שביל ישראל עולה ל–Google Street View - טיולים - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שביל ישראל עולה ל–Google Street View

לכתבה
צילום קטע מתוך שביל ישראל בנגב שנעשה עבור Google Street View משה גלעד

20 שנה אחרי חנוכתו, עולה שביל ישראל ל–Google Street View ומתעצב מחדש — עם ספריות ניידות שצצות לאורכו, "מלאכים" שמעניקים מקום לינה תמורת תשלום סמלי ומטיילים שלא נראו בו קודם

7תגובות

שביל ישראל, שבימים אלה מציינים 20 שנה לחנוכתו, מופיע ברשימת 20 שבילי ההליכה הארוכים והיפים בעולם שפרסם הנשיונל ג'אוגרפיק. בדברי ההקדמה כתב עורך הרשימה דאג שניצפאן: "שביל גדול מתפתל ומוצא את דרכו אל המהות של המקום. ברור שיש בכל אחד מן השבילים האלה הרפתקה, אבל יש בהם גם סיפור טוב על ההיסטוריה והתרבות המקומית".

אפשר להבין את ההתפעלות בעולם מ–1,100 הקילומטרים המתפרשים מקיבוץ דן ועד אילת. מדובר בשביל רציף ומסומן היטב, המצוי בתחומי הקו הירוק בלבד ומאפשר צעידה במגוון גדול של נופים – בגליל, בכרמל, על חוף הים, לאורך הירקון, בשפלת יהודה ובנגב. למרות שעבר ב–20 השנה האחרונות לא מעט שינויים מינוריים, תוואי השביל עדיין דומה מאוד לתוואי הראשוני שאורי דביר, איש החברה להגנת הטבע, הציג ב-1995. החברה להגנת הטבע, שהקימה את השביל ומתחזקת אותו בדבקות במשך כל השנים האלה, הכריזה על השנה הקרובה כ"שנת שביל ישראל" ויש לכך כמה סיבות טובות.

בתחילה הלכו לאורך השביל צעירים שהפגינו שרירים והשתדלו לסיים את המסע במהירות. הצועדים כיום צנועים יותר, חלקם צעירים יותר ורבים בגיל מבוגר יותר. הם רואים בשביל פרויקט שעשוי להימשך כמה שנים

דב גרינבלט

שביל ישראל עובר במרחק עשר דקות מביתי. צעדתי השבוע מכביש 40, מצפון לפתח תקווה, לטחנת אבו רבאח שעל גדת הירקון. לצד הטחנה ישבו כמה דייגים והטילו חכות בנחל. את חזרתי מזרחה עשיתי על גדתו הצפונית של הנחל, עד בית לאה החרב. שם נחתי קצת בצל עצי האקליפטוס הענקיים, לפני שחציתי את הירקון דרומה והמשכתי בתוואי השביל לכפר הבפטיסטים ולבריכת הנופרים. הקטע הלא ארוך אותו צעדתי מכיל אינספור סיפורים: על הרומאים והמתיישבים הראשונים בפתח תקווה, על הטורקים והערבים, על המלריה, על הפרדסים ועל הביצות הגדולות. שביל ישראל מסומן לאורכו היטב. פעם אחת אמנם תעיתי בדרך, אבל זה קרה רק כי הרהרתי בכך ששניצפאן צודק והשביל באמת מכיל "סיפור טוב". יש בקטע אותו צעדתי חלקים מעניינים, נעימים, מוצלים ויש בו גם חלקים משעממים, מייגעים, שטופי שמש. הסימון הבולט של שביל ישראל – שלושה פסים בצבעי לבן כחול וכתום – מדרבן כל הזמן להמשיך עוד קצת, לפחות עד הסימן הבא שיופיע עשרים מטר הלאה משם. ואז לעוד סימן. ועוד אחד. שביל קליפות התפוזים מספרו של נחום גוטמן עולה על הדעת יותר מפעם אחת ולרגע אילת נראית קרובה. צריך רק ללכת ולחפש את הסימון הבא.

מאז חנוכתו נהפך השביל לפופולרי מאוד בקרב מטיילים. את מספרם המדויק קשה להשיג, אבל להערכת אנשי החברה להגנת הטבע — שמחדשים ללא הפסקה את סימונו של השביל ומתחזקים אותו — עשרות אלפי מטיילים צועדים לאורכו בכל שנה. חלקם עורכים מסע רצוף, מקצה אחד של הארץ לקצה השני. זהו מסע שנמשך בדרך כלל כחודשיים ונהפך למסע חניכה של צעירים רבים לפני צבא או מיד בתום השירות הצבאי. אחרים מטיילים לאורך קטעים מן השביל, מצרפים קטע לקטע כך שישלימו במהלך כמה שנים את ההליכה לאורך השביל כולו. הצועדים, כמו הציפורים, נודדים בעיקר בסתיו ובאביב. באוקטובר ובנובמבר צועדים רבים בכיוון דרום, בעוד שבאפריל צועדים המטיילים צפונה.

מנחם רייס

לירון פינצ'וק־לבני, סטודנטית לרפואה מאוניברסיטת תל אביב שצעדה לאורך השביל מדרום לצפון במסע שנמשך כחודשיים מתארת את החוויה כחזקה יותר מכל הטיולים האחרים שעשתה, בארץ או בחו"ל. "הנופים יפים, אבל מה שיצר אותה היו בעיקר האנשים", היא אומרת. "ביום בו התחלנו ללכת יצאנו מאילת 30 חבר'ה. לא הכרתי אותם קודם, אבל נוצרה אחווה כיפית. חיפשנו מים ביחד, מצאנו מקומות למנוחה וללינה. כל אחד הלך בקצב שלו אבל נפגשנו בכל פעם מחדש. בזכות השביל ביקרתי במקומות כמו מעלה שחרות ובאר אורה, שלא הייתי בהם ולא הייתי מגיעה אליהם".

גוגל על השביל

לאחרונה השלימה החברת להגנת הטבע מבצע בשיתוף עם גוגל. במשך שלושה חודשים צעדו צוותי מתנדבים צעירים, שתיעדו את השביל לכל אורכו במצלמות Trekker שמשמשות את אנשי Google Street View. התוצאה נערכת בימים אלה ותועלה לרשת בחודשים הקרובים באתר שמקימות גוגל והחברה להגנת הטבע. כך, בסוף התהליך, יוכלו הגולשים באתר לראות מיפוי מצולם של השביל לכל אורכו. Google Street View מוכר בעיקר כפרויקט עירוני, במסגרתו צולמו יותר מתשעה מיליון קילומטרים בעולם. שביל ישראל יצטרף עכשיו לכמה אתרי מורשת וטבע שתועדו, ביניהם הפירמידות בגיזה, נהר האמאזונס ועוד.

פעם אחת אמנם תעיתי בדרך, אבל זה קרה רק כי הרהרתי בכך ששניצפאן צודק והשביל באמת מכיל "סיפור טוב"

משה גלעד

דבורה ווליניץ, מנהלת אגף התיירות בחברה להגנת הטבע ומרכזת הפעילויות במסגרת "שנת שביל ישראל", מסבירה שזהו צילום השביל הארוך ביותר שנעשה אי פעם בעולם והצילום הראשון של שביל טיולים, החוצה מדינה מקצה אחד לקצה השני. "ההבחנה שלנו היא ש–20 שנה לאחר הקמתו, השביל אמנם פופולרי אבל עדיין רחוק מלמצות את הפוטנציאל שלו", היא אומרת. "הפרויקט עם גוגל, שיקודם בעברית ובאנגלית, יעזור, למשל, למשוך אל השביל מטיילים רבים יותר ממדינות אחרות. שביל ישראל יכול להיות עוגן תיירותי הרבה יותר משמעותי מכפי שהוא כיום". ווליניץ מדגישה שבחברה להגנת הטבע רואים בשביל כלי להנחלת מסר של שמירה על הסביבה לקהל רחב.

הבט בטלפון הנייד

קשה להעריך עד כמה שיתוף הפעולה עם גוגל ישנה את אופן ההליכה על השביל. האם מעכשיו אפשר יהיה להסתפק בהצצה בטלפון הנייד, והמפות והמדריכים המודפסים יהפכו מיותרים לחלוטין? צבי גילת, מחברו של המדריך הראשון והפופולרי ביותר להליכה לאורך השביל (הוצאת "מפה") דווקא מרוצה מהחידוש, כל עוד ימשוך עוד אנשים אל השביל.

משה גלעד

עד כה נמכרו לדברי גילת יותר ממאה אלף עותקים מן המדריך שיצא לאור ב–1998. לדבריו, הצועדים על השביל השתנו במרוצת השנים. תחילה הלכו לאורכו בעיקר צעירים שראו במסע הכנה לטרק הגדול בחו"ל. הם הפגינו שרירים והשתדלו לסיים את המסע במהירות האפשרית. זאת לעומת הצועדים כיום, אותם גילת מאפיין כצנועים יותר, חלקם צעירים יותר ורבים מהם בגיל מבוגר יותר. הם רואים בשביל פרויקט שעשוי להימשך כמה שנים. "ההליכה על השביל מושכת המון מבוגרים", אומר גילת. "הם רואים בהליכה הזאת חזרה לישראל האבודה והנשכחת. הצעדה שלהם מלווה בהמון נוסטלגיה לארץ פשוטה וצנועה יותר. רבים אומרים שהם שבים כך לימי תנועת הנוער שלהם".

חלק מעלילת ספרו של דויד גרוסמן, "אשה בורחת מבשורה", שיצא ב–2008 (הוצאת "הספריה החדשה") מתרחש לאורך השביל, ושימש, לדברי גילת, זרז נוסף בהפיכתו למעוזם של אוהבי הארץ. אין לו ספק שרבים מן המטיילים על השביל, צעירים ומבוגרים, עושים זאת היום בעקבות ספרו של גרוסמן.

מלאכים על השביל

הקמינו דה סנטיאגו הוא קרוב לוודאי שביל ההליכה הארוך המפורסם ביותר בעולם. השביל שאורכו כ–800 קילומטרים הוא נתיב עלייה לרגל לעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה בצפון ספרד. לאורכו של הקמינו, בכל 15 קילומטר, יש מקום לינה מסודר, בתשלום נמוך, בו לנים הצועדים על השביל. אך לאורכו של שביל ישראל אין עדיין תשתית דומה ללינה או אירוח.

וויליניץ מסבירה שהחברה אמנם מפעילה תשעה בתי ספר שדה בהם יכולים המטיילים על השביל ללון במחירים סבירים, אבל גם היא מודה שקיים מחסור בתשתיות אירוח לאורך התוואי. הפתרון שצבר תאוצה גדולה וזוכה לשבחים רבים, הם "מלאכי השביל". הכוונה לאנשים שמתגוררים סמוך לשביל ישראל ושפותחים את בתיהם בפני הצועדים ומארחים אותם בחינם או במחיר סמלי. אין למלאכי השביל ארגון מסודר או יד מכוונת. אפשר למצוא רשימות עם פרטיהם של 170 המלאכים הפזורים לאורך השביל באתר האינטרנט של החברה להגנת הטבע ואתר "ויקישביל". בערד, למשל, רשומים חמישה מלאכים, בצור הדסה שניים, במטע שניים ובשדה בוקר ארבעה.

לדברי ווליניץ, למרות שהחברה להגנת הטבע משתדלת לעודד ולטפח את המלאכים, הם פתרון חלקי. בעתיד, היא מקווה, אפשר יהיה להציע למטיילים פתרונות נוספים במחירים בסיסיים, שיתאימו לצועדים על השביל וימשכו אליו מטיילים שרוצים להגיע בערב למקום לינה נוח, הכולל מקלחת ושירותים מסודרים. "אנחנו מודעים היטב לכך שהשלב הבא צריך להיות מהלך שיקל על הלוגיסטיקה של הצועדים על השביל. לוגיסטיקה פירושה מים זמינים בעיקר בנגב ולינה לאורך התוואי" אומרת ווליניץ.

השביל כבר לא עובר כאן

במרוצת השנים שונה תוואי שביל ישראל בכמה מקומות. מוטי בן שטרית, העומד בראש הוועדה לשבילי ישראל, במסגרת החברה להגנת הטבע, מסביר שלמרות המאמץ לשמור על תוואי קבוע קשה להימנע משינויים. "התוואי משתנה בגלל אילוצים ושיקולים חדשים שצצים ללא הרף. השביל עובר במקומות שמפתחים ובלית ברירה אנחנו מתאימים את התוואי למציאות החדשה. אם סוללים מסילת ברזל, או כביש או מרחיבים ישובים אנחנו משנים את התוואי בהתאם. השינויים מינוריים ונובעים לעתים קרובות מבעיות בטיחות, כמו כביש שהיה פעם שקט וזניח ונהפך לסואן".

גילת משבח את תוואי השביל ואומר שהוא יפה מאוד ואפילו מצוין, אבל מוסיף שבתוואי השביל שהועתק מהשרון מערבה אל חוף הים השינוי לא היה לטובה. בעבר חלף השביל בטייבה וסמוך ליישובי המשולש הערביים במזרח השרון. אך במהלך האינתיפאדה השנייה, מחשש לבעיות ביטחוניות ומכך שמטיילים לא ירצו לעבור בתוואי זה, הוזז השביל, והיום הוא מלווה את קו החוף מקיסריה ועד שפך הירקון בתל אביב. לדברי גילת ההליכה לאורך קטע חוף כה ארוך אינה מעניינת מספיק וההולכים מחמיצים את נופי השרון המזרחי.

בעקבות הצלחתו של שביל ישראל יש לוועדה לסימון שבילים תכניות לסימון מספר שבילים ארוכים נוספים. כמעט כולם עוברים על שבילים קיימים, כמו שביל ישראל, ומפתחים אותם ומחברים ביניהם. כדוגמא נותן בן שטרית את שביל הר הנגב, שמסומן בימים אלה ואת שביל סובב משגב. אלה לדבריו שבילים שסימונם ימשוך מבקרים רבים, שעד כה לא הגיעו אליהם.

משה גלעד

קראת משהו טוב על השביל?

כמה ספרים נכתבו על השביל עצמו. מלבד ספרו של גילת בולטים ספרו האלבומי של יעקב בוצ'ן (הוצאת "כרטא"), המשלב פרוזה עם מידע ואיורים של המחבר; המדריך "שביל ישראל" (מהדורה עברית ומהדורה אנגלית) מאת יעקב סער ויגיל הנקין (הוצאת "אשכול") והספר "מסע חיפושים" מאת איל חלפון (הוצאת "אחוזת בית").

החידוש האחרון לאורך השביל, שמעיד היטב על הפעילות הנמרצת סביבו, פורסם לפני כשבועיים. רשות הטבע והגנים בשיתוף עם המרכז האקדמי שלם ועם 'נפגשים בשביל ישראל' (מיזם חברתי המקיים מזה עשור מסעות לאורך השביל) הכריזו על פרויקט במסגרתו החלו בהצבת "ספריות שביל" בחניונים לאורך שביל ישראל. ספריות השביל הן ארגזים ובהם ספרי פילוסופיה והגות, ספרות ושירה, המצויים לדברי המקימים "במרכזו של הקאנון התרבותי הישראלי". הספריות מתנהלות על בסיס אמון, ואת הספרים יוכלו המטיילים לשאול בכל אחת מהתחנות בהן פועלות הספריות, להשאיר אותם שם, או לטייל איתם ולהחזיר אותם בתחנה אחרת. נירית לשם ורועי סוקולובסקי, צמד מטיילים בשביל ישראל שדחפו את המיזם, הסבירו שפרויקטים דומים נהוגים בעולם בשבילי מטיילים גדולים, אך זו הפעם הראשונה שפרויקט כזה מופעל בישראל.

המחשבה על אלפי המטיילים שיצעדו, אוחזים בידם האחת טלפון עליו מופיעים צילומי השביל ובידם השנייה בספר הגות ששאלו בספריה מסחררת את ראשי ואני רוצה כבר לשוב ופשוט לצעוד לאורך השביל, בהמשך הנתיב בו צעדתי בתחילה מדרום לכפר הבפטיסטים. אילת כבר מעבר לפינה.

דב גרינבלט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות