בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכירו את נועה דרזנר, גיטריסטית הפלמנקו הישראלית שהשתלבה בסצנה הספרדית

לא מעט זמן נדרש לדרזנר לעבור מרוק וג'ז לפלמנקו ולאמץ את רוח התעוזה של הסגנון כדי להקליט אלבום פרי עטה. היא כבר הופיעה איתו בספרד, ואפילו ותיקי הז'אנר המקומיים הכבדים התקשו להסתיר את התלהבותם

10תגובות
נועה דרזנר
גבריאל בהרליה

להיות פלמנקו, או פלמנקה אם את אשה, זה לממש את מה שבוער בך בלי לדפוק חשבון. זה עניין של אישיות, של דרך חיים, עוד לפני שזה עניין מוזיקלי. כך אומרת הגיטריסטית נועה דרזנר, והיא יודעת על מה היא מדברת.

דרזנר הראתה שהיא קורצה מחומר של פלמנקה עוד לפני שידעה לנגן פלמנקו. זה קרה כשהיא היתה בת 24 וחיה בספרד עם בן זוג ארגנטינאי. במשך שלוש שנים הם הסתובבו במדינה בקרוואן, עשו ומכרו תכשיטים. לפעמים, בשעת הסייסטה, דרזנר היתה מנגנת להנאתה, אבל לא בגיטרה, הכלי שבו ניגנה בנעוריה, אלא בסיטאר, שבו התאהבה כשחיה בהודו לפני הפרק הספרדי בחייה.

אחרי שלוש שנים בדרכים, לדרזנר נמאס לחיות כמו היפית, והיא ובן זוגה מצאו דירה בעיר גרנדה. אחת השכנות שלהם, חובבת פלמנקו מושבעת, השמיעה לדרזנר תקליטים שהם אבני יסוד של הסגנון. היו שם כמובן פאקו דה לוסיה וקמרון דה לה איסלה, שני האייקונים הגדולים של הפלמנקו, אבל דרזנר זוכרת יותר מכל את האלבום "Nuevo Dio" של הצמד לולה ומנואל, זמרת וגיטריסט. "הם הרגו אותי", היא אומרת. "ואז התחלתי לקחת שיעורי גיטרה ונכנסתי לזה בכל הכוח. מהר מאוד נהיה ריב בבית. הבן זוג שלי אמר: את לא עובדת בכלל, את כל היום עם הגיטרה. הוא גם חשב שאין לי סיכוי. הוא אמר: 'את מבוגרת מדי. התחלת באיחור של 20 שנה. בשביל לנגן פלמנקו צריך להתחיל בגיל 5'. אמרתי לו: 'אוקי, זה נגמר בינינו'". היום, ברגעי השיא של ההופעות של דרזנר, קורה לא פעם שמישהו בקהל צועק "אולה!". הרגע ההוא, שבו החליטה לעזוב את בן הזוג המפקפק ולהשקיע את כל כולה במוזיקה שהסעירה אותה, היה במובן מסוים ה"אולה!" הראשון שלה.

Noa Drezner Flamenco -El Hilo Rojo - דלג

גם בגרנדה היא לא נשארה. "יש הרבה פלמנקו בגרנדה, אבל הוא מאוד מסחרי ותיירותי. זאת לא האמת", היא אומרת. את האמת של הפלמנקו דרזנר מצאה בעיר חרס. "שמעתי שקורים של דברים מעניינים ואמרתי "ארבע שעות. יאללה, אני נוסעת'", היא מספרת. "הגעתי לאולם ספורט מפורק באנשים, ומעשר בערב עד שש בבוקר לא הפסיקו לעלות לבמה אנשים, לנגן ולרקוד. הלב שלי יצא מהמקום. אמרתי 'או.קיי, איפה שוכרים פה דירה'".

בחרס יש מסורת עשירה של פלמנקו, אבל מעולם לא היתה שם אשה גיטריסטית, אומרת דרזנר. "מעמד האשה בפלמנקו, ובספרד בכלל, לא מזהיר", היא מסבירה. "לנשים בפלמנקו יש מקום של כבוד בתור רקדניות וזמרות. בתור גיטריסטיות לא. אבל זה הדליק את החרסאנים" – כך נקראים תושבי חרס – "שיש פתאום גיטריסטית בעיר שלהם, והם עודדו אותי להופיע. התגובה הראשונה שלי היתה 'מה, אתם משוגעים? בחרס?' אבל התחלתי להופיע, בברים ובחפלות ליליות. הרבה לפני שהייתי מוכנה, האמת".

כשניגנה בגיטרה בגלגול הטרום-פלמנקי שלה, דרזנר היתה חברה בלהקת גראנג', ואחר כך ניגנה בלוז וג'ז. "אהבתי את כל העולמות האלה, אבל לא הרגשתי שזאת הנשמה שלי שמדברת", היא אומרת. "כשנכנסתי לעומק של הפלמנקו, בחרס, הרגשתי בפעם הראשונה שאני מבטאת את עצמי באמת. אולי גורשתי מספרד בגלגל קודם ועכשיו אני באה לדרוש את מקומי בחזרה", היא צוחקת. דרזנר חיה בחרס במשך כמה שנים, ושם נהפכה לגיטריסטית פלמנקו. אחד הקטעים באלבום החדש והנהדר שלה, "El Hilo Rojo" (החוט האדום), נקרא "לה חרסאנה", בת חרס.

נועה דרזנר
גבריאל בהרליה

היא הקליטה את האלבום בספרד, בעיר סן פרננדו (שבה גדל קמרון דה לה איסלה), אבל ייתכן שההחלטה להקליט את האלבום, חרף כל החששות שהיו לדרזנר, יכלה להתקבל רק בישראל, שאליה חזרה ב-2016, הרחק מהליבה הקשוחה והחשדנית של הפלמנקו. "היה חשש ממה יגידו", היא אומרת. "הפלמנקו זאת קהילה מאוד שמרנית. כשמישהו חדש, ועוד אאוטסיידר, נכנס לתוך העולם הזה, הוא חייב להיות מאוד זהיר. אני לא משם, אבל אני כן; ואני מנגנת את המוזיקה שלי (כל הקטעים באלבום של דרזנר מקוריים), אבל היא גם שלהם, כי שמרתי על המסגרת של הפלמנקו. פחדתי שיגידו 'תראו את זאתי, מה היא עושה'. ידעתי שאני חייבת לבוא בצורה מאוד נכונה. לקח לי שנים להבין בדיוק איך עושים את זה".

גם הרוח של הפלמנקו, אומרת דרזנר, עזרה לה להשאיר מאחור את החששות. "הפלמנקו הוא הבעה טהורה", היא אומרת. "הוא לא אסתטי. הרבה פעמים הוא לא מתחשב במאזין. אם הזמר עכשיו צורח וקצת מזייף, זה 'אולה!'. הבעת פה משהו ומה אכפת לך. הפלמנקו אמר לי 'תביעי. קומי ותגידי. תעשי. תהיי שם לגמרי".

ROSALÍA, J Balvin - Con Altura - דלג

ההשקה הישראלית של האלבום של דרזנר התקיימה לפני כחודש במועדון שבלול ג'ז בתל אביב, וב-11 בדצמבר היא תופיע בצוללת הצהובה בירושלים. לפני חודשיים היא והטריו שלה, שכולל את הזמר יהודה שוויקי והפרקשניסט חגי לשם, יצאו לסיבוב הופעות בספרד. הם ניגנו בחרס, סביליה, צ'יקלנה, אלחסיראס (עיר הולדתו של פאקו דה לוסיה) וסן פרננדו. זאת היתה הפעם הראשונה שדרזנר ניגנה את החומרים המקוריים שלה מול האנשים שהיא מכנה "הכבדים של הפלמנקו". ואיך היו התגובות? "לא היו כל כך, וזה דבר טוב", אומרת דרזנר. "כשהכבדים שונאים משהו, הם אומרים את זה. אם הם אוהבים, הם לא יגידו כלום. או שהם יגידו: 'השיר האחרון, לא אהבנו'. זה אומר שהם מתו על הדיסק, אבל הם היו חייבים להגיד משהו (השיר האחרון באלבום של דרזנר, "יאללה", הוא באמת קטע יוצא דופן, היחיד שלא מחויב לאסתטיקה של הפלמנקו. "זאת מחווה קטנה לתקופה שהייתי רוקיסטית", היא אומרת).

"הגוורדיה הוותיקה, הגרעין הקשה של הפלמנקו, מאוד מאוד שומרים על הצביון שלו", ממשיכה דרזנר. היא מזכירה את הזמרת הספרדייה הנהדרת רוסאליה, שמשלבת אלמנטים מובהקים של פלמנקו (מקצבים, מחיאות כפיים) בתוך שירי פופ עכשוויים. "עולם הפלמנקו גועש בגללה", אומרת דרזנר. "אם אפשר היה עדיין לצלוב אנשים, היא היתה מועמדת. אני גם מהזקנים שאוהבים את הפלמנקו כמו שהוא וחושבים שהוא לא מיצה את עצמו ועדיין לא הגיע זמן לעבור הלאה". ואם רוסאליה תצלצל ותציע לה לנגן בשיר שלה? "אני לא אגיד לא", היא צוחקת.

Antonia Jiménez - דלג

מי שהציעה לדרזנר לנגן איתה כמה פעמים היא אנטוניה חימנז, האשה הגיטריסטית המובילה בפלמנקו הספרדי. "המלכה", מכנה אותה דרזנר. אבל למלכה אין יורשות, לפחות לא מבין הספרדיות. יש כמה גיטריסטיות פלמנקו שפועלות בספרד, אבל כמו דרזנר הן לא מקומיות. מיעוט הגיטריסטיות בפלמנקו עודד את התאגדותן של הנשים שפועלות בתחום. דזרנר מעדיפה להשקיף על המגמה הזאת מהצד. "אני לא אוהבת להיות במשבצת הזאת", היא אומרת. "להדגיש את זה שאני גיטריסטית אשה, שם אותי במקום מוחלש. אני פחות מתחברת לאירועים שהם רק של נשים או לדיבור על העצמה. אני כבר מועצמת. מתוקף הפלמנקו".

גם כתבות וראיונות שמדגישים את הנקודה המגדרית נתקלים בחשד של דרזנר. "אני כבר יודעת איך זה עובד", היא אומרת. "אם אני אספר על אלף זמרים שהופעתי איתם ועל אחד שלא רצה להופיע איתי כי אני אשה, יכתבו רק על המקרה הבודד הזה. לפני שנתיים עשו כתבה ב'אל פאיס' על גיטריסטיות בפלמנקו. רצו שאני אשתתף אבל ידעתי מה הולך לקרות. כתבו כמה הנשים מסכנות והביאו את טומטיטו (אחד הגיטריסטים הגדולים של הפלמנקו, ב"ש), הושיבו אותו על כיסא ושמו את הנשים מאחוריו. אמרתי: איזה מזל שלא הלכתי לכתבה הזאת". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו