בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי כספי בן 70. זו הזדמנות לחגוג את גישתו הגאונית לקצב ולמלודיות מלאות מעוף

מעריציו של כספי מעלים על נס השתאות מתמשכת ממנו, שלא מתמעטת ולא נשחקת ולא מאבדת דבר מהמהות המסעירה שלה גם אחרי עשרות שנים של חשיפה אינטנסיבית

162תגובות
מתי כספי
עומר מסינגר

אחד, רפאל דרגן, הקים בשנות החמישים את הקונסרבטוריון למוזיקה בנהריה. ההשפעה שלו על עיצוב האישיות המוזיקלית של מתי כספי היתה גדולה ויקרת ערך. כספי התחיל ללמוד אצלו ב-1959, כשהיה בן 10, והמשיך עד גיל הנעורים. דרגן לא הסתפק בלימוד פסנתר. כספי נזכר פעם איך המורה נתן לו ללמוד בבת אחת יצירות של חמישה מלחינים: באך, מוצרט, בטהובן, שופן וברטוק. אחר כך שירבט כמה תווים על דף, בלי תיבות ומשקל, ואמר לתלמידו לכתוב חמש יצירות, בסגנון של כל מלחין. "הוא פתח לי את כל העולם שנקרא הרמוניות וסגנונות, וזה נשאר לתמיד", נזכר כספי בראיון עמי מלפני כשמונה שנים. "רפאל דרגן. המורה הראשון והיחיד שלי".

תודה שנייה מגיעה לתוכנית הרדיו משנות החמישים והשישים המוקדמות, "משירי עמים" בקול ישראל. היא שודרה בשבת בבוקר וכספי היה מאזין לה באדיקות כילד. היא התמקדה בכל פעם במוזיקה של עם אחר. שירים מברזיל ועד הרי האנדים; שירים מרוסיה, בולגריה, רומניה, צ'כוסלובקיה; מוזיקה הודית ויפאנית; שנסון צרפתי. "הכל דיבר אלי", סיפר כספי. "הבליל הזה של מקצבים לא זוגיים מהבלקן, לצד מקצבים אפריקאיים וברזילאיים – זה אחד הדברים העיקריים שיצרו את הבסיס המוזיקלי שלי".

Matti Caspi - Shir Hayona מתי כספי - שיר היונה - דלג

תודה שלישית – לסשה ארגוב. הוד מוזיקליותו, כפי שכספי נוהג לכנות אותו. "עד שהתוודעתי ללחנים של סשה ב'תרנגולים' שמעתי כמו כולם שירי רועים, שירים עם 'הו!' כזה מבהיל", סיפר כספי. "ופתאום שמעתי הרמוניות פנטסטיות ומנגינות שאין להן גבולות. שלא מצייתות לשום מוסכמה. זה היה שוק. תחושה של שחרור. תאר לעצמך שאתה מוקף כל הזמן באנשים שלא חושבים כמוך, וזה גורם לך להרגיש תסכול מסוים, שאתה מדחיק אותו. ואז אתה פוגש פתאום בבן אדם שחושב כמוך, ואתה כל כך מאושר מזה, וכל ההדחקה יוצאת החוצה ומוצאת ביטוי. ככה הרגשתי כששמעתי את המוזיקה של סשה".

מורים נוספים? אלה פיצג'רלד, פרנק סינטרה ובינג קרוסבי – שלושת מוריו העיקריים של כספי לשירה. בשלבים מאוחרים יותר, אחרי שכבר התחיל ליצור, הצטרפו שני גדולים נוספים, שהקרינו את השפעתם על אישיות מוזיקלית מגובשת ושלמה, ובכל זאת חילחלו פנימה ושידרגו את מערכת ההפעלה שלה. סטיבי וונדר ואנטוניו קרלוס ז'ובים. "עד היום, כשאני שומע דברים שלו, זה כמו שהשמש זורחת עלי אחרי שהיה מעונן וקצת קר", אמר כספי על ז'ובים. "כל פעם מחדש אני מקשיב ומשתאה. איך הוא עשה את זה".

מתי כספי
לעמ / חנניה הרמן

מה שכספי מרגיש כשהוא מקשיב לז'ובים, הוא מה שאני ועוד רבים מרגישים כשאנחנו מקשיבים לכספי, שיחגוג מחר את יום הולדתו ה-70. השתאות מתמשכת, שלא מתמעטת ולא נשחקת ולא מאבדת דבר מהמהות המסעירה שלה גם אחרי עשרות שנים של חשיפה אינטנסיבית. העדר השחיקה המוחלט הזה הוא ככל הנראה הדבר שמבדיל בין מוזיקה טובה, לבין מוזיקה פנומנלית.

השאלה – איך הוא עשה את זה? – עולה באופן טבעי גם אצלנו, אוהביו של כספי. ספר אחד לפחות נכתב בניסיון לענות על כך, אם כי שמו, "מתי כספי – הקסם והחידה", הבהיר שהמחברת, המוזיקולוגית ציפי פליישר, סבורה שאי אפשר לפענח עד תום את גדולתו. אני בוודאי לא מתיימר לעשות זאת. אני לא כשיר, למשל, לנתח ולמפות את השפה ההרמונית של כספי, למרות שאין צורך בהשכלה מוזיקלית מעמיקה על מנת לשמוע היטב את התחביר הפרטי והמרהיב שלה. שום מוזיקה אחרת לא מצלצלת כמו המוזיקה של כספי. איך בדיוק פועל המנגנון שמפיק את הצלצול הזה? נשאיר זאת למומחים.

שלישיית לא איכפת להם - יש לי ציפורים בראש - דלג

ובכל זאת, יש דברים שסתם מאזין קשוב ואוהב יכול לומר על השפה המוזיקלית של כספי ועל הצלצול העילי והחד-פעמי שלה. יום ההולדת הוא הזדמנות טובה להזכיר שני היבטים חשובים בשפה הזאת. ההיבט הראשון הוא הקצב. כספי הוא איש קצב אדיר ואחד המשחררים העיקריים של המוזיקה הישראלית מהווייתה המסורתית נטולת הגרוב. עד כאן ברור מאליו. מה שפחות מודגש בדרך כלל הוא עד כמה הקצביות של כספי היתה שונה מהקצביות של רוב בני המחזור שלו, חלוצי הרוק הישראלי של סוף שנות השישים/תחילת השבעים. כספי היה היחיד מבין בני דורו שלא הושפע בכלל מהביטלס (כלהקה וכשם קוד למהפכה המוזיקלית של שנות השישים). שלום חנוך או דני סנדרסון, עם כל ההבדלים ביניהם, זה הביטלס פינת להקת הנח"ל. כספי הוא סיפור אחר לחלוטין. הביטלס לא היו פקטור בשבילו, וזאת כשלעצמה עובדה מפליאה לנוכח ההשפעה הטוטאלית ומעיפת המוח של הלהקה על תודעתם של צעירים ישראלים באותה תקופה, ואמנים צעירים בפרט. "מאוד אהבתי את הביטלס, אבל הם לא הטביעו בי את חותמם", אמר כספי. "נהניתי מהם כמו שנהנים לראות חוף ים או כמו שנהנים לאכול מאכל טעים. אבל אחרי שבלעתי, זה כבר לא היה שם".

כספי לא היה זקוק לרוק בשביל הגרוב שלו. הקצביות שלו ינקה ממה ששמע ב"משירי עמים". ברזיל, אפריקה, הבלקן. מאוחר יותר הורגשו אצלו גם השפעות של Fאנק, רגאיי וקצב צפון-אפריקאי. קצב שחור, סינקופטי, לא סימטרי, משתולל. דמותו המאופקת והצוננת של כספי, שהתקבעה בתודעה הציבורית, משכיחה לפעמים שבמוזיקה שלו בוערת אש ריתמית. אם לגלוש לרגע לאזורים ביוגרפיים-פסיכולוגיסטיים, אולי גם למחלת הפוליו שממנה סבל בילדותו היתה השפעה על המשיכה שלו לקצבים סוערים ועגולים, הכי רחוקים שאפשר מהצליעה של הילדות.

מתי כספי - עוד תראי את הדרך (בהופעה) - דלג

הקצביות של כספי מעודדת ומאפשרת תכונת יסוד נוספת שלו, שאפשר לכנות "מורכבות זורמת". לא משנה כמה האקורדים מסובכים וכמה המרווחים של המלודיה לא שגרתיים, המוזיקה של כספי תמיד מזדמזמת, תמיד רוקדת, ובמקרים רבים – פורשת כנפיים. "שיר היונה", "יש לי ציפורים בראש", "ממריאה ברוח", "עוד תראי את הדרך" (עם השורה "כציפור שאיחרה את מסע הנדוד"), "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" ("וציפורים קיבלו אוויר וגוף"), "הבלון שלי" ("לבלון שלי מותר לעוף לאן שהוא רוצה"), "כל אחד" ("אנשים עפים ומחפשים את עצמם"), וכמובן "הנה הנה" ("לא ידעתי שתעוף רחוק כל כך").

זה לא מקרה שכספי הלחין ושר כל כך הרבה שירים על מעוף. זאת התנועה שטבועה ומגולמת במוזיקה שלו. כספי הוא לא היחיד שעושה את זה כמובן. למעשה, כולם מלחינים כך. אינספור שירים מבוססים על הגבהה של המלודיה ויצירת תחושה של המראה. ברובם זה קורה בצורה סטנדרטית ומוגבלת. הבית נמוך ומאופק, ואז יש פריצה ועלייה בפזמון. לעתים קרובות זה אפקטיבי מאוד, לעתים קרובות אף יותר זה בומבסטי ומאוס.

יש כמובן טקטיקות יותר מעודנות להלחין המראה ומעוף, ויש לא מעט מלחינים שנוקטים בהן, אבל אני לא יכול לחשוב על מישהו שהלחין את התנועה הזאת בצורה יותר עקבית, משוכללת, עשירה ורבת ההשראה ממנו. זה קורה בצורה מפורשת ומובהקת בכל אותם שירים שמזכירים בטקסטים שלהם בעלי כנף והמראות למיניהן, אבל אפשר למצוא את הדינמיקה הזאת גם בשירים רבים אחרים: "לקחת את ידי בידך", "מישהו", "ברית עולם", "בלילות קיץ החמים", "ימי בנימינה", "ילדותי השנייה", רשימה חלקית מאוד.

מישהו יודית רביץ - דלג

מה הופך את הלחנת המעוף של כספי לכל כך מרהיבה? זה מתחיל בכך שהמנעד אצלו גדול במיוחד. מתחילים בדרך כלל ממש נמוך, אולי בגלל הנטייה הטבעית של קולו של כספי אל אזורי הבס, ויכולים להגיע הכי גבוה שאפשר. סגולות חשובות נוספות בהקשר הזה הן הסבלנות של כספי והיכולת המפליאה שלו להוליך קווים מלודיים ארוכים מאוד בצורה נינוחה וחסרת מאמץ. המנגינה מגביהה בתנועה רחבה, הדרגתית ומתמשכת, בלי שום דרמה מעיקה, בדרך כלל בשני שלבים מובחנים, ואף על פי שהכיוון הכללי הוא למעלה, כספי אוהב לגוון ולשבץ הנמכות רגעיות קטנות, שהופכות את ההגבהה לעשירה ומענגת יותר. אם השאיפה הקמאית הגדולה ביותר של האדם היא לעוף, לא פלא שמוזיקת המעוף של מתי כספי מדברת אל מה שנמצא "אי שם עמוק בתוך תוכנו", כפי שכתב אהוד מנור ב"חלומות שמורים", שיר שדווקא לא בנוי על פי סכמת ההגבהה האהובה על כספי.

חלק ניכר מאבות המזון המוזיקליים של כספי שימשו אותו על מנת ליצור את שירי המעוף שלו. הקצביות של שירי העמים, וגם של סטיבי וונדר, הציתה את המנוע של השירים ובנתה מומנטום; הולכת הבס המופלאה מבית מדרשו של סשה ארגוב היתה אלמנט חשוב מאוד במשחקי ההנמכה וההגבהה של המנגינות; וההשפעות של המוזיקה הקלאסית עזרו לו לכתוב שירים של שלוש דקות שאצרו בתוכם עושר של יצירות שלמות. תודה שוב לרפאל דרגן, ומזל טוב לתלמידו המוכשר ביותר. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו