כדיירת מוגנת בפרויקט המגורים המתפורר, "בתי זאכר", על קו התפר שבין השכונות החרדיות בירושלים למזרח העיר. מצא אותה אחד השכנים, נזיר איטלקי בשם אליעזר, זקנו פרוע, שיערו ארוך, והוא לבוש גלימה חומה קשורה בחבל. הוא מצא אותה ביום הראשון של צום הרמדאן, לבושה בבגדיה הלבנים שהצהיבו מיושן, כאילו היו תכריכים, ולרגליה רק נעל אחת, אורתופדית, רחבה. אולי בכלל היה זה מוות טבעי, מבקש ההיגיון הישר לקבוע, לקבוע ולהניח לפרשה. אבל הספק מכרסם בו, בקצין המשטרה המתבגר והמקריח, מרסל קדוש. לבסוף הוא מצליח לחבר רמזים וקצוות לכדי קונספירציית ענק, מזימה נפשעת בממדים מפלצתיים. אבל הוא שוטר, שוטר בירושלים, וככזה אין שום דבר שיוכל לעשות. בייאושו הוא פורש מהמשטרה ומחליט לחבר ספר. ספר שהוא אזהרה, התראה, ספר שיניח בצורה גלויה את הראיות לפשע הזה, שנרקם כבר עשרות שנים. אבל גם זו בעיה: רעיון, גאוני ככל שיהיה, הוא רק רעיון. הגאונות האמיתית תלויה בביצוע.

כך, פחות או יותר, בכמה עמודים של כתיבה שלופתת את קוראיה בעניבת חנק, מתחיל "אתה שוטר בירושלים", ספרו השני של בן פול, שיצא כעת בהוצאת כתר. אם גאונות אמיתית היא לא רעיון אלא ביצוע, הרי שזה של פול הוא, לכל הפחות, מבריק. ספר שהוא פרשייה קונספירטיבית על ירושלים, המשטרה, הפוליטיקה, נדל"ן ודת, ושבתוכו ניסיונות כתיבה של ספר על אודות אותה הפרשייה. והכתיבה מסחררת, עוברת בין משלבים של שפה ובין גוף שני לראשון ולשלישי, מייצרת חוקיות משל עצמה ומלהטטת בגבולות שיצר הסופר.

שחורי. "השאלה מי הוא לא חשובה"
מוטי מילרוד

הקורא, מבולבל, מוקסם, מבין שעלה לסחרחרה ונאלץ לבטוח במי שהעלה אותו עליה, וידע, כך הוא מקווה, להורידו ממנה. כי זאת יש לומר: בן פול משתעשע והשעשוע הספרותי שלו, שבו הקורא לעתים תועה ותוהה לאן כל זה הולך (אבל בטוח שאמנם הולכים להיכן שהוא) הוא עונג נדיר. וכדאי אולי להתעכב על אותו השעשוע, מפני שהשעשוע, החידה, מצוי בכל הווייתו של בן פול. החל משמו.

הוא הפציע לראשונה לפני כשנה וחצי בספר "מלך, בלש", שעורר תגובות דומות לאלו שיעורר כנראה גם ספרו השני. אבל לא רק איכותו של הספר עוררה סקרנות. בן פול הוא שם עט. את כתב היד לספרו הראשון הגיש לארבע הוצאות ספרים, בהן בבל שבה יצא לבסוף, בתוספת מכתב. נאמר בו כי "בן פול" הוא שם בדוי, כי הוא מעוניין לשמור על אנונימיות והתקשורת עמו תיעשה באמצעות כתובת דוא"ל. כמו הוצאת כתר, שאליה עבר לאחרונה, כך גם אנשי בבל: כולם טענו שאינם יודעים מיהו, לרבות עורכת "אתה שוטר בירושלים", יערה שחורי. גם הראיון המתפרסם כאן התקיים בצורה דומה, בהתכתבות ודרך גורם שלישי. "כל התקשורת איתו נעשית במייל ובאמצעות עורכי הדין באי כוחו", מספרת שחורי. "מבחינתי השאלה מי הוא לא חשובה. כתב־היד הגיע אלי לפני כמה חודשים, קראתי אותו ואני זוכרת את התדהמה שלי. התפעלתי ממנו. היה לי מזל לקבל אותו והחלטתי שזה פשוט לא חשוב מי זה".

עטיפת הספר "אתה שוטר בירושלים"

יש בכך מסתורין שאולי תורם לעניין סביבו (בדומה לעניין שהתעורר סביב "יערה עמנואל" שהתברר כי מאחוריה עומד ארז שוייצר, או לזה השורר סביב הסופר המוכר בשם העט יונתן דה שליט, שלא לדבר על אלנה פרנטה האיטלקיה) אבל גם בלעדיו הכתיבה הווירטואוזית, החידה, כולם עדיין שם. "מלך, בלש" היה, בין היתר, כתב חידה שאחד מגיבוריו הוא בנימין פאול, סופר שהוסגר בידי אחד מרעיו בספרד הפאשיסטית. פתרון החידה, חש הקורא, יקרב אותו לפתרון זהותו של הסופר. גם ב"אתה שוטר בירושלים" ישנה חידה, ספירלה של זמנים ושפה ומידע שהקורא מוכרח לפענח בשעה שהספק דוקר בבטנו, אבל היא אחרת. ירושלים של הספר היא זאת של שנת 2012, משהו בספר הוא מיידי ועכשווי, מצלצל מוכר מאוד. זהו גם הנושא לשאלה הראשונה המופנית למחבר: כיצד נבט בו הרעיון? מה הצית את דמיונו?

"על גב הספר מצוטט המשפט 'אני אוהב את ירושלים אהבה קנאית ומטורפת'", הוא משיב. "זה המניע שלי, אם להמשיך בשפת החקירה המשטרתית. משם בא הספר: מהשיתוק שאוחז בך כסופר כשאתה מנסה לתאר את ירושלים, כי אי אפשר לתאר את ירושלים, את הפלא והאימה של המקום ושל אנשיו, התמהונים והקנאים והקבלנים והמקובלים ושודדי הנדל"ן וברוני ובריוני בית המקדש, חברי הכנסת והממשלה והעליון, החרדים לישיבותיהם וכיתותיהם, הצליינים לכתותיהם ואלף השפות והצלובים שלהם ורבבות פלסטינים כורעים לתפילה מסביב לחראם א־שריף ועוד, עמוק יותר או גבוה יותר, תלוי איך מסתכלים, המתח החי, הרוטט ממש, של צוק הסלע הזה על פי תהום, הנקודה הזעירה הזו שיש לה יומרות די מוצדקות להיקרא מרכז העולם.

"ביסוד הרומן עומד ניסיונו הנואש של קצין משטרה הגון, כן, יש כמה כאלה, להשליט סדר במקום שהוא האנטיתזה לסדר, בלב האי־סדר. מכאן נבעה גם הדמות הנגדית וההכרחית, דמותו של האח אליעזר. ואם את שואלת על נקודת ההתחלה, או הנקודה הארכימדית של הספר, התשובה היא שהכל מתחיל כשזקנה אחת מתה. הזקנה הזו, שאני מאחל לה אגב חיים ארוכים, צצה מולי יום אחד בסמטה באזור שבו מיקמתי את בתי זאכר, על קו התפר בין מאה שערים ושכונת באב א־זהרה בואך שער שכם, והיא היתה לבושה כולה לבן, כפי שמתואר בספר, בתחרות לבנות מצהיבות שאותן הפכתי מיד, כמובן, לתכריכים".

כנסיית נוטרדאם בירושלים. בין חרדים לצליינים
אייל ורשבסקי

מהו מקומו של השעשוע האינטלקטואלי בכתיבה עבורך? המשחק האינטלקטואלי חשוב מהסיפור?

"אני מצפה מהאמנות למיומנות לפני הכל, ובהחלט גם להנאה. אני לא בטוח שהייתי קורא לזה משחק אינטלקטואלי, אסתפק במלה האחת, היפה, 'משחק'. נראה לי שבשורש כל יצירת אמנות משמעותית יש תנועה מתמדת בין המשחק לאמת, וכל אחד משני האלמנטים האלה הוא חיוני באותה מידה. כתבתי את 'מלך, בלש' ואת 'אתה שוטר בירושלים' בזעם ובכאב ובאהבה למקום שלי ולזמן שלי, לתקופה שאני חי ושאותה אני מנסה, בדרכי, לתעד. זה לא משחק. אבל אני מזכיר לעצמי בכל רגע שלפני הכל זה צריך להיות גם מענג לקריאה, כפי שאנחנו קוראים על מעשי הרצח, האונס והביזה הנוראים ביותר אצל הומרוס או פון קלייסט או סלין או כנפאני ונהנים מיופיו של החרוז, מהשלמות הנהדרת של מבנה הסיפור".

שני הספרים שלך הם כתבי חידה, ובשניהם חייב הקורא להסכים שלא להבין, כדי ליהנות מהקריאה. מבקר הספרים, עומרי הרצוג, כתב ב"הארץ" על "מלך, בלש" ש"הדרמה הפנימית של הרומן חוזרת ומתגשמת בתהליך הקריאה". ב"אתה שוטר בירושלים" הדרמה הפנימית מתכתבת עם הקריאה והפעם ברומן שנכתב במקביל לשחזור המאורעות. המרת את השאלה על זהותך, זהותו של בן פול, בשעשוע אינטלקטואלי אחר.

"מלת המפתח, בעיני, היא מסתורין. אני מתנגד לחשיפה ולגילוי ומתעב אותם. אי אפשר לחיות בעולם השקוף שהשיק רוסו עם הווידויים שלו, זה מין גירוי בלתי פוסק שמייצר מצוקה נוראה ושממון, כמו הרעב הנורא של השבעים, רעב שאלף תוכניות בישול ומסעדות שף לא יצליחו לספק. 'מלך, בלש' אכן סובב סביב ההיעלמות של הסופר, ההיבלעות שלו בתוך הטקסט. 'אתה שוטר בירושלים' עוסק בעניינים אחרים לגמרי והדמות של המספר כאן היא דמות בדויה מסורתית. אין לי יומרות להיות ליצן אינטלקטואלי, אני משחק משחק רציני מאוד, משחק הוא בעיני דבר שיש לקחת במלוא הרצינות ולעשות אותו יפה ומעניין, ואכן אני מחפש כל הזמן דרכים חדשות כדי שהמשחק יהיה יפה ומעניין".

מצפון ומוסר

אם יש משהו ברור שניתן לומר על "אתה שוטר בירושלים" הוא שהוא נאמן יותר מקודמו לכללים המסורתיים של כתיבת פרוזה. כמו שאומר פול, יש לו גיבור שהוא דמות בדויה, ומהלך עלילה שהוא אולי מפותל ולא לינארי בהכרח, אבל כזה שיש לחידות שבו פתרונות. ומעבר לזה, כפי שכבר נאמר, הוא אולי נועד להיות נבואי, אבל הטקסט נטוע עמוק בהוויה העכשווית, בדיווחי החדשות, ביום יום. ההרפתקה נכרכת בפוליטיקה ויש בה ביטוי לעמדה פוליטית חד משמעית, מהדהדת חזק אפילו יותר משהדהדה בספר הקודם. האם, כמו הגיבור, גם הוא מרגיש בצורך לכתוב סיפור כדי לגרום לקורא להתעורר מהאדישות והעיוורון? ובכלל, האם יש לסופר אחריות יתרה מזו שיש לכל אזרח, בנוגע למדינתו, גורלה, ושאלות של מצפון ומוסר?

"אני מאמין שהכול פוליטי, כולל ההתעלמות מן הפוליטי. בשני הספרים יש התייחסות למציאות חיינו כאן ובדיקה של שאלות מוסריות. ייתכן, אם כי אני לא בטוח, ש'אתה שוטר בירושלים' ישיר יותר או לפחות מרוכז יותר בכאן ועכשיו. אין לי שום תקווה להשפיע על המציאות המיידית דרך הספרות, ספרות (טובה) היא לא תעמולה, אבל אני חושב שכדי לכתוב משהו בעל ערך עלי לשקף את המציאות הזו, לצרוח אותה, לגרד בבשר ולדגדג בכפות הרגליים ולשרוט בציפורן על הלוח. האחריות היחידה של סופר היא לספרות, ומבחינה זו אין לי שום תביעות מוסריות מסופרים, אבל אני חושב שכל יצירה טובה היא ביטוי של רוח התקופה, ותמיד יש בה איזו דחיפות, איזה כורח דוחק לתת ביטוי לעכשיו, ולשם כך צריך לזרוק לכל הרוחות את שק הקלישאות של מה שהיה יפה ונכון וטוב אתמול, ושמכנים אותו, נניח, 'ספרות יפה'".

יש בספר גם אמירה חריפה על המשטרה, בכלל על מנגנוני המדינה וגם לעניין קיפוח עדתי, התנשאות וניכור. הנושאים האלו מעסיקים אותך בחיי היום יום? נדמה לי שגם זה מתקשר לשאלה הקודמת, על תפקידו של סופר.

הסופר אייל דותן. מועמד ל"בן פול"
גבריאל בהרליה

"כן, כל הנושאים האלה בהחלט מעסיקים אותי, אני חי אותם כל הזמן ומנסה לפעול כדי לשנות ואת זה אני עושה כאזרח, לא כסופר. בעניין המשטרה, חשוב לי להבהיר שהיא לא גרועה בעיני משולחיה, להיפך, ואני עומד מאחורי קצין המשטרה מרסל קדוש גם כשהוא מרביץ למפגינים. המשימה שלו בלתי אפשרית. רבים מאלה שיושבים להם בנחת על כס המשפט בשלום, במחוזי ובעליון הם בעיני גרועים לאין ערוך מהשוטרים בשטח. הם האחראים למראית העין, לשקר הגדול של הדמוקרטיה ושלטון החוק במדינה שמחזיקה מיליוני בני אדם ללא זכויות אזרח בסיסיות ועוד מיליונים אסורים בכלא המבעית של רצועת עזה, חשופים כמו עכברי מעבדה לניסויים החדשים של תעשיית הנשק שלנו".

המלים נוקבות וקשה שלא לחשוב על הבחירה העיקשת להישאר אנונימי, במציאות ובאווירה שבה אמירת דברים כאלה נחשבת לעניין המחייב אומץ. מאליהן עולות התהיות מה עומד מאחורי הבחירה בשם העט. כשיצא "מלך, בלש" אפיינה עסקונת הספרות את המחבר כסופר שכבר פירסם בעבר וזכה לתהודה, איש אקדמיה המתמחה בהגות צרפתית עכשווית.

עו"ד אביגדור פלדמן. מועמד ל"בן פול"
דניאל צ'צ'יק

בורסת ההימורים הפריחה שמות לאוויר, למשל זה של הסופר וחוקר התרבות אייל דותן או המתרגם עודד וולקשטיין, או זה של עידן לנדו, פרופ' לבלשנות שחי כיום בארה"ב (שמו של עו"ד אביגדור פלדמן ניקר אף הוא בראשה של כותבת שורות אלו), אך הזהות נותרה חידה. כמצופה, נשמעו דותן וולקשטיין משועשעים מהרעיון והכחישו כל קשר לסופר. עידן לנדו מסר: "כלל הידוע לי, זה לא אני". פלדמן אמר כי אינו מעוניין להגיב לדברים. מעניין לציין עם זאת ששחורי סירבה להסגיר אפילו את זהות באי כוחו של בן פול והגיבה ב'אין תגובה' כשנשאלה לעניין פלדמן. על כל פנים, מבקר הספרים מוטי פוגל הצביע ברשימתו על הספר על הקריצה לפול אוסטר, שכן שמו המלא של אוסטר הוא פול בנימין, ועל ספרו הראשון חתם בשם "בן פול". אחרים הצביעו על קורות חייו של וולטר בנימין, שגם הופיע בספר. כך או כך, הוא הואשם ביהירות ובפחדנות, אפילו בשאיבת תענוג סדיסטי ממעשה ההסתרה.

"אני מבקש להבהיר אחת ולתמיד שאין לי שום עניין בפול אוסטר ומעולם לא חשבתי עליו בהקשר לבן פול (או בכל הקשר אחר). השם בן פול התגלגל איכשהו מתוך אדרתו של וולטר בנימין. ובאשר להאשמות ביהירות ובסדיזם, כאן כבר התרחש איזה סחרור שהוא באמת מחוץ לתחום השגתי, ופורח כנראה בחללים רחוקים מאוד מאלה שבהם אני חי".

עד כמה אתה חושב על המסע שיעשה הקורא? על הערפול ועל רגעי הגילוי? הקורא עובר את אותו תהליך שעובר בעצם השוטר קדוש, ואת אותה אי הוודאות, התחושה המנקרת של חשד לא פתור.

"אני מאוד אוהב ספרי בלש, למעשה אני לא יכול לדמיין את חיי בלעדיהם, ואחת האכזבות הגדולות ביותר בחיי כסופר היא שאני לא מסוגל לכתוב אותם. שני ספרי בן פול הם בעצם שני נסיונות לכתוב את הבלש שלי, ובשני המקרים השתלטו עלי גורמים עוינים, גררו אותי לדרך לא נודעת והבלש המסכן נזרק ונעלם בחושך, בין השיחים. כך אני כותב, בלי יעד מוגדר מראש, אם כי בשלב כלשהו העניינים מתבהרים ואני מסוגל כבר לראות את קצה הדרך. אני חושב שהיטבת להגדיר את רוח הספר שהיא, כדבריך, 'תחושה מנקרת של חשד לא פתור'. זה הרי עצם העניין, התסכול שלנו לנוכח מציאות שבה לעולם לא נקבל את פתרון החידה, בניגוד להבטחות של ספרי בלש, סדרות מתח והודעות דובר המשטרה, וגם להבטחותיהם של דוברים אחרים, רהוטים יותר, שמציעים לנו את הנחמה של הידיעה — הידיעה בה"ה הידיעה — כבר כמה אלפי שנים".

אז למי בעצם אתה כותב? מיהו הקהל שלך?

"אין לי קהל כשאני כותב, רק כמה מבקרים פנימיים שמנקרים, ומנקרים באכזריות, ומוחקים לי כל הזמן שורות, דפים ולפעמים פרקים שלמים, ואני עוד מודה להם על כך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו