בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזמרים במועדון השומם עשו כמיטב יכולתם להעלות מופע שגרתי. זה לא כל כך עבד

"קשת" וקבוצת זאפה משדרים בכל ערב הופעות חיות וריקות של מוזיקאים, מאליעד ושלומי סרנגה ועד נגה ארז וגיא מזיג. האם קרב היום העגום בו נלמד לחיות עם התחליף המצולם?

2תגובות
אליעד על במת זאפה הרצליה. אולי נזכר בתחילת הדרך, אז הופיע לפני שבעה אנשים
צילום מסך mako tv / N12

למשך חצי דקה לכל היותר, בסביבות 12 וחצי בלילה, דבקה בשידור הזה מראית עין של נורמליות. זה קרה כשאליעד נחום והלהקה שלו התחילו את "מתוק כשמרלי". זה היה אפקט הרגאיי, מוזיקה שמסוגלת להשרות תחושה של נינוחות ושמחה גם בסיטואציה הכי עגומה. הקצב פעם, הבס נתן בראש (יחסית למוזיקה ישראלית), אליעד אמר משהו כמו "כולם על הרגליים, תרקדו, תשמחו אתנו!", וגם אם הצופים בבית לא באמת נענו לבקשתו ונותרו מרוחים בכורסה או בכיסא המחשב, הם אולי הרגישו בתחתית עמוד השדרה איזה עקצוץ קל של גרוב. עד שהמצלמה חתכה מאליעד והלהקה והתמקדה, בפעם המי יודע כמה, בכיסאות הריקים ובשולחנות המיותמים של מועדון זאפה הרצליה, שממנו שודרה ההופעה. באותה שנייה הלך הגרוב, כבה העקצוץ, דהה המתוק ונותר בעיקר המר.

זה קורה בכל יום בשבועיים האחרונים. קבוצת זאפה ו"קשת" משדרים הופעות חיות של שלושה מוזיקאים או יותר בכל ערב. כמעט כולם זמרי מיינסטרים מובהקים, כאלה שמופיעים במועדוני זאפה בימי שגרה, אבל לפעמים משתרבבים פנימה גם יוצרים מהקצה השמאלי של הפלייליסט: נגה ארז, מארק אליהו, גיא מזיג. הם לא מופיעים הופעות שלמות: חצי שעה, מקסימום 45 דקות. לפעמים קודם להופעה ראיון קצר עם המנחה ניקי גולדשטיין, שמנסה בכוח להשרות אווירה אנרגטית ומבודחת. "מה קורה ביוון, שלומי?" הוא שאל אתמול את שלומי סרנגה, אחרי שהבטיח לו שהמיקרופון שלו חוטא בקפידה. "נראה לי שהמצב סביר", השיב סרנגה, "היא לא בחמישייה הפותחת".

- דלג

כשם שסרנגה התאמץ לשלוף פאנץ' חיובי, הזמרים שמופיעים במועדון הריק עושים כמיטב יכולתם לשלב להילוך של הופעה שגרתית, ככל שהדבר אפשרי. אולי הם עושים לפני כן דמיון מודרך ונזכרים בימים שבהם עדיין לא עשו לעצמם שם והופיעו מול שבעה אנשים, כמספר הצלמים ואנשי הסאונד וההפקה שמולם הם מופיעים עכשיו בזאפה. שלשום היה ערב קצבי במיוחד, עם אליעד ולפניו "הדג נחש" ולפניהם סרנגה, שנגן הבוזוקי שלו — מסוג המוזיקאים שראו הכל והופיעו על כל במה אפשרית — זכה בתואר אצבעות הזהב של הערב כולו.

הופעתו של אליעד - דלג
הופעתו של אליעד

אבל כמו אצל אליעד, גם הפראזות המענגות של הבוזוקאי של סרנגה השכיחו רק להרף עין את הנסיבות המדכאות ואת המופרכות המובנית של הסיטואציה, שכן הבמאי התעקש להראות שוב ושוב את הכיסאות הריקים והשולחנות העזובים. לא עברה דקה, בכל ההופעות, שבה המצלמה לא התמקדה בהם. הם היו הכוכבים של השידור, לא פחות מהזמרים והנגנים. האינסטינקט הראשוני היה לתהות לפשר החלטת הבימוי הזאת, לרטון עליה. אנחנו יודעים שאין קהל במועדון, מדוע אתם מתעקשים להראות לנו את התמונה העגומה הזאת ולהעלים את פירורי ההנאה שהשידור יכול איכשהו להעניק?

גיא מזיג בהופעתו. בלי מניפולציות
צילום מסך mako tv / N12
שלומי סרנגה. נגן הבוזוקי השכיח לרגע את הסיטואציה ההזויה
צילום מסך mako tv / N12

אבל במחשבה שנייה, יש אולי היגיון תרבותי מאחורי ההחלטה של הבמאי. טוב שהוא מראה לנו את הכיסאות הריקים. אם הוא היה מסתיר אותם, וגורם לסיטואציה להיראות יותר מושכת מכפי שהיא באמת, אולי היינו הולכים שולל אחרי המניפולציה הטלוויזיונית וחושבים "וואלה, הופעה אמיתית זה לא, אבל זה יכול להיות פתרון לא רע". זה לא היה קורה מיד, אבל בתוך כמה חודשים, אם התרחיש הדמיוני כרגע של הופעות חיות מול קהל יישאר בגדר משאלת לב, ואם הבמאים ילמדו לשוות לשידורים מראית עין של הדבר האמיתי, אולי כולנו נתרגל ונלמד לחיות עם התחליף המצולם. אולי אפילו נהיה מוכנים לשלם תמורתו כמה גרושים, גם כדי לתמוך במוזיקאים הנאבקים על פרנסתם.

אבל כרגע, כמה שבועות בסך הכל בתוך הבידוד, עדיין מוקדם מדי להתרגל. אין תחליף להופעות חיות, ולא יכול להיות. לא מן הנמנע שהזמן והנסיבות יכרסמו באקסיומה הזאת, אבל כל זמן שהכיסאות הריקים והשולחנות המיותמים מופיעים בפריים, אפשר להמשיך להיאחז בה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו