בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפחות הרווחנו ביושר את הזכות להיות שמנמנים, שעירים ובודדים

השדיים יצאו לחופשי, הטרנינג הוכתם בטחינה ושערות הרגליים חוגגות. בימי קורונה קיבלנו הזדמנות פז לעצור לרגע את המרוץ אחר מודל היופי הבלתי אפשרי ופשוט להיות עצמנו

81תגובות
אחרי שבועיים בבידוד, מי צריך להשקיע בתסרוקת?

הלק השחור האופנתי על הציפורניים כבר מזמן מתקלף ומשווה לי מראה של כורת פחם; עור הידיים סדוק וקשה כמו של איכרה פולנייה מרוב שטיפות ידיים אובססיביות; הפוני המוקפד בשגרה התארך אל מעבר לגבות וכבר נכנס לעיניים; נעלי העקב, הגרביונים והחצאיות ננטשו בארון שעה שהטרנינג המהוה עם כתמי הטחינה זוכה לעדנה — וטוב שכך, כי שבועיים בלי תרגול כושר נורמלי, לצד שיחרור כל מגבלה על אכילת פחמימות, כבר נותנים את אותותיהם; החזיות היקרות, מהתחרה והסאטן, מעלות אבק במגירה, וגם לקרמים היקרים, האיפור ומסכות השיער אין דרישה; על השערות שהתנחלו ברגליים, בבית שחי ובגבות לא ארחיב, אתם יכולים לדמיין לבד.

גם בן זוגי, שבימים כתיקונם מתפקד כפאשניסטה האמיתי בבית, הולך ונהפך לאיש מערות פינת סת' רוגן: הזיפים שמעטרים את פניו בשגרה הפכו לזקן פרוע, על קיצוץ הציפורניים הוא ויתר מזמן וגם אצלו הפכה הפיג'מה לדרך חיים. אתמול בערב, בשעת טיול לילה עם הכלבה, נחרדתי לגלות שהוא כבר ויתר על נעליים ויוצא לרחוב עם כפכפים וגרביים. בדרך פגשנו את אחת השכנות שגם היא כנראה ויתרה, והרשתה לעצמה לצאת מהבית עם וואנזי של מלך האריות. סימבה, אלא מה. שנינו חיוורים כמו דמויות בסרט של טים ברטון. באופן פרדוקסלי הבית מעולם לא היה כה נקי, מסודר ומאובזר.

ולא רק בד' אמותנו שולטת הג'יפה. בשיחות זום עם חברות וחברים נדמה שכולם מעזים לצאת מהארון (תרתי משמע) ולהיחשף כפי שהם נראים באמת — שקיות שחורות מתחת לעיניים, חולצות טי דהויות, שיער סתור, גבות פרועות ושדיים שיצאו לחופשי. אפילו משפיעניות האינסטגרם והסלבריטאיות שבימים כתיקונם נוהגות להעלות תצלומים מושלמים של עצמן, עם קומפוזיציה מוקפדת ותאורה מחמיאה, כבר מתחילות להתרשל.

מניקור באיטליה בימי קורונה. כשהכל ייגמר נריב על התור לקוסמטיקאית
REMO CASILLI/רויטרס

אחרי שבועיים בבידוד, כבר אפשר לומר בביטחון שלא נצא מהסגר כפי שנכנסנו אליו — לפחות לא אסתטית. אמנם קרוב לוודאי שכש(אם?) הכל ייגמר נריב על התור לקוסמטיקאית כמו שאנשים היום הולכים מכות על האלכוג'ל בסופר, אבל אי אפשר להכחיש שיש משהו מענג בוויתור הטוטאלי — גם אם זמני — על ריטואלי היופי והטיפוח שהכתיבו חלק ניכר משגרת היום שלנו. המוח, שבימים כתיקונם מקדיש כל כך הרבה אנרגיה להתעסקות במראה, במשקל ובקמטים לצד שנאה עצמית שמובנית בנו מגיל אפס, מתפנה פתאום לדברים אחרים. וגם הארנק, אגב, מרוויח מהמצב החדש. הידיעה שכולנו תקועים באותה סירה מוזנחת, שנגמרה ההשוואה האינסופית לאחרים ותמה התחרות הסמויה על מי הכי יפה והעור של מי הכי מתוח, משחררת אפילו יותר.

מגיל אפס אנחנו רק שומעות שאנחנו שמנות מדי, גבוהות מדי, רזות מדי, נמוכות מדי, חיוורות מדי, כהות מדי, מחוצ'קנות מדי, זעופות מדי, זקנות מדי, מתולתלות מדי. המסרים הללו מחלחלים אלינו כל הזמן בכל מקום ומכל מדיום אפשרי — פרסומות, עיתונים, סרטים, סדרות, תצוגות אופנה ורשתות חברתיות. עכשיו, בימי קורונה, קיבלנו הזדמנות פז לעצור לשנייה את המרוץ המוטרף, הסיזיפי, בעקבות מודל היופי הבלתי אפשרי — ופשוט לנוח. גם אם רק לרגע. להיות עצמנו — שמנמנים, חיוורים ושעירים — בלי אשמה. לפחות את זה הרווחנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו