בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יש כאן מצב חירום, והוא לא קשור לקורונה

לו היתה מדינת ישראל מטפלת באלימות המגדרית כפי שהיא מטפלת במגיפה המתפרצת מצבנו היה טוב בהרבה

21תגובות
בנבמין נתנתינו
אוהד צויגנברג

כשמשהו חשוב דיו למדינת ישראל, היא כנראה יודעת לתפקד. אנחנו רואים עדות לכך בימים האלה, שבהם מצטיירת המדיניות המקומית בנוגע לקורונה כמושכלת למדי (כנראה. מי באמת יודעת), לפחות יחסית למדינות אחרות שהמחלה מתפשטת בהן במהירות. החלטות מתקבלות, צעדים נקבעים, בהם גם כאלה שגובים מחיר לא קל.

בינתיים, גם בימי קורונה יש שגרה שנמשכת כסדרה: השבוע נרצחה אשה בראשון לציון, על פי החשד בידי בעלה, שניסה להתאבד אחר כך. בשבוע שעבר גבר מהוד השרון רצח את התינוקת שלו ופצע את אחותה הפעוטה ואת אמן, בת זוגו. המקרים האלו מצטרפים לעשרות נשים שנרצחות מדי שנה בשנה בידי גברים על רקע מגדרי. אז מה? זו הרי לא מגיפה. אין כאן וירוס. התופעה המתמדת והאיומה הזאת מאיימת רק על נשים, ואי המעש של מדינת ישראל מעיד כאלף עדים כמה אכפת לה שנשים נרצחות. זה לא ספוילר: לא אכפת לה.

תארו לכןם היערכות ראויה של מדינה, שהיתה נחושה בדעתה למגר את התופעה. ממש כמו שחשוב לה להביס את הקורונה. החל במערכת החינוך, בנים ובנות היו זוכים לחינוך מגדרי בהתאם לגילם. למיגור התופעה של גברים אלימים היו מוקמים מרכזי שיקום — במקום או לצד מקלטים לנשים מוכות, שמשלמות כיום את המחיר של ניתוק מהסביבה שלהן ושל הילדים. גבר שמאיים על אשתו או גרושתו יזכה לטיפול ושיקום מיד לאחר שיורחק מהן באופן אפקטיבי.

כמו אחרי כל רצח מחריד כזה, מיד עולות טענות או השערות על "אי שפיות" וכדומה. ובכן, מעניין שחוסר השפיות של גבר זה או אחר לא מוביל אותו להתנפל על הביריון השכונתי אלא משום מה הוא רוצח את אשתו. שלא לדבר על התגובות שלא ייאמנו של כל מיני טוקבקיסטים שמאשימים את האשה שנופלת קורבן לרוצח בכך ש"שיגעה אותו" וכדומה. הוא הרי בכלל גבר נורמטיבי, הרוצח. קורונה או לא קורונה, השמש ממשיכה לזרוח, השיטה לפרוח וגברים מסוימים ממשיכים לרצוח נשים שרוצות לעזוב אותם או כל דבר אחר שלא מוצא חן בעיניהם. וגם להאשים את הקורבן כמובן. מה, היא לא היתה מעצבנת?

רצח - דלג

אנחנו מצויים בשלב מפגר, תקופת האבן ממש, בכל הנוגע לטיפול בתופעה של רצח נשים בידי בני זוג. המאבק בה אינו בלתי אפשרי: אבל בשביל שהוא יצליח, או בכלל יתקיים, מקבלי ההחלטות צריכים להכיר בחשיבות שלו. והם לא. גורלן של נשים הנתונות תחת איום מגדרי מעניין אותם כקליפת השום. ואנחנו ממשיכות וממשיכים להצביע להם בבחירות, ממלאות וממלאים את חלקנו בסדר החברתי. כולנו יחד צריכות וצריכים לקום ולזעוק: לא עוד. להתעקש על הפניית תקציבים ויישום תוכניות שכבר נקבעו. לא לחכות עד לרצח הבא.

שלוש הערות על המצב

1. העובדה שאורלי לוי אבקסיס עשתה מעשה נלוז ופעלה הפוך מרצונם של מי שבחרו בה — מצדיקה ביקורת פוליטית. היא אינה מצדיקה גילויי מיזוגניה וגזענות כמו אלה ששטפו את הרשתות החברתיות בעקבות צעדיה.

אורלי לוי אבקסיס מצביעה 2020
גיל אליהו

2. העובדה שיעקב ליצמן הוא שר בעייתי מאוד, בין השאר בגלל פעילותו במשך השנים למען עברייני מין חרדים, כולל הגנה על פדופילים — מצדיקה ביקורת חריפה ונוקבת. היא אינה מצדיקה אנטישמיות מסוג זו שנשמעת, למשל על הכובע שהוא חובש במסיבות עיתונאים עם נתניהו.

ליצמן
אוהד צויגנברג

3. סבוכה יותר הסוגיה הבאה: ככל הנראה, העובדה שבנימין נתניהו רוכב לו בכיף על גאוּת הקורונה לצורכי הישרדותו הפוליטית אינה אומרת שמדובר במשבר פייק. בכלל, אנחנו שרויים עכשיו בתקופה משונה מאין כמותה, רווית ספינים פוליטיים נואשים ולא לגיטימיים מצד אחד וחרדות מגיפה מהצד האחר, ויידרש מרחק מהעת הזאת כדי להבין מה באמת לעזאזל קורה בה. בינתיים, מפתה להשתעשע במחשבה שנתניהו כל כך גאון שהוא פשוט הצליח לכלוא אותנו בבתים במקום להיכלא בעצמו בבית הסוהר, אבל ננסה להתאפק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו