בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעזבו את מיכל הקטנה בשקט, במיוחד אם היא בדיוק ילדה

ידועניות שמדברות על דיכאון לפני לידה, על הפלות, על טיפולי פוריות ועוד עושות שירות חשוב, אבל חשוב לזכור שזו בחירה שלהן. בדיוק כמו הבחירה של מי שלא רוצה להביא ילדים לעולם

69תגובות
מיכל ויצמן ("מיכל הקטנה"). אף אחת אינה פוסטר ייצוגי של נשיות
מירב בסון

מצד אחד, כולם גרים לנו ברחם. מה עם ילד? את בהריון? אתם עובדים על זה? ואם קופצים קדימה שנה־שנתיים: מה עם ילד שני? לא תביאו לו אח? וכו' וכו'.

מצד שני, לא רק שמבנה החברה והכלכלה כאן לא בנוי לגידול ילדים — שלא לדבר על המצב הביטחוני — שכן הוא מחייב על פי רוב עבודה של שני הורים שעות ארוכות, אלא שאת כל הטירוף הזה אנחנו אמורות לעשות כשאנחנו מתוקתקות (ע"ע השאלה "כבר חזרת לעצמך?"), אף אחד הרי לא צריך לשמוע אם קשה לנו, אם אנחנו לא מצליחות להיכנס להריון, ראשון או שני, אם אנחנו מזריקות לגופנו חומרים למיניהם, אם אנחנו עוברות הפלות שאיננו רוצות בהן. תהיי יפה ופורייה ותשתקי.

מחאת "צאו לנו מהרחם" כבר צברה תאוצה, ולאחרונה צצה מכיוון אחר מהרגיל. פוסט שפירסמה באינסטגרם כוכבת הילדים המכונה "מיכל הקטנה" (מיכל ויצמן), ובו היא נראית מבלה עם בן זוגה במסעדה 16 שעות אחרי שילדה בת, עורר סערה: ככה לא נראית אשה אחרי לידה, היו מי שפסקו ברשתות החברתיות, וטענו כי מסרים כאלה פוגעים בנשים אחרות.

ובכן, גם אם הכוונות אינן רעות, אנחנו יודעות לאן כאלה מובילות. המוחים והמוחות שכחו את זכותה הבסיסית של אשה, כל אשה, גם מפורסמת, לנהוג כפי שמתאים לה. נכון, רובנו לא נצא למסעדה 16 שעות אחרי לידה, אבל מיכל ויצמן דווקא כן, וזו זכותה המלאה. אף אחת מאיתנו אינה פוסטר ייצוגי של נשיות כזו או אחרת ואין מערכת כללים שמורה איך לנהוג, אחרי לידה או לפניה או בכל זמן אחר.

מיכל הקטנה - דלג

אשר לתקופה שלפני לידה, הרצאה שנשאה לאחרונה השחקנית יובל שרף היא כזאת שקשה להמעיט בחשיבותה. שרף שפכה אור על תופעה לא מדוברת: דיכאון לפני לידה, שבניגוד לדיכאון אחרי לידה שהמודעות לו גדולה יחסית, רבים כלל אינם יודעים שהוא תופעה קיימת. "כשאת עושה ילד את אמורה להיות שמחה. אז אני לא הייתי, הייתי עצובה מאוד", גילתה. "כמה אפל היה שם, כמה הרגשתי שאני נמצאת בתוך כלא שהוא הגוף שלי וכמה אני רוצה לצאת משם ולראות את האור".

חשיפה כזאת מפי שחקנית מוּכרת היא חשובה במיוחד, מפני שהיא לא רק מעלה אל פני השטח אלא אף נותנת לגיטימציה לתחושות שנשים לא מעטות חשות, ואולי מתביישות, חושבות שהן היחידות שזה קורה להן, שמשהו לא בסדר אצלן. ולא כך הוא.

יובל שרף
Domenico Stinellis / AP

דבריה של שרף הצטרפו לגילויים אחרים מסוג דומה מן החודשים האחרונים. אשת התקשורת לוסי אהריש סיפרה ביוני האחרון בפוסט בפייסבוק, אחרי שסבלה הצקות ושאלות אם היא בהריון, כי לא רק שאינה הרה אלא שעברה שתי הפלות. ואילו השחקנית מאיה ורטהיימר סיפרה על טיפולי פוריות סבוכים וקשים שהיא עוברת. אליהן מצטרפות עוד נשים רבות הפורשות את הסיפורים שלהן ברשתות החברתיות — אם אלה סיפורי לידה לגוניהם, הפלות, לידות שקטות ועוד.

כל אלה — דיכאון לפני לידה, הפלות, היומיום הקשה של טיפולי פוריות ועוד — הם עניינים לא מדוברים בדרך כלל, וראויות לציון הנשים תחת זרקור ציבורי שמדברות עליהם בפומבי.

לוסי אהריש
אוליבייה פיטוסי

תופעה חדשה־יחסית נוספת, בינתיים רק בחו"ל, היא המראה של חברות פרלמנט שמניקות את תינוקותיהן במליאה. ראשת ממשלת ניו זילנד אף הגיעה לנאום באו"ם לפני כשנה וחצי עם התינוקת שלה, אז בת שלושה חודשים. זה עדיין מחזה מאוד לא שכיח, שעולה לכותרות מיד. בישראל, לעומת זאת, ראש הממשלה נתניהו ירד לאחרונה לשפל המדרגה, אפילו כשמדובר בו, והפר הסכם קיזוז עם תמר זנדברג ימים ספורים אחרי שילדה, בהצבעה על החסינות של חיים כץ. יריקה בוטה כזאת בפרצופן של נשים, גם מצביעות ליכוד, היא מעשה נאלח.

בכל מקרה, בעולם מתוקן לא נשים היו צריכות להתאים את עצמן לאופן שבו המשק עובד אלא להיפך: המשק והחברה היו מתאימים עצמם לצרכים של מי שמביאות חיים לעולם.

בינתיים, מה שקורה בישראל מתרחש בחברה שבה הבאת ילדים לעולם אינה שאלה בכלל, ילדים זה (כמעט רק) שמחה, טיפולי פוריות נעשים וממומנים בשיעור גבוה הרבה יותר מאשר בשאר העולם, וכולם וכולן פועלים בלי לחשוב בשירות הגזענות המכונה "איום דמוגרפי" והצו לייצר חיילים לטובת האומה.

המשוואה צריכה להתהפך: לאף אחד אין זכות לקבוע לשום אשה אם, איך, למה וכמה להביא ילדים לעולם. לנשים הזכות המלאה לא לעשות זאת, או לעשות זאת איך שהן בוחרות; ומי שבוחרות גם לשתף בקשיים, תוך שימוש בבמה שיש להן מתוקף עיסוקן, עושות שירות גדול לנשים רבות אחרות.

השלב הבא, שעודנו בחיתוליו ובעצם עדיין לא ממש נראה באופק כאן, יהיה לגיטימציה לא להביא ילדים לעולם. מנקודת מבט של החברה הישראלית, זו תהיה מהפכה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו