"הילדים בפאניקה, אבל אני בעד ניתוק": בבית האבות המבודד מנסים לשמור על שגרה
גם אחרי שתשעה עובדים ודיירים ב"נופים" נדבקו בקורונה, הדיירים הפעלתנים לא רוצים לעשות דרמה, מחכים לצאת מהבידוד וחושבים על המאבקים שבתוך החדר: "יש כאלה שאומרים שהבדידות אוכלת אותם, הם מטפסים על הקירות"
גם אחרי ששבעה אנשי צוות ושתי דיירות בבית האבות "נופים" בירושלים נדבקו בקורונה, הדייר פרופסור מיכאל קרן שומר על אופטימיות: "כששואלים אותי אני נוטה להגיד שמצבנו מעולה, אבל אשתי אומרת שזה מוגזם". הוא לא היחיד מבין הדיירים - שכולם הוכנסו לבידוד - המקפידים להתעקש שאין דרמה. "בניגוד למדינה מסביב, מצב הרוח והמורל שלנו בסדר גמור. אנחנו נינוחים יותר מכולם ומנסים להוריד את רמת הפאניקה", אומר אורי כפרי. "זה מזכיר לי את ספינת הדיימונד פרינסס, שכל רגע מוציאים מישהו אחר", מספרת עדה פרידמן, "כשראיתי את מה שקרה שם חשבתי איך האנשים מרגישים ולא חשבתי שנהיה בסרט הזה. שומרים על מורל ומנסים לעזור, אבל הסיטואציה ממש הזויה".
בניין הדיור המוגן שבקרית יובל הפך לחזית המאבק בנגיף, לאחר שביום חמישי שעבר התגלה כי אחת העובדות הסוציאליות במקום נדבקה בקורונה. כל 170 הדיירים הוכנסו לבידוד קפדני ונמנעים לחלוטין מיציאה מהחדר. הם מזמינים את האוכל מהצרכנייה או מהמסעדה שבמקום, ועובדי הצוות המעטים שאינם מחויבים בבידוד מסתובבים ביניהם בחליפות מיגון. "הם משאירים ליד הדלת ומתרחקים בריצה קלה", מתבדח קרן. עד אתמול (שלישי) הורשו כמה מהדיירים להגיע למשרד כדי לאייש אותו במקום הצוות שנמצא בבידוד, אך מאתמול משרד הבריאות אוסר זאת. לדברי קרן, "אנשים בחליפות צעקו עליי שאסור לי להיות במסדרונות. אני אפילו לא יודע מי צעק עליי, לא זיהיתי אותם".
הדיירים שהתראיינו ל"הארץ" התייחסו בביטול לשאלת הזמן הפנוי. פרידמן מתנדבת לסייע לדיירים: "אני כל היום בקשר עם המון אנשים, לא סוגרת את הטלפון". קרן, פרופסור אמריטוס בכלכלה, משלים מאמר בנושא מיסוי ותמריצים כלכליים ומתלונן שאין לו פנאי להשלים את סידור הספרייה. כפרי, לשעבר מנהל המכון הגאולוגי, משלים ספר מחקר בגאולוגיה. "אנחנו אנשים פעילים, הבאתי מהעבודה את כל החומר הביתה", הוא אומר, "יש לי ספרי קריאה, אנחנו אפילו מוכנים לסייע לקהילה ולעזור לאנשים. הבעיה שזה נמנע מאיתנו כי אנחנו לא יכולים לצאת מהדירה".
בינתיים מנהל הדיור המוגן, רפי פולק, מסתגר בחדר השינה בביתו - אפילו מבני משפחתו. "הילדה שלי רצה אליי, ואני טורק לה את הדלת בפרצוף", סיפר. פולק שואב מעט עידוד מכך שחמישה ימים אחרי הגילוי על מחלת העובדת הסוציאלית במקום, כל הנדבקים שאובחנו שהו בקרבתה או בקרבת החולים האחרים שנדבקו - ולא ידוע על חולה שלא בא במגע עם שאר החולים המוכרים. לדבריו, "מה שאני לומד מהמיקרוקוסמוס של נופים הוא שחייבים להקפיד על הוראות משרד הבריאות. ראיתי במו עיני איך מתרחשת אפידמיה, איך זה מתפשט. חייבים להקשיב למשרד הבריאות, הם נלחמים בהוריקן".
בימים האחרונים התמודדו פולק וצוותו עם מחסור בציוד ובכוח אדם, וגם נשמעו טענות על כך שמשרד הבריאות לא עורך בדיקות לדיירים. אתמול, בעקבות הפרסומים בתקשורת, נרתמו הרשויות לסייע לנופים. בית הנשיא, המשרד לשיוויון חברתי ומשרד הרווחה שלחו ציוד ואנשים, ופולק הצליח לרכוש ציוד מיגון נוסף. "הרשויות התחילו להבין שהדרמה הזאת היא לא מנת חלקו של מנהל נופים", הוא מעיד על עצמו, "אני מבין את משרד הבריאות. הם מתעסקים באפידמיה כלל ארצית ולומדים תוך כדי תנועה, אבל הראייה היתה צריכה להיות נקודתית, והיה צריך לשנות את הדיסקט ולהתחיל להתייחס אלינו בצורה אחרת".
בינתיים הדיירים מבקשים להחזיר לעצמם כמה שיותר סימני שגרה במציאות המקצינה סביבם. "אני כל הזמן בקשר עם אנשים, כולם שומרים על מורל גבוה, אבל יש כאלו שאומרים שהבדידות אוכלת אותם", אומרת פרידמן, "הם מטפסים על הקירות. אני פה עם בן זוג, אני לא יכולה לחשוב מה עובר על מישהו או מישהי שהם לבד בדירה עם עצמם". הדיירת שושנה גלעד אומרת: "יש ספרים, יש טלוויזיה, יש מחשב. אני מציירת, אני מתעמלת. הזמן עובר מהר מאוד. ברגע שאת מקבלת את זה שלא יעזור להיות עצובה, זה יותר קל". וכפרי אומר: "הילדים מודאגים ברמת פאניקה גבוהה ומבלבלים את המוח שייקחו אותנו, אבל אני לא רוצה לאפשר להם לבוא לכאן, אני בעד ניתוק גמור. זה טוב לנו וטוב להם".
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר