אלבר אודרזו, מאייר ספרי "אסטריקס", מת בגיל 92 - ספרות - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלבר אודרזו, מאייר ספרי "אסטריקס", מת בגיל 92

לכתבה
אלבר אודרזו עם דמויות מספרי "אסטריקס" AFP

אלבר אודרזו, שהיה המאייר של ספרי "אסטריקס", מראשיתם ב־1959 ועד 2011, מת היום כשהוא מותיר אחריו מורשת תרבותית ענקית

8תגובות

הוא נולד עם שש אצבעות בכל יד ועם כישרון ציור שהתגלה כבר בגן הילדים. את האצבעות, שהציקו לו מאוד, הסירו בניתוחים בילדותו, אבל לא הצליחו להשכיח את תחושת החריגות שהאיש המוכשר, בן למהגרים מאיטליה נשא עמו כל ימיו, והפך לזהב טהור.

אלבר אודרזו, שילדי כל העולם מכירים כאודרזו בלבד, מת היום (שלישי) בגיל 92, ומותיר אחריו מורשת תרבותית ענקית: הוא היה המאייר של ספרי "אסטריקס", מראשיתם ב־1959 ועד 2011, עת מכר את הזכויות לתאגיד ההוצאה לאור האשט. יותר מ־300 מיליון עותקים של הספרים נמכרו בעולם, תחילה בצרפת ואחר כך בכל מקום בו ילדים ומבוגרים אוהבים קומיקס.

אודרזו (משמאל) עם רנה גוסיני שכתב את ספרי "אסטריקס", 1967
AFP

ב־18 השנים הראשונות לחייו של הלוחם נמוך הקומה והנעבעכי ששואף לחירות מפני הגאלים הענקיים ורק רוצה שהכפר יחזור לחיים השלווים שלפני המלחמות, ספרי "אסטריקס" היו פרי שיתוף פעולה מבורך בין הסופר רנה גוסיני לבין אודרזו, אבל ללא הדמויות המגוחכות, העלובות, המצחיקות ומלאות ההשראה על הנייר, היו הספרים וסדרות ההמשך שורדים בתודעה רק כתרגילים בהתחכמויות לשוניות.

אסטריקס הוא כמובן שיבוש של אסטריסק, כוכבית בלטינית ובכמה שפות אירופיות: השיבוש והסיומת "איקס" נהפכו אצל גוסיני לסימני היכר בשמותיהם של הגיבורים בכפר הגאלי המותקף, כמו אובליקס הענק והאידיוט, סבל רב כוח של אבנים עצומות לדולמנים, ו"אוטומטיקס", נפח הכפר רב התושייה. לעתים קרובות, השמות וההתחכמויות אובדים בתרגום. כך, מתושלחיקס ולוחמאמיקס נשמעים מאולצים כמו מבריקס, שהוא בכלל ideefix הכלבלב המדבר של אסטריקס, יצור זעיר נלהב ונרגז עם סדר יום אקולוגי תבוני וברור.

אלבר אודרזו עם דמויות מספרי "אסטריקס"
AFP

הכפר שאין לו שם ואנשיו שחיים במלחמה מתמדת וצוחקים על כל דבר, גם על הפולשים המטומטמים, זכה לחיים מפעימים, צבעוניים, מלאי תנועה המצחיקים גם את מי שעדיין לא למד לקרוא. כל הדמויות מוקצנות ומאופיינות בחדות ובתעוזה בלתי מתפשרת, ובקומיקס כמו בקומיקס — לא מתבגרות, משתנות או מזדקנות.

בסצינות הקבוצתיות של דמויותיו, יצר אודרזו תחושה של קהילה — ולקהילה יש כוח בלכידות ובעזרה הדדית, בסולידריות שבלעדיה אי אפשר לנצח

לפני שיצר אותו, אודרזו התנסה בסדרת קומיקס מוצלחת אחרת, שידועה לילדים קטנים יותר וכיום לא היתה עוברת את משוכת התקינות הפוליטית: "אומפה־אומפה אדום העור" שגיבוריו המצוירים בשחור לבן הם מה שהיה קרוי "אינדיאנים", נשכח מלב. ב־1959 הגיעה ההצעה שגוסיני ואודרזו חיכו לה: ליצור סדרה לילדים קצת יותר גדולים, בני תשע פלוס, שהתנסו על בשרם בשיממון הפדגוגי העצום בלימודי לטינית ונאלצו בשלב כלשהו בחינוכם ללמוד את "מלחמות הגאלים" של יוליוס קיסר.

אודרזו וגוסיני חיברו למיזם הזה את זיכרונותיהם ממלחמת העולם השנייה, שבה היו צעירים מכדי להשתתף כחיילים ומבוגרים מכדי להתעלם מכניעתה של צרפת לנאצים. את הנאצים המירו ברומאים אכזריים ומשעשעים לא פחות מן הגאלים הטובים והמטומטמים — חוץ מאשף הכפר שרוקח שיקויים, אלה שהופכים את אסטריקס לגיבור־על לרגע, אבל רק כדי להציל את הכפר מעוד מזימה נוראית או מתקפה קטלנית. בימים כתיקונם, בפתח כל אחד מן הספרים, הוא פשוט איש רגיל ונמוך נורא עם שפם ענק ומצחיק ויומרות ענקיות עוד יותר.

אודרזו ב-2015 בתערוכה שהוקדשה לספרי "אסטריקס"
AFP

הצבעוניות, התנועה והאיפיונים החדים של כל דמות בספרי "אסטריקס" הם רק חלק מסיפור ההצלחה. אם מתבוננים בכל דמות בנפרד, מוצאים מיד סיבות שבגללן ילדים נוטים ללעוג לזולת. זה שמן מדי וזה זקן נורא, זה נמוך מדי וההוא רשע, או פטפטן בלתי נלאה: אבל ביחד, בסצינות הקבוצתיות של דמויותיו, יצר אודרזו תחושה של קהילה — ולקהילה יש כוח בלכידות ובעזרה הדדית, בסולידריות שבלעדיה אי אפשר לנצח.

ילדים ומבוגרים התאהבו. הפרקים הראשונים הופיעו ב"פילוט", מגזין חדש לילדים ולנוער, אבל החל ב־1961, בקצב של שניים־שלושה בשנה, ראו הספרים אור והפכו לתופעה תרבותית שסחפה את צרפת ובלגיה — ובתרגום, את כל ארצות אירופה ומעבר להן. כשגוסיני מת ב־1977, אודרזו המשיך לכתוב את הסדרה לבדו, ולא פחות טוב מן היוצר המקורי. אודרזו גם התעקש על הקרדיטים: "גוסיני ואודרזו" הם היוצרים בכל הספרים, גם אחרי שגוסיני כבר הצחיק בעיקר את המלאכים. בקצב מופחת ועדיין בהצלחה מסחררת, הספרים המשיכו להופיע עד שאודרזו פרש ב־2011 ומצא מחליפים ראויים, תמיד נאמנים לסגנונו.

שנותיו האחרונות, למרבה הצער, היו רוויות סכסוכים משפטיים עם בתו, שהיתה מנכ"לית הקונצרן הענק שהעפרונות, הצבעים והדמיון שלו הניבו. היא ביקשה להשתלט על האימפריה, ואודרזו מצא שבחיים האמיתיים, יש אויבים גרועים מן הרומאים ואין בנמצא שום שיקוי פלאים שיסייע להביס אותם. אבל מרגע שעצם את עיניו מיליונים בעולם יזכרו לו רק את העליצות הטהורה שמבט אחד בדמויות שלו מעורר מיד, ואת הרצון לראות עוד ועוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות