בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה יעצור את המגפה: החיפוש הנואש אחר תרופה לקורונה

מדם של מחלימים, דרך פיתוחים חדשים ועד לתרופה שנכשלה בטיפול באבולה, חוקרים בכל העולם מנסים למצוא טיפול בעיצומו של המשבר. בינתיים, בחדרי המיון כבר לא יכולים לחכות - ומשתמשים בטיפולים ניסיוניים

52תגובות
חולים מחכים בבית חולים בהודו, השבוע
Mahesh Kumar A/אי־פי

للمقالة بالعربية: من سيوقف الوباء: البحث المستميت عن دواء للكورونا

כשבישראל וברחבי העולם אזרחים מתבקשים לעצור את חייהם ולהישאר בבתים כדי לבלום את התפשטות מחלת קוביד־19, אחת השאלות הבוערות ביותר היא אם ומתי יצלחו למצוא תרופה לנגיף, שהביא עד כה למותם של כמעט 10,000 בני אדם. בשל חומרת המשבר, מעבדות ובתי חולים בעולם ממהרים לבחון את כל הכיוונים האפשריים למציאת טיפולים יעילים לבלימת התפשטות המחלה ולהצלת החולים הקשים.

קינוח שעוצב בצורת נגיף הקורונה על ידי קונדיטור גרמני, השבוע
Jens Meyer/אי־פי

"נכון להיום, אין תרופה ייעודית לנגיף הקורונה, אז מנסים תרופות שונות שקיימות בשוק, כמו תרופות נגד מלריה, אבולה, HIV או תרופות נגד נגיפים שפוגעים במערכת הנשימה", אומר פרופ' מחמוד חליחל, מומחה לנגיפים ומערכת החיסון מהפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון. כיוון מחקר ראשון, מסביר פרופ' רותם קרני מהפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, הוא למצוא חלבונים שמשמשים את הנגיף כדי להתפשט ולהתאים תרופות שפוגעות בתפקוד שלהם.

אפשרות אחרת היא להבין כיצד החלבונים של הנגיף נקשרים לחלבונים שבגוף האדם, ולמצוא תרופות שישבשו קשרים אלה — וכך יפריעו לנגיף לרתום את תאי הגוף שלנו לצרכיו. לדוגמה, פרויקט מחקר שמנוהל על ידי חוקרות וחוקרים מבית החולים מאונט סיני בניו יורק ומכון פסטר בפריז, שבו שותפות 22 מעבדות שונות ברחבי העולם, זיהה 400 חלבונים אנושיים שהנגיף זקוק להם. עתה הם בוחנים 50 תרופות קיימות שעשויות להשפיע על פעולת החלבונים האלה ולפגוע בפעולת הנגיף.

ד"ר משה מתן, מומחה לטיפול נמרץ שמוביל את הטיפול בחולי הקורונה בבית החולים פדה־פוריה, מספר כי ישנן מספר אפשרויות למציאת תרופות שיועילו להצלת חיי החולים בנגיף. אפשרות אחת היא אכן מציאת היתכנות ביולוגית לפעולה של חומרים מסוימים על הנגיף, אך זה מחייב זמן רב למחקר, שלא בנמצא בעיצומה של המגפה. אפשרות שנייה היא לבחון תרופות שנוסו בטיפול בנגיפים ממשפחת הקורונה — כמו נגיף הסארס שהתפרץ במזרח אסיה ב–2003 ונגיף המרס שעבר לבני אדם מגמלים מאז 2012 — או ממשפחות אחרות.

ואולם, מחקר שנערך באוניברסיטה העברית והועלה לשרת טרום־ביקורת עמיתים בשבוע שעבר מצביע על כך שלמרות הקשר המשפחתי בין הנגיפים, אין ודאות שתרופות שמועילות נגד נגיף אחד ממשפחת הקורונה יעבדו נגד שאר המשפחה. המחקר נערך על ידי פרופ' מיכל ליניאל, ביולוגית חישובית מהחוג לכימיה ביולוגית באוניברסיטה, עם ד"ר דינה שניידמן וד"ר אסתר ברייל.

חולים בנגיף בבית חולים בעיר קרמונה באיטליה, שלשום. רופאים מעבירים זה לזה דיווחים בכל העולם על חולים שהתאוששו
FLAVIO LO SCALZO/רויטרס

המחקר החדש נעזר ברצפים הגנטיים כדי להשוות את המבנה של ה"זיזים" שמקיפים את הנגיפים ממשפחת הקורונה ונותנים להם את צורת הכתר האופיינית שממנה נגזר שמם. זיזים אלה הם שמשמשים את הנגיפים כדי להיקשר אל הקולטנים שעל פני התאים בגוף האדם. "גילינו שכל אחד מזני הנגיפים מוצא דרך ייחודית משל עצמו כדי להיקשר אל הקולטנים", אומרת פרופ' ליניאל.

גם כאשר הנגיפים השונים נקשרים לאותו קולטן, המחקר של פרופ' ליניאל ועמיתותיה מראה שכל אופן ההיקשרות יכול להיות שונה ביותר. נגיף הסארס של 2002–2003 והנגיף החדש, מספרת החוקרת, אמנם נקשרים שניהם לקולטן שנקרא ACE2 — "אולם לכל אחד מהם אסטרטגיית קשירה שונה, ושוני זה משפיע על היכולת למצוא תרופה שתמנע את היקשרות הנגיף לתאים".

לדבריה, "נגיף הסארס הראשון נקשר אל הקולטן בצורה קפיצית, כמו טרמפולינה הוא מתנדנד בין קשר הדוק לקשר רופף לקולטן". בניגוד אליו, הנגיף החדש משתמש ב"טלאי" גדול בהרבה כדי להיצמד לקולטן — הטלאי אמנם גמיש פחות מהזיז של הסארס של 2002, אך הוא מתחבר להרבה יותר נקודות מפגש — ואחרי שהוא מתחבר הוא לא מרפה. "ברמה הרפואית, מנגנון זה יקשה על פיתוח תרופה יעילה שתנתק את הקשר בין הנגיף לקולטן".

כבר לא כישלון

אפשרות נוספת שמציין ד"ר מתן היא להשתמש בתרופות אנטי־ויראליות קיימות או שנמצאות בשלבי פיתוח ומשמשות לטיפול בטווח רחב של נגיפים. לדבריו, נכון לעכשיו, אין כמעט מחקרים קליניים מסודרים שמציגים את מידת היעילות של תרופות שונות בהתמודדות עם הקורונה, ומקור המידע העיקרי של הרופאים הוא "תיאורי מקרה": דיווחים של רופאים ברחבי העולם על השפעת תרופות שונות שהם ניסו על המטופלים שלהם.

אחת התרופות שזכו לתשומת הלב הרבה ביותר היא רמדסיביר, בעקבות תיאורי מקרים מסין וארה"ב על התאוששות חולים שטופלו בה. התרופה היא בעצם דוגמה לכישלון רפואי עבור המטרה שלשמה פותחה: היא סומנה על ידי ענקית התרופות גילאד כתרופה מובילה למאבק באבולה, אך ננטשה לאחר שניסויים קליניים הראו כי היא נכשלה בטיפול במחלה, בהשוואה לתרופות אחרות. במקביל, במשך השנים, מדעני החברה מצאו כי בניסויים בחיות היא מראה פוטנציאל לבלימת נגיפי הסארס והמרס. עד להתפרצות הנגיף החדש, ממצאים אלה לא זכו לתשומת לב רבה בשל חוסר חשיבות הכלכלית.

התפרצות המגפה הגלובלית שינתה את גורל התרופה. כיום, חמישה ניסויים קליניים לפחות בוחנים את יעילותה בטיפול בחולי קורונה, ורופאים ממדינות שונות בעולם, בהם ישראל, משתמשים בה במסגרת "טיפולי חמלה" בחולים במצב קשה. ד"ר מתן מסביר כי טיפולי חמלה ניתנים לחולים במצב אנוש, שהרופאים מעריכים שסיכוייהם לשרוד נמוכים. במצב כזה, בכפוף לאישורים המתאימים, ניתן לתת להם טיפולים רפואיים ניסיוניים שלא אושרו במסגרת ההליכים הרגילים — כלומר שלא עברו את בדיקות הבטיחות והיעילות בטיפול במצב הרפואי המסוים.

בית חולים במישיגן, השבוע
STRINGER/רויטרס

רמדסיביר פועלת בכך שהיא דומה מאוד בצורתה לאחד מהנוקליאוטידים ("האותיות") של הרנ"א של הנגיף. כשהנגיף משתכפל בתוך התא, החלבונים שבונים אותו לוקחים את החומר הכימי של התרופה ויבנו בעזרתה את המשך "הוראות הפעולה" של הנגיף. תחליף זה משמש כ"פקק" שמונע את המשך הבנייה של הקוד הגנטי, שנותר לא מושלם, וכך הנגיף מפסיק להשתכפל.

היתרון ברמדסיביר, מסביר ד"ר מתן, הוא שבמסגרת מחקרי היעילות שלה בטיפול באבולה, היא עברה בדיקות בטיחות. ולמרות זאת, הוא אומר, יש רופאים במדינות שונות בעולם שנמנעים משימוש בתרופה לא מאושרת זו, מחשש לתופעות לוואי לא מוכרות, לפחות עד שיושלמו הניסויים הקליניים שנערכים כיום. אפשרות שנייה היא להשתמש בתרופות אנטי־ויראליות מאושרות לטיפול במחלות אחרות. שתי התרופות הבולטות שד"ר מתן מזכיר הן תרופות המשמשות לטיפול ב־HIV ובמלריה. הראשונה נמכרת בישראל תחת המותג קלטרה, ומכילה את שני החומרים הפעילים לופינביר וריטונביר. התרופה משמשת בימים כתיקונם לטיפול בנשאי HIV, והיא משבשת בגופם את פעילות החלבונים המשמשים את הנגיף כדי לשכפל עצמו.

מחקר קליני ראשון שנערך בתרופה והתפרסם שלשום בכתב העת הרפואי החשוב New England Journal of Medicine לא הצליח להראות מובהקות סטטיסטית לתועלת של השימוש בתרופה לחולי קוביד־19. למרות זאת, היועץ המשפטי לממשלה נקט אתמול צעד חסר תקדים והסיר את הגנת הפטנט מהתרופה לטיפול בחולים בנגיף, והצו המיוחד יאפשר שימוש בחלופות הגנריות של התרופה. ד"ר מתן מצדו אומר שאמנם המחקר לא מצא מובהקות סטטיסטית, ובימי שגרה הוא היה דוחה שימוש בה לחולים, אולם במחקר כן זוהתה נטייה לתועלת מוגברת של התרופה על קבוצת הביקורת, ולכן הוא סבור שיש טעם להמשיך לבדוק את השימוש בה.

בימים האחרונים דווח בתקשורת היפנית על ניסויים בתרופה שפותחה לטיפול בשפעת, בשם פאביפיריביר, שהראו תוצאות מבטיחות לאחר שניתנו ל–340 חולים בשני ניסויים שנערכו בסין, בערים ווהאן ושנז'ן. תוצאות המחקרים לא פורסמו, ולכן ד"ר מתן מדגיש שיש להתייחס אליהם בזהירות. לפי תקשורת היפנית, הזמן הממוצע שבו המטופלים החלימו מהנגיף ירד מ–11 ימים לארבעה. גם מצב הריאות של 91% מהמטופלים שקיבלו את התרופות השתפר, בהשוואה ל–62% מקבוצת הביקורת. ואולם, מקור במשרד הבריאות היפני אמר לעיתון מאיניצ'י שימבון כי התרופה לא הפגינה את אותה יעילות למטופלים במצב קשה. "נתנו אותה למטופלים בני 70 ו–80, אבל נראה שהיא לא פועלת היטב אחרי שהנגיף התרבה", אמר המקור. לפי הדיווח, בעיה דומה נמצאה במחקרים שבדקו את השימוש בתרופות המכילות לופינביר וריטונביר.

התרופה השנייה שאותה הזכיר ד"ר מתן, כלורוקווין, משמשת כבר עשרות שנים למניעת הידבקות במלריה, ובשנים האחרונות גם לטיפול במחלות פרקים דלקתיות, בשל הפעולה האנטי־דלקתית שלה. בשנים האחרונות מחקרים בחיות מעבדה הראו גם כי היא מועילה נגד נגיף הסארס. אחת מדרכי הפעולה של התרופה היא בשיבוש היכולת של נגיף הסארס להיקשר לקולטנים שעל פני תאי הריאות של האדם. אך כפי שהמחקר של פרופ' ליניאל ועמיתותיה הראה, השוני בצורת ההיקשרות של הנגיפים מקטין את הסיכוי שהטיפול יועיל.

ואולם, גם אם התרופה לא בולמת את הנגיף, כיוון פעולה אחר שלה — החלשת מערכת החיסון של הגוף — מסמן אותה כטיפול אפשרי להקל על מצבם של החולים בנגיף. כפי שמסביר ד"ר מתן, אחד הגורמים העיקריים החשודים בכך שהם מביאים חולי קוביד–19 למצב קשה ומוות הוא לא רק הזיהום הנגיפי עצמו, אלא גם התגובה של מערכת החיסון של הגוף שיוצאת משליטה — תופעה שנקראת "סופת ציטוקינים" שבה הגוף שולח שיטפון של תאים יוצרי דלקת אל האיבר הפגוע — הריאות במקרה של חולי קוביד–19 — שבמקום להיאבק בזיהום מחמירים את מצבו, ויכולים להביא למוות. זו סיבה אפשרית לכך שכלורוקווין עשוי להועיל לחולים, והיום יש יותר מ–20 ניסויים קליניים בעולם שבוחנים את יעילות תרופה זו. זו גם הסיבה שחוקרים ורופאים בודקים גם טיפולים אנטי־דלקתיים אחרים להצלת חיי חולי הקורונה במצב קשה.

בדיקת חום למבקרים בבית החולים הדסה עין כרם, בשבוע שעבר
אוהד צויגנברג

מחקרים בסין, מסביר ד"ר מתן, הראו בסבירות גבוהה שהטיפול האנטי־דלקתי המוכר ביותר — מתן סטרואידים — רק מחמיר את מצב המחלה. לכן תשומת לב רבה ניתנת לתרופות ביולוגיות אנטי־דלקתיות, שפותחו בעיקר לטיפול במחלות פרקים דלקתיות. תרופות אלה מעכבות את פעולת אותם ציטוקינים, מולקולות חלבון קטנות שמשמשות את מערכת החיסון לתקשורת וכך מרסנות את פעולת מערכת החיסון. "יש תיאורי מקרה שונים של מטופלים באיטליה שהחלימו לאחר שקיבלו תרופות מסוג זה, וחברות התרופות סנופי ורג'נרון הודיעו שלשום על ניסוי קליני בינלאומי לבחינת אחת התרופות אלה (קווזארה) על חולי קוביד–19.

להילחם בזיהום

הבעיה בתרופות ביולוגיות אלה הן שהן מדכאות את פעולת מערכת החיסון כולה, ומפריעות לה להילחם בזיהומים חדשים. פרופ' דרור מבורך, מומחה לראומטולוגיה מביה"ח הדסה בירושלים, עובד על טיפול חלופי שיאפשר את אותה תגובה אנטי־דלקתית מצילת חיים, בלי לעכב את מערכת החיסון כולה. שיטת הטיפול שלו מתבססת על האופן שבו הגוף נפטר מתאים מתים. בתגובה לזיהום, הגוף שולח תאים שמיועדים להילחם בו, מסביר פרופ' מבורך. תאים אלה מייצרים דלקת, ואז כשהם מתים, תאים אחרים בולעים אותם — ומשדרים לגוף שהאיום הוסר ואפשר להרגיע את המערכת. "הרעיון שלנו הוא להזריק לחולים את התאים שנמצאים בתהליכי מוות אלה — שנקראים תאים אפופטוטיים — וכך לעודד את הרגעת התגובה החיסונית", הוא מוסיף.

השיטה שלו, שאותה הוא חוקר כבר 20 שנה, פותחה במקור לטיפול מחלות אוטו־אימוניות כמו לופוס, שבהן מערכת החיסון תוקפת את הגוף. בהמשך, הוא בחן אותה להתמודדות עם מחלה דלקתית קטלנית שמתרחשת לעתים לאחר השתלות מח עצם, ובשנים האחרונות בחן את יעילותה בטיפול בספסיס — אלח דם. אלח דם הוא תופעה שבה בשל זיהום שמתחיל מדלקת באיבר כלשהו (למשל בריאות) מתחיל לנדוד בדם. כשהוא מגיע לאיברים שונים, הוא עלול לגרום למערכת החיסון "להשתגע" ולתקוף בצורה לא מרוסנת את האיבר הזה. אם הבעיה לא נפתרת, אלח הדם יוכל לגרום לאיברים שונים בגוף לקרוס ."6,000 איש בשנה בישראל מתים מאלח דם", אומר פרופ' מבורך.

כשפרצה המגפה הנוכחית, הם בדיוק סיימו בהצלחה את השלב הראשון של ניסויים קליניים בסובלים מאלח דם — כל עשרת החולים שקיבלו את הטיפול החלימו לחלוטין — ונערכו להתחיל את השלב השני. בעקבות התפשטות מחלת קוביד–19, מוסיף פרופ' מבורך, הם מתחילים לבחון את השימוש בתאים האפוטטוטיים שלהם בחולים במצב קשה, בתקווה שהם יוכיחו את יעילותם.

כיוון נוסף שמסתמן כבעל פוטנציאל רב להציע מזור לחולים במגפה, הוא השימוש בנוגדנים של בני אדם שהחלימו מהנגיף כדי לחזק באופן מלאכותי את מערכת החיסון של חולים שמצבם טוב פחות. ברחבי העולם מזריקים רופאים לחולי קורונה נוגדנים, מולקולות החלבון שמייצרת מערכת החיסון כדי לנטרל פעולת נגיפים, שבודדו מתוך הדם של חולים שהחלימו. ד"ר מתן מספר ששיטה זו מקובלת בטיפול במחלות נגיפיות שונות. הוא מזכיר למשל כי רופאים בארה"ב נוהגים לבקש משלוחי מנות דם מישראל כדי לטפל בחולי קדחת הנילוס המערבי במצב קשה אצלם — מתוך המחשבה שהמחלה נפוצה בישראל ויש סיכוי שבמנות הדם הללו יהיו נוגדנים של אנשים שהחלימו.

בעיה אחת בגישה הזו היא שאי אפשר להשתמש במחלימים מנגיף הקורונה כמאגר תרופות אינסופי. ד"ר נטליה פרוינד מאוניברסיטת תל אביב עובדת בימים אלה על פתרון לכך. המעבדה שלה, מספרת ד"ר פרוינד, עסקה בשנים האחרונות בפיתוח שיטות להפיק "נוגדני על" בפני נגיף ה־HIV. היא מספרת כי יש שיעור מסוים מהאוכלוסייה שהתגובה החיסונית שלהם לנגיף הגורם למחלת האיידס יעילה במיוחד. במעבדה שלה משתמשים בשיטות מתקדמות כדי לבודד את תאי הזיכרון של מערכת החיסון של בני אדם אלה. אז הם מרצפים את הקוד הגנטי (הרנ"א) שמשמש את התאים הללו כדי לייצר את הנוגדנים. רצף זה מוחדר לתאים אנושיים הנמצאים בתרביות, שבתורם עוברים לייצר כמות בלתי מוגבלת של הנוגדנים העוצמתיים.

בעקבות התפרצות המגפה החדשה, החלה ד"ר פרוינד לעבור על התאמת השיטה כדי להפיק נוגדנים בפני הנגיף החדש. לדבריה, מכיוון שמרבית בני האדם מפתחים תגובה חיסונית יעילה לנגיף, האתגר לבודד נוגדנים אלה לא צפוי להיות גדול במיוחד. עתה ממתינים במעבדה שלה למנות הדם של חולים שהחלימו מהנגיף כדי שיוכלו להתחיל בתהליך בידוד התאים והפקת הנוגדנים. לדבריה, לאחר שיהיו הנוגדנים בידיהם, הם יבדקו את יעילותם בעזרת חוקרים מהמכון הביולוגי בנס ציונה — שעובדים עם דגימות של הנגיף החי — ובתוך כמה שבועות היא מקווה לעבור לניסויים קליניים.

ד"ר מתן, המומחה לטיפול נמרץ שנמצא היום בחזית המאבק בנגיף בבית

החולים, אומר שהגישות החדשניות מציעות תקווה להצלת חיים ולבלימת הנגיף. בינתיים, הוא אומר, הוא בעצמו משתמש בחלק מהתרופות הניסיוניות כדי להקל את מצבם של חולים. לחולים במצב בינוני הוא רושם קלטרה וכלורוקווין, ולאלה במצב קשה הוא נותן רמדסיביר. אך לדבריו מדובר בטיפולים משלימים.

"יכול להיות שבגלל הנגיף יגלו הרבה פיתוחים חשובים", אומר ד"ר מתן. ואולם, "כאיש טיפול נמרץ, אני מתייחס למחלה כמו למחלות ויראליות אחרות, ומה שמציל חיים במצבים אלה הוא טיפול איכותי שיאפשר מנוחה לריאות" — מכונות הנשמה. "אנשים בלי מחלות רקע קשות ככל הנראה ייצאו מזה, עם או בלי התרופות החדשות. מה שחשוב זה האמצעים הפשוטים להצלת חיים", הוא אומר. והשאלה כרגע, היא עד מתי יהיו מספיק רופאים, אחיות, מכונות הנשמה ומיטות טיפול נמרץ שיאפשרו טיפול איכותי שכזה לכל מי שיזדקק לו.

للمقالة بالعربية: من سيوقف الوباء: البحث المستميت عن دواء للكورونا



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו