ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.10291262) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7419474) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7701129) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7643858) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3826623) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3996166) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3898281) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtz ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.1283246) whtz בין האי היווני קסטלוריזו לעיירה הטורקית הסמוכה קאש אפשר למצוא את גן העדן האבוד - טיולים - הארץ ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3994095) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3707079) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3687626) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3645023) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3824551) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4080750) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3486738) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3331658) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3701940) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3266548) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3521267) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3719429) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3685005) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3796447) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3879955) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3798241) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3805210) whtzResponsive
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7701388) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3864935) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3865817) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3539459) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ 444 whtzResponsive whtzResponsive
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3550785) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3597484) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3550788) whtzResponsive

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzMagazineArticle ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3597485) whtzMagazineArticle

בין האי היווני קסטלוריזו לעיירה הטורקית הסמוכה קאש אפשר למצוא את גן העדן האבוד

לכתבה
בדרך לקאש. השכנים היוונים מגיעים בסירת מנוע לקניות Altug Galip / Shutterstock.com

למראית עין אין הבדלים גדולים בין האי היווני קסטלוריזו לעיירה הטורקית קאש שבמרחק שלושה מייל ממנו. אבל למעשה אלו שני עולמות, שהעבר הרחוק והקרוב טוו ביניהם חוטים סבוכים של געגוע וחשדנות, אהבה ושנאה

53תגובות

קצר, בלתי נראה כמעט, מרפרף האביב על אגן הים התיכון. ימים אחדים הוא ישרוד ומיד ייבלע בימי הקיץ החמים. ראשונות יוצאות למסע הציפורים. אחריהן מתחילים השייטים לחצות את הים. נפתחה העונה.

< בחזרה לפרויקט יוון        

בחול המועד פסח יצאנו איפוא מנמל הבית החורפי בקפריסין אל קסטלוריזו. כן, שוב קסטלוריזו, כי אין מסע בלעדיו. בעיקר בפסחא, החג הכי מלהיב ומשוגע. בעשר השעות הראשונות הים היה שקט, רוח קלה נשבה ובמרחב הכחול נראו כלי שיט מעטים. לפנות ערב התחלנו להתכונן לקראת הפלגת הלילה: פנסים, חליפות סערה, חבלי רתיקה וחגורות הצלה בהישג יד, וארוחה חמה לפני שעוברים לחילופי משמרות. ואז, כשהשמש נטתה לשקוע, הצטרפה אלינו אורחת.

מפת המפרץ שבין קסטולרזו לקאש

בניגוד לעופות הגדולים, הציפורים הקטנות לא דואות במהלך הנדידה. כנפיהן חותרות ללא הרף בתנועות קטנות ומהירות. המאמץ מתיש אותן ורבות מהן לא צולחות את המסע. בשנים עברו התארחו אצלנו סנוניות. הפעם הגיעה נקבה של סבכי שחור כיפה.

כל כך עייפה נראתה, ואף על פי כן התעופפה הלוך וחזור, ירדה לאזור המגורים של הספינה, ניתרה וניתרה וחיפשה לה מקום. ניסתה מדף במטבח, כרית, סלסלת בגדים, ולבסוף החליטה שהכי כדאי להתכרבל על גב הספה. אבל אז קרה דבר מוזר: בכוחות מחודשים היא זינקה אל הסיפון, עפה בקו ישר מעל לגלים, ונעלמה. קרני השמש האחרונות כבר דעכו, עוד מעט תרד חשכה עמוקה של לילה מעונן. חששנו שהקטנטונת אבדה לעד.

אבל לא! ממרחק גדול ראינו אותה שוב, מנפנפת בכנפיה בכל הכוח וחגה במעגלים גדולים מעל לספינה. היא לא היתה לבדה. עוד פצפונת התעופפה לידה. השתיים נחתו על גלגל ההצלה התלוי על הסיפון, ובשמחה והתרגשות נשקו זו לזו במקורים ובזנבות, גיפפו זו את זו בכנפיים וחיככו ראש בראש. לבסוף הזמינה הראשונה את השנייה לבוא איתה פנימה כאילו אמרה: בואי אחותי, תראי מה הכנתי לך.

לאורה העמום של מנורת הלילה האדומה ראינו אותן, שתי פקעות עגלגלות ורכות מכורבלות זו אל גופה הזעיר של זו. חילופי המשמרות, שריקת הקומקום על הכיריים, הקריאה לאוניות הגדולות (לברר שהן רואות אותנו במסלול ההפלגה שלהן ולא ידרסו אותנו בטעות) וקריאות התשובה של הקפטנים עם הרעש התמידי של מכשיר הקשר – דבר מכל פעילות הלילה הזאת לא הפריע לשתיים לישון שינה עמוקה.

כשקרני השמש הראשונות חדרו מבעד לווילונות הן התחילו להתעופף ולחפש את היציאה. הי קטנה, אמרתי לחלוצה האמיצה. את לא מוצאת את הפתח? בואי אני אקח אותך. היא ישבה בכף ידי באמון מוחלט, וכשהרגישה את משב הרוח בחוץ פרשה כנפיים. לא לפני שווידאה שאחותה באה איתה.

מוח של ציפור? תחשבו רגע ברצינות על הביטוי המטומטם הזה. הן לא סתם חכמות. הן־הן החוכמה בכבודה ובעצמה. כמה צניעות הן מלמדות אותנו, בני האדם, שלא מסוגלים לזוז בלי הטכנולוגיה המתוחכמת שיצרנו ובזכותה אנחנו מסתובבים נפוחים מרוב יהירות ומסבים שלל נזקים לטבע ולעולם.

זיקוקים ומרק

כמו תמיד, גם השנה בבוקר "יום השישי הטוב" הגיעה לקסטלוריזו בתרועה רמה הרחפת הענקית שיוצאת מפיראוס ואוספת נוסעים במסלול ארוך בין שבעה או שמונה איים דודקנזיים. מאות יוונים מאתונה ומרודוס באו לקחת חלק באירועי החג, שבאיים הקטנים עוצמתם כפולה ומכופלת. בגלל האינטימיות, ובגלל המסורתיות החזקה יותר בפריפריה, ובגלל שזה מה שהאורחים רוצים אז זה מה שהם מקבלים, בלי כחל ושרק. בלילה שבין שישי לשבת הם מלווים את הכומר, ראש העיר וחיילי משמר הגבול בתהלוכת הייסורים של ישו מראש ההר עד לכנסייה הקטנה על הרציף. במוצאי שבת הם מטפסים עם נרות גדולים לחצר הכנסייה הגדולה, ושם, בסיום המיסה החגיגית, בחצות בדיוק, מכריז הכומר שישו קם לתחייה, והם מריעים, מתנשקים ומתחבקים כשדנדון הפעמונים נבלע בקולות הנפץ של הזיקוקים והחזיזים והיריות באוויר. לבסוף הם יורדים למסעדות על הרציף לשבור את הצום ב"מגיריצה", המרק המסורתי.

מי צריך את כל הבלגן, אומרים התושבים הוותיקים, את העלייה המטאורית במחירי הבתים העתיקים, שעכשיו קונים אותם יאפים, פרופסורים ואמנים מאתונה וצרפת ואוסטרליה וארה"ב

בית משופץ בקסטלוריזו
iremt / Shutterstock.com

אופיו של החג עממי, רעשני ויצרי עד מאוד, ובאיים שומרים על כל תו ותג של המסורת הישנה, לרבות שחיטה ואפייה של גדיים ממולאים באורז עם שקדים, פיסות כבד וצימוקים בתנור של המאפייה המקומית, חוויה מלהיבה לקרניבורים ומחרידה לכל מי שמתקשה, כמוני, לחזות בגווייתו הצלויה של הקורבן האומלל. וכשהרחפת מרימה עוגן והאי מתרוקן ושב לעצמו, פורץ מחדש על כוסות הקפה המר, מול הים, ויכוח סוער.

מי צריך את כל הבלגן, אומרים תושבי האי הוותיקים. מה יצא לנו מזה שהאי נעשה מבוקש כל כך. מילא האורחים בחג, אבל מה עם העלייה המטאורית של מחירי הבתים העתיקים שנעזבו לפני שנים ועכשיו קונים אותם יאפים, פרופסורים ואמנים מאתונה, מצרפת ואיטליה ואוסטרליה וארה"ב ומשפצים אותם לתפארה (אמנם על פי כללי הבנייה והצבע הנוקשים של הדודקנזיים, אבל בהידור רב). מה היה לנו רע בשקט המנומנם?

לעומתם מזכירים תומכי השינוי שאי אפשר לעצור את הקדמה ואת הגלובליזציה, שבזכות הסנובים החדשים זינקה רמת השירות, האוכל והאסתטיקה של בתי העסק והמסעדות, ושהירושה שישאירו התושבים לצאצאיהם גדלה. ככה זה בכל יוון. גם באתונה הנדל"ן רותח, והקונים הבולטים ביותר הם סינים, שמגיעים בקבוצות רכישה ומציעים הון עתק לקניית בתי דירות, מגרש או אפילו רחוב שלם. הם מביאים קבלני בניין, משפצים את הדירות הקיימות המוזנחות בדרך כלל או בונים עשרות יחידות מגורים, לעתים כולל קומת מסחר ומתחמי בילוי, ובתמורה הם מקבלים "דרכון זהב" של האיחוד האירופי ואפילו לא טורחים להתגורר שם אלא נוסעים לפריז ולברלין.

הרחק מעולם "הכל כלול"

מעברו השני של המפרץ רובצת העיירה הטורקית קאש ומתבוננת בהשתאות נינוחה בהמולה. פירוש שמה הוא גבה, והטורקים אוהבים לומר שקאש היא הגבה המעוגלת המקיפה את העין הפקוחה, קסטלוריזו, שהם קוראים לו מאיס (Meis). תושבי קאש מכירים היטב את השכנים. בימי שישי חוצים רבים מהיוונים בסירת מנוע את שלושת המיילים הימיים עד קאש, קונים שם פירות, ירקות ובשר טרי, ממתקים, בדים צבעוניים ושטיחים. הם יושבים בשוק הקטן ושותים תה טורקי חזק וטועמים בורק גבינה או תרד או לחמג'ון (בצק דקיק עם בשר מתובל, שיבוש טורקי של הביטוי הערבי לה'מא בעג'ין – בשר בבצק) ומנת קבב מעולה מלווה ביוגורט. למראית עין אין הבדלים גדולים בין הצד היווני לצד הטורקי. גם היחסים בין הצדדים רגועים לכאורה. אבל המעבר מהאיים הדודקנזיים לטורקיה הוא למעשה מעבר בין שני עולמות, שהעבר הרחוק והקרוב טוו ביניהם חוטים דקים וסבוכים וחזקים של געגוע וחשדנות, אהבה ושנאה.

המזח בקקובה. לכל המסעדות קוראים "המסעדה של חסן";
eFesenko / Shutterstock.com

למחרת הפסחא התחלנו איפוא את המעבר לדרום טורקיה. מרחק כמה מיילים מהמפרץ היווני היפהפה הורדנו – כמתחייב על פי החוק הימי – את הדגל היווני מהתורן והנפנו את הדגל האדום עם הסהר והכוכב. בשעת צהריים מוקדמת נקשרנו לרציף העץ הקטן בקקובה (Kekova – בטורקית מבטאים את ה-V כמו W ולכן השם הוא בעצם קקווה), וחסן בעל המסעדה (יש שם שלוש מסעדות, לשלושתן קוראים המסעדה של חסן) ומיורה אשתו הזמינו אותנו פנימה.

קקובה היא אי קטן, צר ומוארך שנראה כמו לשון יבשה. למעשה היא חלק מרצף האיים והסלעים שמי הים לא כיסו לאורך האזור כולו, ששמו ליקיה (Licya). בליקיאנית נקראה לשון היבשה בשם טרמיסה. מאחורי המסעדות והמזח הצבעוני, הבנוי לקליטת ספינות בודדות, מתנשאים הרים שמדרונותיהם הזרועים מבני קבורה עתיקים דמויי בתים קטנים מסותתים באבן הגיר המקומית. קברי המלכים או בני האצולה או העשירים מפוארים וגדולים מאוד יחסית לכוכים החצובים בסלע של פשוטי העם. באחדים מהם אפשר להבחין בעיטורים ובכתובות החושפים טפח מההיסטוריה הליקיאנית העתיקה.

מי היו הליקיאנים? הארכיאולוג הימי פרופסור אבנר רבן, אמן ואיש אשכולות ממייסדי האגודה למחקר תת ימי בישראל, שהלך לעולמו לפני 15 שנה (הוא היה החוקר הראשי של נמל קיסריה ההרודיאני וזכה בפרסים חשובים מטעם אונסקו וממשלת איטליה על תרומתו למחקר הימי), ערך כמה מסעות מדעיים לליקיה בכלל ולקקובה בפרט. במאמר על האזור הוא כתב בין השאר כי השם "ליקיה" ניתן לארץ הזאת כבר לפני יותר מ־3,000 שנה. "לפי מסורות שונות", כתב רבן, "קרויה הארץ על שם העם הליקי, אשר היגר לכאן מכרתים באמצע האלף השני לפני הספירה. מקור המידע העיקרי לגבי העם הליקי הוא כתביו של ההיסטוריון היווני הרודוטוס, שנולד בהאליקרנסוס (בודרום), ואשר חי וכתב במחצית המאה החמישית לפני הספירה. הרודוטוס, הנחשב 'אבי ההיסטוריונים', הִרבה בתיאורי ארצות ובתולדות תושביהן, לרוב מנקודת מבטו של איש התרבות היוונית. לכן ראוי להסתייג מעדותו, המושפעת ממסורת התרבות שלו, שלפיה לכל חבל ארץ ישנו שם התואם את שם העם שהתיישב בו, כשהוא מונהג על ידי דמות של 'מייסד'".

מי ששט בסירה עם רצפת זכוכית, כתב פרופ' רבן, יוכל לראות שפע עצום של כדי חרס עתיקים, "מוזיאון ארכיאולוגי מתחת לגלים בסביבתו הטבעית"

התיאור של רבן פותח חלון רחב אל עולם שלם שסיפורו חוצה עמים ותרבויות, לאומים ויבשות, ומתפרש על פני תקופות רבות ומסעירות. כולנו – תיירים שהתרגלו לראות בטורקיה מחוז בלעדי של "הכל כלול" מפנק או מסלול נהדר לטרקים הרריים וטיולי חופים, או שייטים שהתאהבו במפרצים השקטים בזכות המים הצלולים, השקט הנפלא והאנשים החמים המקבלים אותם בזרועות פתוחות – נוגעים לכל היותר בשולי אדרתה המפוארת של הארץ הזאת.

"למי ששט בסירה (ורצוי עם קרקעית מזכוכית) בסמוך לקו המים המצוקי של קקובה", מדווח רבן, "צפויה חוויה מיוחדת במינה: לאורך כשני קילומטרים אפשר לראות מעל לים רצף של משטחים ריבועיים, שחלקם משופעים במתינות אל הים. שניים מהם נחתכו על ידי שבר גיאולוגי, כך שחלק אחד עומד באתרו והחלק האחר שקוע במים הצלולים כבדולח. כמו כן, אפשר לראות מדרגות חצובות באבן, מערכות ניקוז ואיסוף של מי גשמים ובית מרחץ עתיק, הניצב כיום על מדרגת סלע צרה, בעומק של פחות משני מטרים. אבל בעיקר אפשר לראות שפע עצום של כדי חרס עתיקים, הצבורים בשכבה עבה לאורך המסדרון התת־ימי שבשולי אותה מדרגה. מוזיאון ארכיאולוגי מתחת לגלים בסביבתו הטבעית".

ואכן, למי שמגיע לאזור מומלץ להצטרף להפלגה בספינה בעלת תחתית שקופה וגם – אם כי רצוי לא בימי הקיץ המעלפים – לצאת מהעיר אנטליה לנסיעה של שעה וחצי בערך ולטפס אל שרידיה עוצרי הנשימה של העיר הקדומה טרמסוס, קן נשרים מרהיב בלב פארק לאומי רחב ידיים בהרי הטאורוס, שלמרות רעידות האדמה שדירדרו אותה מהפסגה אפשר עדיין לראות בה את כיכר העיר (ה"אגורה"), את שדרת העמודים, את מבני הקברים הענקיים החצובים ומגולפים בסלע ואת גולת הכותרת – האמפיתיאטרון שקשה להאמין או להבין איך בנו אותו שם על ראש ההר, הרחק מכל יישוב ומעל לדרכי התחבורה והים.

למי שמגיע לאזור מומלץ לטפס אל העיר הקדומה טרמסוס (בצילום משמאל), קן נשרים בלב פארק לאומי, שלמרות רעידות האדמה שדירדרו אותה מהפסגה אפשר עדיין לראות בה שרידים עוצרי נשימה

שרידי העיר העתיקה טרמסוס
oykuozgu / Shutterstock.com

עד כמה הטורקים קשורים אל העבר המפואר? קשה לומר. אחרי הכל, הם אינם צאצאי העמים האלה שישבו שם. אין ספק, עם זאת, שהם גאים בעושר העצום שארצם מציעה לכל מבקר, והארכיאולוגיה וההיסטוריה העתיקה הן רק חלק מהעושר הזה. מי שמתעניין בהיסטוריה מודרנית ירצה ודאי לדעת יותר על הקשר היווני לאזור הזה, כולל מעשי הטבח משני הצדדים, חילופי האוכלוסין ותפקידה של הכנסייה בכל הסיפור המסובך הזה. אל דאגה, בהמשך המסע נצלול גם אל כמה מהסיפורים והמקומות האלה. בלעדיהם קשה להבין את המשקעים המורכבים ורבי הרבדים שרובצים בין טורקיה ליוון.

כך או כך, גם אם במקומות אחרים בעולם אפשר למצוא אוצרות ארכיאולוגיים מרשימים וסיפורים היסטוריים מרתקים לא פחות, החוף בדרום טורקיה הוא גן עדן מכל בחינה. "אינני מכיר צירוף מרוכז כל כך של נוף הרים וצמחייה, ים, מפרצים, איים ואיונים, מעגני חמד נסתרים, שרידי עבר שקפאו במקומם ויותר משמץ של אווירה כפרית אמיתית לאורך חופה הים־תיכוני של טורקיה", מסכם רבן את מאמרו, ומכיוון שמאמרים של אנשי מדע רציניים לא מתעכבים לפרט מה אוכלים בכל המקומות הנהדרים האלה, אין לי ברירה אלא לדווח בעצמי על מעט מהטעמים המסחררים של אנטליה. ואף מלה (טוב, כמעט אף מלה) על ארדואן.

העיקר לא לעשות כלום

"ברוכים הבאים, מה תאכלו?" שאלה מיורה, אשתו של חסן, מיד לאחר שליפפה וקשרה את חבלי הספינה מסביב ליתדות על המזח. במקומות הקטנים האלה לא גובים כסף עבור העגינה, גם לא עבור החיבור למים ולחשמל. רק עבור הארוחה. חסן צולה על האש דגים שהביאו הדייגים בבוקר, ומיורה קוטפת מהאדניות בצל ירוק, עגבניות קטנות, עירית, שמיר, נענע וזעתר ופלפל ירוק חריף ועורמת מהם סלט. עם יוגורט כבשים והגוזלמה (gözleme) החם והפריך, החיים נראים מושלמים. בסוף הארוחה מגיעות הכוסות הקטנות עם התה הטורקי הכהה. כאן בהחלט לא יוון.

יש גם dondurma, מבשרים לנו. לא maras dondurma (גלידת מסטיק, שאפשר למצוא בכל כיכר עיר או טיילת: היא מאוחסנת במכלים נפרדים מהגלידה הרגילה, ומעלים אותה מהמכל לגביע באמצעות דוקרן ארוך וברוב טקס מבדח וחגיגי), אבל הכי דומה לדבר האמיתי, ומהפירות שלנו – תות עץ, שסק ותפוזים.

אז מה עושים בקקובה? כלום. ואין נפלא מכלום. יושבים ומביטים בהרים שכיפותיהם עדיין עטורות שלג צחור ובמי הטורקיז הצלולים של המפרץ (הטורקים משוגעים לניקיון, והמודעות לשמירה על הסביבה בטורקיה גבוהה במיוחד: קנסות ועונשים כבדים מוטלים על המזהמים, בעיקר בים), ומתענגים על הארוחה. אחר כך מגלגלים שיחה עם המשפחה המארחת, על הילדים והנכדים. אצל חסן ומיורה, כמו לכל אורך החוף – במפרצים, בעיירות ובערים – לא ראינו אפילו את קצה שפמפמו של השליט.

אחד המאפיינים הבולטים של המרחב הטורקי הוא ריבוי הדגלים. אין בניין, בית, חנות ואפילו קיוסק שלא מתנוססים עליו לפחות שני דגלים. כאן, בחוף אנטליה, ליד כל דגל ועל כל קיר תלויות גם תמונותיו של אבי האומה, מוסטפה כמאל אתאטורק (מוסטפה המושלם, אבי הטורקים). אבל על פוליטיקה לא מדברים כאן, רק על התיירות שהידלדלה: הגרמנים מגיעים הרבה פחות מפעם. הבריטים באים ביאכטות או בצ'רטרים מהפריפריה הצפונית והדרומית של הממלכה לכמה עיירות חוף שהתאימו את עצמן לטעמיהם השמרניים, לרבות ארוחת בוקר אנגלית עם השעועית מהקופסה, הנקניקייה והעגבניה השלוקה, ושלל מסעדות סיניות־לכאורה שהאוכל בהן תפל ועמוס מונוסודיום גלוטמט כמו שמעמד הביניים הנמוך באנגליה כל כך מחבב.

ככה תכינו סוטלאץ

באות גם משפחות צעירות עם ילדים קטנים מרוסיה, והמוני נשים רעולות או עוטות בורקה ושלל תכשיטים וגברים עם מסבחות יקרות מגיעים ממדינות המפרץ, וגם משפחות ערביות מישראל, אבל רוב התיירים האלה יושבים במלונות "הכל כלול", והמסעדות, בתי הקפה, נהגי המוניות וכל יתר עובדי התיירות לא רואים מהם גרוש. לנוכח קבלת הפנים החמה והידידותית והמחירים הזולים עד כדי גיחוך (הלירה בירידה מתמדת לשמחת התיירים ולבהלתם המוצדקת של הטורקים) ממש מפליא ומצער שזה מה שקורה.

מי שלא מגיע מהים, ורוצה לטייל במכונית או לצאת לטרק לאורך רצועת החוף או בהרים, ישמח לגלות שכל כמה מאות מטרים עומד פונדק דרכים (או סתם בודקה נחמדה) שמציע kahvalt, ארוחת בוקר נפלאה עם ביצים בכל גרסה אפשרית, טחינה וזיתים וצלוחיות סלטים בלי סוף וגוזלמה ולחם טרי ותועפות ריבה וחמאה וחלבה ומאפים קטנים ותה כיד המלך – ועוד לא אמרנו מלה על ה־su börek, מאפה המים, כי הבצק, שהוא יבש מאוד, מתבשל קודם במים עד שהוא מתרכך ומוכן להמשיך לספוג את נוזלי המלית. הבצק הוא "יופקה" שהוא הבסיס למאפים רבים. וכמובן – הקינוחים. יש אשורה, מחית קטניות מתוקה שטובלים בה שפע פירות יבשים ואגוזים, כדור סמולינה מתוק ממולא בגלידת וניל והמון פיסטוק קלוי וגרוס, קינוח דלעת שיש לו כמה גרסאות מקובלות, ועוד ועוד. הקינוח האולטימטיבי בעיני הוא ה-sütlaç, פודינג האורז, שבטורקיה, בניגוד לכל הגרסאות הים־תיכוניות והמזרח־תיכוניות האחרות, אופים אותו בסוף הבישול כמה דקות בתנור, עד שהוא מתכסה בקרום פציח ומענג.

כאן אנחנו נכנסים למלחמת תרבויות בין הטורקים ליוונים, כי כל אחד מהם טוען בעניין קינוח האורז "כולה שלי". הגיע הרגע, אם כך, לדבר על הקשר הגורדי בין שני העמים האלה, והוא גורדי בהחלט, כי זה קרה כאן, בטורקיה, עם גיבורים יוונים. המלך מידאס, בנו של המלך גורדיוס, קשר בפריגיה שבמערב טורקיה עגלה בקשר בלתי ניתן להתרה, ובא אלכסנדר מוקדון, חתך את הקשר באבחת חרב לאמור "אני אכבוש את אסיה הקטנה", וכידוע – אכן כבש אותה.

וזה רק על קצה המזלג ומאוד מאוד מזמן, ואחריו היו אלפי ומאות שנים ומאורעות. הסיפור הזה, רווי הדם והכאב והנוסטלגיה והשנאה והאהבה, ארוך ומפותל מאוד ונתחיל לספר אותו (בוודאי לא יותר מאשר על קצה מזלג אחר) בפעם הבאה, והנה רק משהו מסופו: השמש שקעה מעבר למעגן בקקובה. ישבנו עם המארחים מול הטלוויזיה והקרינו שם את תוכנית "הישרדות" המקומית. שתי קבוצות, האחת יוונית והשנייה טורקית, התחרו ביניהן עם שני מנחים בשתי השפות, עם הרבה צחוקים וחיבוקים. לא הצלחנו להבחין מי הוא מי ומאיזה צד עד שלא פתחו את הפה לצעוק Pame ו-Ella ביוונית או Haydi בטורקית, וגם אז זה לא ממש עזר כי גם המלים כל כך דומות והאנשים כל כך לא שונים זה מזה, ואפילו חסן ומיורה התבלבלו בין הקבוצות וממילא לאף אחד לא היה אכפת, והחושך ירד וההרים נראו כמו גושים אפורים רחוקים ואורות התרנים המעטים התנועעו חיוורים ברוח וכיפת השמים נזרעה כוכבים אינספור והגלים פיכפכו חרש־חרש ולא היו שם מפסידים ולא מנצחים. 

ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3864895) whtzResponsive
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3598459) whtzResponsive
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3623689) whtzResponsive
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3887683) whtzResponsive
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3623690) whtzResponsive
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3597487) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3551319) whtzResponsive
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.8614904) whtzResponsive 

תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7903832) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3979744) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7897127) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7843746) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7843749) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7814009) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7797143) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7608810) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7691791) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7613637) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7561524) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7525109) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7492922) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7461393) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.7406861) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.6096109) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3506410) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.1283191) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4407723) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.2844505) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.1283194) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4198590) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4389463) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3599668) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4428960) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4405901) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4384281) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4302361) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4332719) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4255767) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4240553) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4240507) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4213675) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4193336) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4138815) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4125917) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3987660) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3883499) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3951983) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3941363) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3604914) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3486686) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3506195) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3495191) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3701931) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3392858) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3521263) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3655144) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3765036) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3771148) whtzResponsive
ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ wwwwww whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.3798243) whtzResponsive ZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZZ ssssssss ContentId(7.4002547) whtzResponsive