בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השגרה החדשה של המומחים למחלות זיהומיות

המומחים למחלות זיהומיות בבתי החולים התמקדו עד לפני שלושה חודשים בעיקר בזיהומים אחרי פרוצדורות רפואיות ומחלות שנדרש להן טיפול מתמשך. מגפת הקורונה שינתה לגמרי את עבודתם

תגובות
מתחם מגורים לאנשי צוות שמטפלים בחולי קורונה בבית החולים תל השומר
אייל טואג

"נראה כאילו סוף העולם הגיע אבל לא חשבתי שזה יקרה ככה. חשבתי שיהיה איזה בום גדול או משהו", אומר גבי מעגלת הקפה שעומדת בכניסה לבניין שבו נמצא המשרד שלי בבית החולים שיבא. כבר שלוש שנים שאני קונה שם קפה, עצירה קצרה בכל בוקר אחרי המלחמה בכביש ובחניה ולפני המלחמה בבית החולים.

אני מומחית ברפואה פנימית ומתמחה במחלות זיהומיות. עד לפני שלושה חודשים עבודתו של הזיהומולוג היתה טיפול בחולים מאושפזים שחלו במחלה זיהומית שבה לקו במהלך האשפוז, או שחלו קודם ואושפזו בגללה. עסקנו גם בחולים שאינם מאושפזים אלא מגיעים לטיפול בבית החולים בגלל מחלות זיהומיות כרוניות וזקוקים למעקב ולטיפול לאורך זמן.

בקרת זיהומים נחשב לעיסוק סיזיפי למדי שעוסק בעיקר במניעת זיהומים נרכשים בבתי חולים, בעיקר אלה שנגרמים מחיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. ארגון הבריאות העולמי, וישראל כחלק מהעולם, רואה בחיידקים העמידים איום ממשי והגדירו חלק מהם איום גלובלי ומטרה לפיתוח תרופות חדשות. בימי שגרה דוח מבקר המדינה עוסק בחיידקים העמידים ובתמותה מהם בבתי החולים, וחקירות אפידמיולוגיות - מונח ששגור כעת על שפתיו של כל אזרח - היו אירועים די נדירים בבית החולים.

בשבועות האחרונים אני רואה איך הכול משתנה ואיך עגלת הקפה והאקוסיסטם שסביבה קמלים. בימים כתיקונם היא ומעט החנויות שמקיפות אותה עמוסות מאוד בשעות הבוקר. העגלה ממוקמת במרכז הצומת שהוא המעבר בין חלקי בית החולים והחניון הרב קומתי. אלפים עוברים שם בכל יום.

בתור לקפה עומדים צפופים (ודי מעצבנים בקרבה הגופנית שהם מייצרים) רופאים, הורים עם ילדיהם ומאושפזים עם עמודי אינפוזיה. כל אחד מהם לוקח את הזמן ומזמין קפה לפי העדפותיו, מתלבט לגבי מאפה. לפעמים התור מגיע עד למעליות. יחד עם גבי עובדים עוד שניים: אחד מזיע בקופה, השני מכין את הקפה ומגיש לקונים, והמקציף עובד ללא הפסקה.

דוכן למכירת קפה בבית החולים תל השומר
דר טל זילברמן

אבל עכשיו האנשים שמגיעים לבית החולים מעטים יותר והם לא מתעכבים לקנות קפה או לאכול. הם מצמצמים את השהות שלהם שם למינימום. החנויות נסגרו זו אחר זו ורק עגלת הקפה נותרה במרכז החלל. גבי עובד בה לבד: החמודה עם הלק שאיתה תמיד השוויתי צבעים והעובד המצטיין שתמונתו מתנוססת על הדלפק כבר לא שם.

בהתחלה גבי הסתיר את פניו במסכה כירורגית אבל לפני שבוע כבר פגשתי בו כשהוא עוטה מסכת N95 וכפפות. הוא לא מזמין מאפים טריים כי אין מי שיקנה אותם, ועל הדלפק מונחים רק כמה קרואסונים עטופים בניילון. אזור הישיבה סגור וכסאות הבר נעלמו כדי שאף אחד לא יעלה בדעתו לשבת לשתות את הקפה. בכל פעם שאני מבליעה שיעול או עיטוש ומגישה לו את כרטיס האשראי אני מרגישה לא בנוח. אסור שגבי יחלה. הלוואי שיכירו בגבי כעובד חיוני, לי הוא חיוני.

אני הולכת לכיוון משרדי היחידה, צועדת מעט בתוך המבנה ועוד קצת לאורכה של מדשאה שטופת שמש. אני זוכה לאסקפיזם קצר מועד: בין ההולכים יש רק כמה אנשים המתהלכים עם מסכות. במורד גרם המדרגות בבניין שלי עומדת עובדת מעבדה. בימים רגילים הייתי חולפת לידה ואולי החלוק שלי היה מלטף את ידה בטעות אבל עכשיו אנחנו מתרחקות זו מזו מתוך איזה אינסטינקט חייתי. כמו שני קטבי מגנט. אני חולפת ליד ריקי, מתאמת המחקר שלנו. בדומה לבקרים בשבועות האחרונים, אני לא נכנסת לחדרה.

מנהלת היחידה פורצת מחדרה בהליכה מהירה ובאופן ספונטני מתחילה ישיבת עדכון. לא בחדר הישיבות סביב שולחן גדול אלא במסדרון. כמה עובדים מציצים מחדריהם, אחרים נשענים על קיר. במרחק של שני מטרים אלה מאלה, בעמידה. כשאני מתקרבת לחדרי אני לא יודעת ממה להתחיל – מנגיף הקורונה המאיים או מעבודת השגרה, שהרי הזיהומים בבתי החולים לא נעלמו מעצמם.

רבים מעובדי מערכת הבריאות כבר חוו התפרצויות של מחלות, למשל החצבת בשנה האחרונה, שהיתה אזכור קלוש לאירועים זיהומיים היסטוריים בקנה מידה דומה לזה שאנחנו מתמודדים אתו היום. רק בחודש דצמבר טיפול נמרץ נשימתי היה גדוש בחולי שפעת והיה רושם של עונה קשה, והוותיקים עוד זוכרים את מגפת ה-SARS של שנת 2003. יש גם זיכרון די טרי של צוותים ממוגנים מפני הנגיף שחולל את מגפת האבולה המפחידה והמסוכנת באפריקה ולפני ארבע שנים בערך נתקף העולם בהלה מפני נגיף הזיקה.

הדיווחים הראשונים הגיעו אלינו, אנשי המחלקה למחלות זיהומיות, לפני פחות משלושה חודשים. בתחילת ינואר נפגשנו לישיבת צוות שבועית ודנו בחולים מורכבים ובסוגיות אחרות במחלות זיהומיות, במחקרים קליניים שמתנהלים, בהחלטות טיפוליות שצריך לקבל, בתכניות לשיפור השימוש המושכל באנטיביוטיקה שכדאי לקדם, בהרצאות ובכנסים.

לקראת סוף הישיבה התייחסנו בקצרה גם לנגיף חדש שהתגלה בסין. הסיפורים שהגיעו מהמדינה המרוחקת היו מעטים, והמחלה שהוא גורם לא נשמעה כמו משהו מאיים. אחד הרופאים מספר שבמארס הוא אמור לטוס לסין ושכרגע אין לו כוונה לבטל את הנסיעה.

אז עוד לא ידענו. לא היה לנו מושג איך המשבר הזה יתפתח ומה יהיו תוצאותיו חובקות העולם. היום ברור שזהו אחד האתגרים הגדולים שידעו החברה הישראלית ומערכת הבריאות הישראלית, ושההתמודדות עמו תשנה את האופן שבו אנחנו פועלים.

ד"ר טל זילברמן היא מומחית ברפואה פנימית ומתמחה במחלות זיהומיות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו