בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"עין עצלה","type":"htzMobileApp","items":[]}

הראפר היהודי שעשה קריירה מהזין הקטן שלו הגיע לטלוויזיה. וזה מעולה

מה משותף ל״דייב״, סדרה קומית על הראפר היהודי ״ליל דיקי״, ול״Devs״, מיני-סדרת מדע בדיוני נוארי, חוץ מהצליל הדומה? שתיהן לוקחות את הז'אנר שלהן למעלה

25תגובות
מתוך "דייב". נעבעך שהופך על הבמה לגיבור-על
20th Television

בעוד רוב האנושות מחכה לחודש אפריל בתקווה שהאביב ומזג האוויר החמים יתרמו למאמץ הגלובלי למניעת התפשטות הקורונה, אני מצפה לו משום שאז מתוכנן לצאת הדוקו על ״ביסטי בויז״ של ספייק ג׳ונז, מי שביים את הקליפ האיקוני שלהם ל״סבוטאז׳״. רק מהטריילר זה כבר הסרט האהוב עלי בכל הזמנים. שום סופרלטיב שאדביק לשלושת הראפרים-מוזיקאים-מדריכים רוחניים מניו יורק ולחשיבותם בחיי לא יהיה מוגזם: הם לימדו אותי כל מה שאני יודע. האזנה לשירים שלהם היתה שובל הפירורים התרבותי הכי מזין שנער בר מצוה יכול רק לקוות לו. הידיעה שגם הם עצמם עלו לתורה רק חיזקה את קשר.

עד ש״ביסטי בויז סטורי״ יראה אור בשבוע הבא בשירות הסטרימינג של אפל, אפשר להרגיע את הדודה עם יצירה נוספת שבוחנת את אוקסימורון הראפר היהודי – ״דייב״, סדרה שמגוללת את קורותיו של דייב ברד, או כפי שהוא מוכר בשם הבמה שלו, ״ליל דיקי״. לכאורה, לברד אין שום פרט ביוגרפי, מעמדי, כלכלי או חברתי שיחבר אותו לעולם ההיפ הופ. הוא גדל במשפחה עשירה בפילדלפיה, סיים את לימודיו באוניברסיטת

מתוך דייב - דלג

ריצ׳מונד ועבד במשרד פרסום בסן פרנסיסקו. לא בדיוק "סטרייט אאוט אוף קומפטון". אם לא די בכך, אופיו הנוירוטי, חסר הביטחון והגינונים לא מתיישב כהוא זה עם הפרסונה הראפרית הקונבנציונלית. כל זה משתנה כשברד הופך לליל דיקי; פסבדונים שלא רק מעניק לו אלטר אגו – הוא הופך אותו לגיבור-על.

כשליל דיקי פותח מיקרופון מתברר שהוא ראפר וירטואוז עם מנעד רחב של פלואו. גם הנעבעכיות המובנית נעלמת לטובת יהירות, טווסיות, אסרטיביות וכריזמה בכמויות מסחריות. רק שלסדרה לא קוראים ״ליל דיקי״, אלא ״דייב״. כלומר היא לא מתמקדת בסופרמן, כי אם בקלרק קנט; ברגעים הקטנים, היומיומיים והסיזיפיים בדרך לתהילה – הקשיים להיכנס לסצינה שנשלטת על ידי שחורים עם שפה, מחוות ואינטראקציה שונה, הנדנודים של ההורים היהודים הדאגנים, הריבים עם החברה – עם מינימום הירואיות ומקסימום פתטיות. אלה הכישלונות והניצחונות שבהמשך מועצמים, מוגזמים ונחרזים לשירים שלו.

Lil Dicky - Professional Rapper (Feat. Snoop Dogg - דלג

הראפ ב"דייב", קצת כמו הסטנדאפ של ג׳רי ב״סיינפלד״, הוא רק אתנחתא שממקמת אותנו בעולם של הגיבור. במידה רבה, יותר משהסדרה מזכירה את ״אטלנטה״ ההיפ-הופית, היא דומה ל״נופל קם״ של הקומיקאי פיט הולמס על דרך החתחתים של סטנדאפיסט מתחיל בניו יורק. מה שלא מפתיע בהתחשב בכך שמי שיצר אותה יחד עם ברד הוא ג׳ף שייפר, בוגר ״סיינפלד״ ו״תרגיע״, ומי שביחד עם אשתו הפיק וכתב במשך שבע עונות את ״הליגה״, מהקומדיות הברוטליות המוצלחות של העשור החולף. הוא גם מי שגייס את הבמאי הקומי המעולה גרג מוטולה (״סופרבד״), שמתווה את הטון שלה. השפעתם ניכרת במיוחד בפרק השלישי, שהוא מעין סרט קצר של חצי שעה על אינטימיות בעידן הפורנו המקוון. לא אספיילר לכם אם אגלה שהוא מתחיל בזיון של דייב עם בובת מין בעלת גפיים תחתונים בלבד, כשמושא התשוקה הוא פוסטר של הראפר דרייק שתלוי על הקיר (שניהם, להבדיל מיליארד הבדלות, הם הראפרים היהודים המצליחים ביותר כיום). כל אלה הופכים את ״דייב״ לסדרה שהיא מקורית ועכשווית, אולם גם נשענת על מסורת קומית ענפה, מתכתבת איתה ומשכללת אותה תוך כדי תנועה.

את כל הטוב הזה אתם יכולים לראות, לדאבוני, רק ב-Hulu, שירות סטרימינג שאחרי שחבר לרשת FX הוא, לפחות לטעמי, יצרן התוכן הטלוויזיוני הכי משתלם בימים אלה. כן, כולל נטפליקס. זה כאילו ניג׳וס להתחבר להולו מכיוון שכדי לעשות זאת חייבים להשתמש ב-VPN שיסתיר את העובדה שאתם מישראל, היכן שהשירות לא זמין. רק שקודם כל, זה לא כזה סיפור. יש היום מדריכים אונליין לכל מה שתרצו. תגגלו ״איך לראות הולו בישראל״ ותמצאו מספיק מראי מקום שיסבירו לכם. שנית, ולא פחות חשוב, אחרי שתתחברו לא תצטערו – שפע עצום נטול בזבוזי זמן מקושקשים כמעט לחלוטין.

הוכחה נוספת לכדאיות של הולו היא ״Devs״, מיני-סדרה של אלכס גרלנד (״אקס מכינה״, ״הכחדה״), שגם היא לוקחת את הז׳אנר שבו היא פועלת – מדע בדיוני נוארי – למעלה. ״Devs״, שמתרחשת בעתיד הקרוב בסן פרנסיסקו המקוטבת מעמדית – החרפה של המצב הנוכחי, שבו אין מעמד ביניים, רק הומלסים ומיליונרים – היא חטיבה סודית בתאגיד הטכנולוגי ״אמאיה״, שמתמחה במחשבי קוונטים. מי שעומד בראשו הוא פורסט

מתוך DEVS - דלג

(ניק אופרמן, ״מחלקת גנים ונוף״), גאון מתמטי ויזם עם קפריזיות שמרפררת לביל גייטס, שקרא לחברה על שם בתו המתה, והיא כמו דמות דוממת שמרחפת מעל הסדרה כולה.

העלילה מתחילה כשסרגיי, מפתח חדש שמתקבל לעבודה בחטיבה החדשנית, נמצא מת. מצלמות מעקב מראות שהוא התאבד, אבל זוגתו לילי (סונויה מיזונו) מסרבת להאמין שזה מה שקרה ומתחילה לחקור. די מהר היא מבינה שסרגיי לא היה מי שחשבה שהוא, ובמקביל שבתאגיד שבו עבד יש אובך מוסרי ואינטרסים נסתרים. מי שראה את סרטיו של גרלנד יודע עוד לפני שראה פריים אחד מ״Devs״, שהיא מרהיבה אסתטית, יומרנית ומפותלת. לאלה נוספת ביקורת חריפה על משבר האמון שבין האדם לקונגלומרטים הטכנולוגיים ששולטים בו. למרבה השמחה, גרלנד לא מאבד

את המגע שלו במעבר מפיצ׳ר למיני-סדרה, מפנים את השוני ומתאים היטב את הקצב לפורמט. או שאולי זה להיפך – הטלוויזיה מוכנה סוף כל סוף לאלכס גרלנד. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו