לפני החשש מקורונה, דרי הרחוב מפחדים למות מרעב - קורונה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפני החשש מקורונה, דרי הרחוב מפחדים למות מרעב

לכתבה
נווה שאנן, בשבוע שעבר מגד גוזני

בתי המחסה מלאים ונעולים, המסעדות הסגורות כבר לא מספקות שאריות ומזון אפשר להשיג רק מארגוני סיוע. ביקור בשכונת נווה שאנן בתל אביב מזמן מפגש עם חסרי הבית, שלמרוץ אחרי הסם וקורת הגג נוסף עכשיו אתגר חדש: מקום לבידוד

תגובות

הם יושבים על הרצפה. על המדרכה. כל אחד "עורך" לו שולחן. פה קערת מרק, שם שוקו, מנת לחם ומנת סם. לידיהם אין כפפות, לפניהם אין מסכות. גם שני מטרים לא תמיד מפרידים ביניהם, מזרקים משומשים כן. לפחות יש להם ארוחת צהריים, לדרי הרחוב בשכונת נוה שאנן בדרום תל אביב. הספסלים הרעועים בתוך ה"מסעדה" של ארגון הסיוע העירוני לשובע אמנם מחוץ לתחום עד יעבור זעם נגיף הקורונה — אך בשונה ממרבית תושבי העיר, להם עוד מותר לקחת "טייק אווי". והביקוש גדול, אנשי לשובע שעומדים מאחורי פלסטיק ממוגן וממהרים להוציא שקיות מזון בזו אחר זו, יכולים להרגיש לרגע כשליחי וולט, בניכוי טיפים ועם תוספת סיכון.

"המצב מטורף, הכפלנו את כמות הארוחות", סיפרה ל"הארץ" רווית רייכמן שמנהלת את בית התמחוי ברחוב צ'לנוב, שידוע בפני באיו בתור "המסעדה". "בדרך כלל אנחנו מאכילים 300–400 איש ביום, כרגע עוד לא 12:00 וכבר האכלתי 400 איש", אמרה ביום שישי האחרון (שעתיים לאחר מכן כבר הגיעה הספירה ל–700 מנות). בעוד היא מדברת, מגיעה למקום א', דרת רחוב המוכרת לה. מתגרדת ומבוישת, היא פותחת כף יד נפוחה. אוכל היא מבקשת. "תחייכי", אומרת לה רייכמן. א' מצייתת ומעלה על פניה חיוך שבור. שקית המזון המיוחלת מתקבלת, והיא הולכת משם. היא כבר תאכל במקום אחר.

את רבים מהאנשים שפוקדים את המקום בימים אלה רייכמן לא מכירה. "בכל יום מגיעים פרצופים חדשים", היא אומרת, "הם לא נראים אפילו הומלסים". אולי לא דרי רחוב אך כן במצוקה. אדם שיש לו מעט אוכל במקרר לא יגיע לכאן. לדבריה, האוכלוסייה החדשה כוללת גם מבקשי מקלט ועובדים זרים, שנותרו בלא מענה. על פי נתוני לשובע, בשבועיים האחרונים באו מדי יום כ–250 כאלה. לפי הרישומים שלהם, 210 מהם זוגות הורים לתינוקות ופעוטות.

ה"מסעדה" של ארגון לשבוע, בשבוע שעבר. אנשי הארגון שעומדים מאחורי פלסטיק ממוגן ממהרים להוציא שקיות מזון בזו אחר זו
מגד גוזני

פעם היה המבנה בצ'לנוב בית הכנסת הספרדי הראשון של תל אביב. היום נישאות שם תפילות מסוג אחר. "אתמול שכב פה נרקומן על הרצפה ולא זז", תיארה רייכמן, "שמתי על עצמי חליפת מיגון וטיפלתי בו. אחר כך אמבולנס לקח אותו והוא מת". עוד יום במתחם "עוטף התחנה המרכזית", אפילו לא אופייני בהכרח לימי הנגיף. "אני נדהמת איך אף אחד לא מסתכל על האנשים האלה, הם באמת שקופים", הוסיפה. "אם יהיה סגר, מי ידאג להם?".

לשאלה הזו אין מענה ברור. גורם במשטרה אמר כי אין להם כל כוונה לעצור בסיטונות דרי רחוב. "אנחנו לא עובדים על אוטומט, זו אוכלוסייה קשת יום", הסביר. "שיקול הדעת של השוטר נכנס פה לתמונה, זו לא סתם קלישאה. זו תקופה שבה צריכים להיות יותר רגישים. כל אדם שנפגוש ישר נקרא לשירותי הרווחה".

על פי נתוני לשובע, בשבועיים האחרונים באו מדי יום לבית התמחוי כ–250 מבקשי מקלט ועובדים זרים

גג בעיר אחרת

אך האם למשרד הרווחה פתרון? משיחות שקיים "הארץ" עם גורמי רווחה וגורמים ממשלתיים אחרים מצטיירת תמונה מורכבת. לפי נתונים רשמיים, בישראל ישנם 600 מקומות לדרי רחוב בגגונים — בתי מחסה יעודיים — ובהוסטלים. זאת בשעה שעל פי נתוני משרד הרווחה, ישנם במדינה כ–2,000 דרי רחוב (הגם שהמספר האמיתי ככל הנראה גבוה הרבה יותר). כמחציתם של אלה "מתגוררים" בתל אביב. עיר שבה מספר המיטות הייעודיות של הרשויות לדרי רחוב הוא 125 בלבד (אחרים לנים אצל עמותות פרטיות). נכון לתחילת השבוע שעבר היו חמש פנויות, סביר שמאז הן נתפסו והביקוש עולה בהרבה על ההיצע. בשירותי הרווחה אומרים כי במידת הצורך יועברו דרי רחוב לגגונים בערים אחרות, ואם המצב יחייב זאת גם ישכרו מלוניות (מעין אכסניות זולות).

אנשי לשובע מכינים את אריזות המזון, ביום חמישי בשבוע שעבר. עד השעה 14:00 נחטפו כבר כ-700
מגד גוזני

"כשהיינו בעבר בתפוסות מלאות והיה קשה להפנות אנשים, גגון בנתניה הפנה שלושה אנשים למלונית", אומר בכיר במשרד הרווחה. "כשנגיע למצב הזה ניקח את זה בחשבון וזו אופציה". לדברי אותו בכיר, "זה אירוע מתגלגל. אנחנו נותנים מענה בהתאם לאירוע ולהתקדמות, ברגע שהמקומות יתמלאו נדאג למקומות אחרים". בעת הזו, הסביר, ההנחיה לסיירי הרחוב היא לפעול כמו בעת סערה בחורף — להגביר את הסיורים ולנסות להוביל דיירי רחוב לכניסה למסגרת.

בחינת המצב בתל אביב מגלה שעוד לפני שהוטל הסגר מלא, מצוקתם של דרי הרחוב ניכרת, ודאי של אלה הנדרשים בבידוד ביתי. הגגונים הלכה למעשה בעוצר. אם בימים כתיקונם הם מתמלאים בלילה ומתרוקנים ביום, עתה הם הפכו למעין מתחמי בידוד. מלאים עד אפס מקום, אין יוצא ואין בא. "אם יתגלה במסעדות לשובע או בגגון חולה קורונה או אדם שהיה בקרבת חולה המסעדה או הגגון יסגרו", כתב בתחילת החודש גלעד חריש, העומד בראש לשובע, לעובדיו. "היכן יסעדו האנשים? היכן ילונו?".

המצב במרכזי הגמילה (אשפוזיות) לא טוב יותר. עתה מותר רק לעשרה נגמלים לשהות שם בו זמנית, ואין מיטה פנויה, ודאי לא אחת מבודדת. במשרד הבריאות הסבירו כי תיתכן קליטה נוספת אם האשפוזית דאגה לאזור מבודד עבור מטופלים חדשים במשך השבוע הראשון לקבלתם. "ובנוסף", ציינו שם, "המפקחים המחוזיים רשאים לחריג את ההנחיה אם המקרים דחופים וקיימת סכנה פוטנציאלית אם לא יתקבלו לגמילה". נכון לעתה, נדמה שטרם אותרה הסכנה, לפחות באופן רשמי.

רווית רייכמן: "אף אחד לא מסתכל על האנשים האלה, הם באמת שקופים. אם יהיה סגר, מי ידאג להם?"

רווית רייכמן. "בכל יום מגיעים פרצופים חדשים", היא אומרת, "הם לא נראים אפילו הומלסים"
מגד גוזני

מענה אחר שאינו קיים עוד הוא מקלט חירום שהוקם בדרך יפו, עקב מזג האוויר הקר בדרום תל אביב. אלא שזה נסגר מאז, בלחץ תושבים. למעשה כיום לרשויות הרווחה ישנו מענה אחד ייעודי לדרי רחוב הנדרשים בבידוד. 30 מיטות בקרית שלמה שבאזור השרון. המתחם נפתח בשבוע שעבר ובינתיים שוהים בו חמישה בני אדם. אחת מהם היא דרת רחוב שבילתה בשבוע שעבר יומיים במעצר כי המקום עוד לא היה מוכן לקליטתה (לא ניתן ציוד מיגון מספק לצוותים). עתה יש לה מיטה שם. כלל לא בטוח ש–25 המיטות הנוספות יספיקו לאחרים.

רעבים ללחם ולסם

בחזרה לתל אביב, לרחובות נווה שאנן. אולי השכונה ההומה ביותר בעיר בימים אלה. דרי הרחוב משוטטים, נשים בזנות יוצאות מבתים וממכוניות, מבקשי מקלט ברחוב. אולי גם להם, לפחות לחלקם, כבר אין קורת גג. גם מתנדבים רבים יש כאן, מעמותות שונות. מנסים לסייע.

סגירת המסעדות לא פגעה רק בבעליהן ובמנעמי החיים של התל אביבים, כי אם גם בדרי הרחוב. הם כבר לא זוכים לפיתה עם קבב מפה, לקצת שאריות משם. חלק מהתושבים כאן רעבים לסם, אחרים (גם) ללחם.

הטיילת בתל אביב, בשבוע שעבר. בעיר יש לכל הפחות כאלף דרי רחוב, אך מספר המיטות שמציעות הרשויות הוא רק 125
מוטי מילרוד

הרעב הזה מורגש היטב בשעות הקטנות, המתוחות, של הלילה. ב"שביל עכו" הידוע לשמצה — סמטה אפלולית בין מבנים ארעיים עשויי פח — הולכים ויושבים עשרות ספורות של דרי רחוב ומכורים, אולי גם וגם. מחפשים סם שיעזור להעביר את הערב, אולי גם חברה. "תושבים" מספרים כי מאחר ששופטים נוטים להמעיט עתה בהארכות מעצר, באו למקום אוכלוסיות חדשות. חלק מהאנשים הללו חזקים יותר, אלימים יותר. האווירה מתחממת.

ביום חמישי יצא דוד אגייב (יו"ר עמותת אכפת) לסיור לילי במקום. שני סוחרי סמים התקרבו אליו, מבטם מאיים. הם דרשו לדעת מה הוא מחפש, מה מעשיו. "אוכל, מחלקים אוכל לאנשים", השיב להם ובאחת פניהם התרככו. היה שם אפילו חיוך.

לאגייב המראות הללו אינם זרים, אינם מרתיעים. הוא עצמו גר בעבר ברחוב. בבואו למקום בשעת לילה הצטייד בעיקר במסכת פנים, כפפות וחמגשיות עם קציצות או פרגיות, תרומה של עמותת "לקט ישראל". הן נחטפו. "יש לך אולי משהו מתוק?", נשמע קול אשה מבעד לאפלה. לצערה, לצערו, התשובה שלילית.

נווה שאנן, בשבוע שעבר.  לאנשי יזהר הנחיות ייעודיות לימי הקורונה: לא לקיים יחסי מין וגם — לא לאסוף בקבוקים למחזור
מגד גוזני

תוך כדי חלוקת האוכל הטלפון של אגייב לא מפסיק לצלצל. על הקו: דיירי המסגרת שלו, מפוחדים בבידוד. אגייב מפעיל כיום (בלא סיוע מהמדינה) עמותה פרטית שמסייעת לדרי רחוב להשתקם בשיטת "דיור תחילה". הוא מחזיק דירות בדרום תל אביב ובבת ים, שם מתגוררים 125 איש. בכל דירה שניים־שלושה. אבל בלילה הזה הוא בא לסייע למי שאין לו מיטה.

"בשבוע האחרון נראה שכל השטח התעורר והתחילו למצוא פתרונות יצירתיים למצב, צריך לומר מלה טובה על זה", הוא מפרגן לאנשי היחידה לדרי הרחוב של העירייה. "בעמותה שלנו התארגנו בלי שום הדרכה או עזרה על מסכות, כפפות וג'ל אלכוהול לכל הצוותים. יש לנו גם מבנה בבת ים ששכרנו ושיפצנו עכשיו לטובת מי שצריך בידוד. כרגע הוא עומד ריק אבל במידת הצורך נשתמש בו".

בהמשך הרחוב, ליד בתי הבושת הנעולים של רחוב ארלינגר הופיעו פתאום שלושה צעירים. "רוצים קונדומים או מזרקים?" שאלו את אגייב בחיוך. הוא ידע מי הם, אלו אנשי פרויקט יזהר, שגם בימים אלו מסייעים בצמצום הנזקים בקרב המכורים. הם מחלקים פלאיירים עם הסברים על הגנה מפני הקורונה. המסרים הקיימים גם בימים שבשגרה מועצמים בימים אלה. למשל לא להעביר מחטים, או לחלוק ג'וינטים. "אתם חשובים לנו, תשמרו על עצמכם", הם אומרים לעוברי אורח, "תגיעו לגגונים או לשלטרים להתקלח ולהחליף בגדים".

 דוד אגייב. "יש לעמותה שלנו גם מבנה בבת ים ששכרנו ושיפצנו עכשיו לטובת מי שצריך בידוד"
מגד גוזני

ויש גם הנחיות ייעודיות לימי הקורונה: לא לקיים יחסי מין, לנסות לשמור על מרחקים, וגם — לא לאסוף בקבוקים למחזור. ע' כנראה לא שמע או לא הפנים את המסר. לא רחוק משם הוא הסתובב עם עגלה מלאת בקבוקים. לפחות הוא לא רעב. "השוטרים שהיו פה מקודם הביאו לי אוכל", אמר, "זה אפילו היה טעים".

לא בבית ספרנו

במשרד הרווחה מודעים לבעייתיות הקיימת, בעיקר בימים אלה, בהיעדר קורת גג לדרי הרחוב. טוענים שם כי נעשים מאמצים עילאיים בנושא. "ההתמודדויות היומיומיות הן קשות", אומר הגורם הבכיר במשרד. "האנשים שלנו מסבירים להומלסים על הסכנות ועל החשיבות להגיע למסגרת נקייה שתיתן להם מענה הולם".

אלא שלדבריו אין למשרד כלים לכפות עליהם להישאר במסגרות הייעודיות עד שיסתיים המשבר. "בגלל הדפוסים וסגנון החיים הם מתקשים לעמוד בזה, קשה להם, הם רוצים את החופש שלהם, הם רוצים את הרחוב", הוא מוסיף שגם לא כל דרי הרחוב מעוניינים בפתרון שמוצע להם: "כשיש דר רחוב שאין לו בית אנחנו נותנים לו פתרון אבל אם הוא לא רוצה לא נוכל לעשות שום דבר כדי להכריח אותו". בשורה התחתונה הוא אומר, "אין דבר כזה שאדם ירצה להיכנס למסגרת ולא יהיה לו מקום"

נווה שאנן, בשבוע שעבר.  ב"שביל עכו" הידוע לשמצה עשרות דרי רחוב ומכורים, אול גם וגם. מחפשים סם שיעזור להעביר את הערב, אולי גם חברה
מגד גוזני

בכירה אחרת במשרד אומרת ששירותי הרווחה "בחזית המאבק בקורונה בדיוק כמו הצוות הרפואי. אנחנו במגע ראשון עם האנשים האלה". לדבריה, הגגונים מתוגברים בעוד כוח אדם. "הם עובדים כעת 24/7, תגברנו אותם אבל להומלסים אסור לצאת או להיכנס מהם, הגגון נעול".

לצד משרד הרווחה, הגוף שנמצא כעת בחזית — במיוחד בכל האמור באזור נווה שאנן — הוא עיריית תל אביב. "אנחנו לבד בשכונה הזאת", אומר בכיר בעירייה ל"הארץ". "אנחנו מבקשים מהמדינה סיוע בכל הנוגע למבקשי המקלט וחסרי הבית. אין מרכזי גמילה שפועלים בזמן הזה ואלו שפועלים, אין בהם מקום אז הם סגורים, כך ההומלסים לא יכולים ללכת לגמילה. לכן הם במצב באמת בעייתי".

בתגובה רשמית של העירייה נמסר עוד כי "האחריות לאיתור פתרון בידוד עבור אוכלוסיית דרי הרחוב הנה של משרד הבריאות ומשרד הרווחה. עיריית תל אביב־יפו פועלת מולם ללא לאות למציאת הפתרונות המתאימים. היחידה העירונית לטיפול בדרי רחוב עובדת במתכונת מלאה, כאשר תשעה עובדים סוציאליים, שני עובדי שטח ומנהלת היחידה עובדים מסביב לשעון. כמו כן ממשיכה היחידה בקבלת קהל, מקיימת סיורי רחוב יזומים בהתאם לקריאות המוקד העירוני ואף מציעה סיוע לדרי הרחוב בעיר במגוון דרכים".

בינתיים בעירייה מנסים לאפשר (בשיתוף המדינה) פתרון נוסף: מתן מגורים זמניים לאדם או שניים בחדר במקומות שונים בעיר. אלא שהרעיון הזה נמצא בשלב לא מעשי, והצעה כן מעשית שעלתה — לאכלס את מבני החינוך הרבים שעומדים נטושים בעיר — נדחתה על ידי העירייה. אלא שכלל לא בטוח שהמבנים הללו יוותרו ריקים לאורך זמן. היום (ראשון) הצהיר ראש העיר רון חולדאי כי שבעה תיכונים ישמשו להלנת חיילים במקרה שיוטל על העיר סגר מלא "והצבא יתגבר את כוחות השיטור והפיקוח העירוני". 

בינתיים הגגונים העירוניים מלאים, ניכרת בהם צפיפות רבה. בדומה לנעשה על המדרכה שממול ל"מסעדה" ברחוב צ'לנוב (שגם בקומת הגג שלה ישנו גגון, היחיד בעיר לנשים). בשבוע שעבר שכב שם על הרצפה גבר מבוגר, חולה סרטן. גבינה לבנה מרוחה על זקנו. ציוד מיגון אין לו, אפילו לא מסכה פשוטה. "אני משתדל שלא להתקרב לאנשים", אמר ומיד ביקש עוד שתי פרוסות לחם. רייכמן הביטה בו בחמלה. "אם המקום הזה לא היה קיים", אמרה, "הם היו מתים מתת־תזונה ורעב הרבה לפני הקורונה".

הרשמה לניוזלטר

להמלצות וביקורות ספרים חדשים ממיטב הסיפורת והשירה - הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות