בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלחין הענק מת והשאיר אחריו יצירה לא גמורה. יאיר אלעזר גלוטמן השלים אותה

יוהן יוהנסון, מגדולי מלחיני הפסקולים העכשוויים, מת לפני שנתיים. המשימה התובענית של השלמת פסקול שלא סיים הוטלה על גלוטמן. בראיון הוא מספר על האתגר וההתמודדות

3תגובות
יאיר אלעזר גלוטמן
Andrey Onufrienko

למוזיקאי האיסלנדי יוהן יוהנסון, שהיה מגדולי מלחיני הפסקולים בשני העשורים האחרונים, היתה משיכה עזה לדברים שהיו ואינם עוד. רבות מיצירותיו, שהתאפיינו בטון קודר ומלא הוד ובשילוב אורגני בין מוזיקה קלאסית, אלקטרונית וגותית, היו רקוויאמים: לטכנולוגיות שעבר זמנן (כמו מחשבי ענק נושנים, ביצירה IBM 1401), לקבוצות חברתיות שכוחן ולכידותן התפוררו (הכורים באנגליה, בסרט "Miner’s Hymns"), למיזמים תעשייתיים שהתרסקו (פרויקט "פורדלנדיה" של הנרי פורד בברזיל).

גם הסרט "Last and First Men", שהוצג בבכורה לפני מספר שבועות בפסטיבל הקולנוע של ברלין והיה אחת היצירות הקרובות ביותר ללבו של יוהנסון, מתבונן בדברים שהיו ואינם: מדינה שאינה קיימת (יוגוסלביה לשעבר), צורת משטר שהתמוטטה (הקומוניזם) וחזון אסתטי שירד מנכסיו (הארכיטקטורה הברוטליסטית והמונומנטלית). במקביל, "Last and First Men" הוא רקוויאם לאדם שכבר איננו בחיים: יוהנסון עצמו. גופתו של המלחין הנערץ, שזכה בין השאר בפרס גלובוס הזהב על פסקול הסרט "התיאוריה של הכל", נמצאה בדירתו בברלין בפברואר 2018. הוא היה בן 48. סיבת המוות: שילוב קטלני של קוקאין ותרופה לשפעת.

טריילר סרט יוהנסון - דלג

יוהנסון לא זכה להשלים את "Last and First Men". כשמת, העבודה על הפסקול היתה לפני נקודת האמצע שלה. "בערך מחצית מהחומרים נכתבו, ושום דבר עדיין לא הוקלט", אומר המלחין הישראלי תושב ברלין יאיר אלעזר גלוטמן, שעבד ביחד עם יוהנסון על הפרויקט. לאחר המוות רצו מפיקי הסרט שהעבודה תושלם, כך גם משפחתו של יוהנסון, והאיש שעליו הוטלה המשימה היה גלוטמן. זה היה טבעי, שכן הוא כבר היה מעורב ביצירת הפסקול, אבל הוצאתה לפועל של צוואתו האמנותית של יוהנסון היתה אתגר אמנותי ענק ומשימה תובענית מאוד מבחינה רגשית. לא פלא שהמלה "קשה" חזרה שוב ושוב בראיון עם גלוטמן, שהתקיים לפני כמה שבועות בביקור שלו בארץ. "קשה לי עדיין לארגן את המחשבות שלי על הפרויקט הזה", הוא אמר, וכשנשאל על החזון של הסרט והפסקול אמר יותר מפעם אחת: "קשה לי לדבר בשם בן אדם שלא נמצא יותר". "שק גדול של עבודה ואחריות", כך מתאר גלוטמן את השלמת הפסקול, שנמשכה כשנה. "וגם סיטואציה מאוד משונה. זה לא משהו שחיפשתי. מצאתי את עצמי בתוכו". הוא אומר שכשמפיקי הסרט ובני משפחתו של יוהנסון ביקשו ממנו להשלים את הפסקול, הם חשבו שהפרויקט קרוב יותר לסיום מכפי שהיה באמת. אבל אפשר לדמיין שחייכו כששמעו את התוצאה. מוזיקה מרהיבה ביופיה, עדינה אבל חודרת, אפית ובו בזמן אינטימית מאוד.

גלוטמן, בן 32, התחיל את דרכו המוזיקלית כקונטרבסיסט ג'ז, אחר כך עבר למוזיקה קלאסית, ואז החליט להרפות מהכלי שלו ועשה תפנית לאמנות סאונד. אבל אחרי כמה שנים בברלין, שאליה עבר לפני יותר מעשור ("הסלנג שלי נתקע ב-2008"), גלוטמן הרגיש צורך "להתפייס עם הקונטרבס", כדבריו. הוא החליט להקליט אלבום סולו קונטרבס, "אבל לא רציתי לחזור לטכניקות שהכרתי מהג'ז ומהקלאסי. לא רציתי להסתמך על הזיכרון הגופני שהיה לי משנים של נגינה. רציתי לגלות מחדש את הכלי. זה היה יותר כמו מחקר. האלבום התבסס על טקסטורות, על מרחבים של סאונד, דברים פחות לינאריים".

המלחין האיסלנדי יוהאן יוהנסון
JUSTIN TALLIS / AFP

בדרך כלל, כשמוזיקאים מדברים על "טקסטורות", "מרחבים" ו"מחקר" יש סיבה טובה לחשוד שמדובר פשוט במוזיקה משעממת. זה ממש לא נכון במקרה של גלוטמן. האלבום שעליו הוא מדבר, "Etudes", הוא יצירה עזת מבע, עם איזון נהדר בין אינטלקטואליות לייצריות. זה היה האלבום שגרם ליוהנסון לפנות אל גלוטמן ולהציע שיעבדו ביחד. הכוונה המקורית היתה צנועה. יוהנסון רצה שגלוטמן ינגן קונטרבס ביצירה שבה הוא עיבד מחדש יצירה של המוזיקאי היפאני ריואיצ'י סקמוטו. אבל עד מהרה הקשר בין השניים העמיק וגלוטמן נהפך לאחד האמנים בקולקטיב שפעל סביב יוהנסון. אחת המוזיקאיות בקבוצה הזאת היא הצ'לנית והמלחינה הילדור גואונדוטיר, שזכתה לאחרונה בפרס האוסקר על פסקול הסרט "ג'וקר" (וגם כתבה את הפסקול של סדרת הטלוויזיה "צ'רנוביל"). גואונדוטיר מנגנת ושרה בפסקול "Last and First Men", וכמוה מוזיקאים נוספים מהחוג הקרוב של יוהנסון. "הזמנתי את כל מי שהיה מעוניין לבוא ולהקליט", אומר גלוטמן. "זה איפשר לאנשים שאהבו את יוהן לעבד את האבל שלהם. גם לי זה עזר להיפרד ממנו בצורה יותר שלמה".שיתוף הפעולה בין גלוטמן ליוהנסון היה מעמיק ופורה, אבל לא ארוך. הוא נמשך בסך הכל כשנה. "היתה בינינו קרבה אבל גם מרחק, ואני מרגיש שהשילוב הזה עזר לי להשלים את הפרויקט", אומר גלוטמן. "היה צורך במרחק מסוים כדי לגעת בחומרים. מצד שני, דיברנו הרבה בזמן העבודה וידעתי מה היה לו חשוב ומה הוא רצה לעשות. היתה לי מפת דרכים שעל פיה יכולתי לעבוד".

גלוטמן אטיודס - דלג

מה היה העיקרון המנחה של מפת הדרכים הזאת?

"יוהן לא רצה שזה יהיה פסקול תזמורתי אפי. הוא רצה משהו יותר קרוב, שביר, טקסטורלי. רוב המוזיקה מבוססת על הקלטות מאוד קרובות ואינטימיות. שמנו את המיקרופונים ממש ליד הכלים. לא רצינו להסתמך על ההחזר של החדר. וגם הקלטנו על טייפ סלילים. לפעמים האטנו או האצנו את הסרט. השיח שלי עם יוהן היה קשור לטקסטורות חומריות של סאונד. הסרט עצמו צולם על פילם, והיה לנו חשוב שגם המוזיקה תבטא את החום והחומריות".

לא תמיד "מפת הדרכים" סיפקה לגלוטמן תשובות ברורות. "בסופו של דבר הייתי חייב לבטוח בתחושת הבטן שלי", הוא אומר. "לאפשר לי להיות עצמי, במקום להיות מלחין צללים של מישהו אחר. זה היה מוביל למקום לא אותנטי. כשאני מקשיב לפסקול לפעמים אני ממש שומע את יוהן, ולפעמים אני שומע את הקול שלי".

גלוטמן ויוהנסון - דלג

פסקול "First and Last Men", כמו אלבומיו האחרונים של יוהנסון, יצא ב"דויטשה גרמופון", אחת מחברות התקליטים המובילות במוזיקה הקלאסית. יוהנסון ניצב עם רגל אחת בעולם הקלאסי ועם רגל שנייה בעולם הפופ האמנותי. "הוא היה מאוד אקלקטי", אומר גלוטמן. "בצעירותו היתה לו להקת מטאל, וגם להקת סינתפופ. יכולתי לדבר אתו על שטוקהאוזן, 'קוקטו טווינס' וגרייס ג'ונס. המוזיקה שלו תיקשרה עם המינימליזם האמריקאי של שנות השישים, ובאותה מידה גם עם להקות אינדסטריאל אלקטרוניות".

רוחב היריעה והאקלקטיות של יוהנסון ניכרים בפסקול של סרט האימה "מנדי", שיצא אחרי מותו. גלוטמן עבד עם יוהנסון גם על הפרויקט הזה. "זאת היתה חוויה אחרת לגמרי", הוא אומר. "ב'מנדי' זה היה בעיקר סאונד של כאוס. יוהן היה טוב בליצור תחת כאוס, זה היה חלק מהתהליך היצירתי שלו".

נשמע כמו חוויה לא פשוטה.

"חוויה מעניינת", אמר גלוטמן וצוחק. כשניסיתי לעבור מהמישור האמנותי למישור האישי ולשאול אם גם בחייו יוהנסון אהב להיות על הקצה, ואם הנטייה הזאת היתה קשורה לנסיבות המוות שלו, גלוטמן העדיף לא לשתף פעולה. "הוא היה לא בקו הבריאות, ובסופו של דבר היתה תחושה של הידרדרות, אבל אני מעדיף לא לדבר על זה יותר מדי. זה קיבל הרבה תקשורת צהובה. אני לא יודע איך צריך לדבר על זה. אני מרגיש שאני רוקד מין ריקוד משונה בתשובה שלי. המוות שלו היה חוויה מאוד קשה, שהדלת שלה נסגרה לא מזמן".

מנדי פסקול - דלג

"מנדי" לא היה סרט האימה היחיד עליו גלוטמן עבד. לאחרונה סיים פסקול סרט אימה בכיכוב פירס ברוסנן כרופא מרושע. "זה סרט אינדי, אבל בסקאלה הגבוהה של האינדי".

אז עכשיו אתה מוצף בפניות של מפיקי סרטי אימה?

"לא צריך להגזים. באופן כללי לא התכוונתי להיכנס לעולם הקולנוע והפסקולים. נקלעתי לשם ואני ממשיך עם זה, במקביל לעשייה מוזיקלית יותר ניסיונית".

זאת מן הסתם פרנסה יותר טובה מיצירת מוזיקה אקספרימנטלית.

"ברור. זה מאפשר לי פחות להתפשר במוזיקה שלי. אבל זה גם מעניין כשלעצמו. משהו משתנה בזמן האחרון בכל התפישה של מוזיקה לסרטים. יוהן היה חלק מזה. גם הילדור (גואונדוטיר). המחשבה ש'וורנר' לקחה מישהי כמו הילדור להלחין את 'ג'וקר', היא די מדהימה. יש תחושה של שינוי פרדיגמה. מחפשים סאונד חדש, גישה חדשה להלחנה של סרטים. זה דבר נהדר". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו