בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כולם בפאניקה בגלל הקורונה? הבעיה היא דווקא אדישות

מחקריו של פרופ' עדו ערב מהטכניון מוכיחים: חלק גדול מהציבור מפתח אדישות לסיכונים תוך זמן קצר. איך מתגברים על גישת ״לי זה לא יקרה״ בזמן הקורונה? לא בטוח שאכיפה מחמירה היא התשובה

16תגובות
פרופסור עדו ערב, השבוע
רמי שלוש

לנוכח המשך התפשטות נגיף הקורונה, ממשלת ישראל החליטה היום (רביעי) על החמרת צעדי הסגר, ואף על ענישה כלפי אזרחים שיפרו את הכללים הנוקשים החדשים. בינתיים, ברחבי העולם, מדינות נוקטות צעדים דומים להגבלת התנועה של האוכלוסייה כדי לעצור את התפשטות המחלה. בסין, שם התפרץ הנגיף לראשונה, נראה כי צעדי הבידוד הנוקשים נושאים פרי והמגפה נבלמה, ובאזורים שונים במדינה אף החלו להסיר בהדרגה את הסגר ולהתחיל בחזרה זהירה לשגרה.

אולם מה היא דרך המועילה ביותר לאכוף בידוד חברתי - כיצד לגרום לאזרחים לשתף פעולה עם המדיניות הנוקשה ולהישאר סגורים בבתים ימים ושבועות ארוכים? מחקריו של פרופ' עדו ערב, מומחה לכלכלה התנהגותית מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון, מצביעים על האפשרות שהבעיה העיקרית בשיתוף הפעולה של הציבור הוא תופעת ה"לי זה לא יקרה" – כלומר שבתוך זמן קצר חלק ניכר מהציבור יפתח אדישות לסכנות ובעקבותיה גם ההקשבה להוראות הבידוד תתרופף. לפי ערב, מחקריו גם מציעים פתרון אפשרי לבעיה, אותו הוא מכנה "אכיפה ידידותית". לדבריו, שיטה זו הוכיחה עצמה במחקרים קודמים והצליחה "לגרום לעובדי מפעלים בישראל להקפיד על נהלי בטיחות כמו עובדים יפנים".

רצים ומטיילים בפארק הירקון, בשבת האחרונה
תומר אפלבאום

מחקרי כלכלה התנהגותית מזהים שתי תגובות מנוגדות האופייניות לבני אדם שניצבים בפני סיכוי או סיכון שהסבירות שהוא יתממש נמוכה. התגובה הראשונה, והמוכרת יותר, היא רגישות יתר לסיכון. במקרה של התפרצות מגפה, תגובה זו מעוררת התנהגות המונעת מפאניקה, כמו ריקון מדפים במרכולים, או תגובת יתר של ההנהגה לאותה פניקה ונקיטת צעדים חמורים מדי שיפגעו פגיעת יתר בכלכלה.

חלק ניכר ממחקרי הכלכלה ההתנהגותית, כולל המחקרים הקלאסיים של דניאל כהנמן ועמוס טברסקי, מתמקדים ברגישות יתר זו. לפי המחקרים, רגישות זו יכולה להסביר מדוע אותו אדם יכול גם לעשות ביטוח לרכב וגם למלא לוטו - כלומר להתנהג בו זמנית כחובב וכשונא סיכונים. התשובה: אותו אדם מעריך יתר על המידה את הסיכוי שאירוע נדיר יתרחש, בין אם מדובר בגניבת הרכב שלו או במילוי הטופס הזוכה בלוטו.

סגירת שוק הכרמל בשל נגיף הקורונה, השבוע
מגד גוזני

התגובה השנייה לסיכון נדיר, אומר ערב, היא שקלול חסר של הסיכון. במקרה של נגיף הקורונה, נטייה זו יכולה להביא לאדישות לסיכון ובעקבותיה להפצה מהירה יותר של הנגיף, שתביא בתורה לזינוק במספר החולים ולקריסת מערכת הבריאות. "המחקר שלי מראה כי הסטייה של הערכת יתר חזקה יותר רק כאשר אנשים מגיבים לתיאור הבעיה: כשאני אומר לך שיש סיכוי שתרוויח כך וכך בלוטו, או שיש סיכוי שיגנבו לך את האוטו, אתה חושב על הסיכוי ואומר - כן אני רוצה", מסביר החוקר. "אבל, כאשר אנשים מתנסים בבעיה, מתעוררת הסטייה ההפוכה. לאחר התנסות, רוב מקבלי ההחלטות מתנהגים לפי הגישה של לי זה לא יקרה".

ערב מספר כי העניין שלו בתופעה החל בסוף שנות ה-90, אז רבים קנו רדיו טייפ לרכב עם פאנל נשלף. "הרבה אנשים השקיעו 200 שקל נוספים ברדיו הזה, אבל אחרי שבועיים, הפסיקו לשלוף את הפאנל כשהם יצאו מהאוטו", הוא מספר. מחקרים שונים שהוא עשה במעבדה, הראו שאכן, לאחר כמה התנסויות, רוב הנבדקים עוברים להתנהג בצורה המצביעה על הערכת חסר של הסיכון הניצב בפניהם. בניסוי אחד למשל, נבדקים התבקשו לבחור 25 פעמים בין שתי אפשרויות - להפסיד בוודאות שקל אחד, או סיכוי של 5% להפסיד 20 שקל. בהתחלה, רוב הנבדקים "הלכו על בטוח", אבל אחרי שניים-שלושה צעדים, 65% מהם גילו "שהשד לא כזה נורא", ועברו לבחור בהימור.

שוטרים מסבירים לבעלי עסקים בכפר קאסם על נהלי הקורונה, בשבוע שעבר
מוטי מילרוד

במחקריו, ערב בונה מודלים שנועדו להסביר את ההתנהגויות השונות. לדבריו, המודל המדויק ביותר להסברת הדפוסים שהוא מצא במחקריו מניח שבני אדם מקבלים החלטות לפי היזכרות במספר קטן של סיטואציות דומות בעבר. "כך פועל המוח האנושי – הוא בודק מה עבד הכי טוב כשנתקלת בדפוס הזה", הוא אומר. אולם מכיוון שהמוח נזכר רק בחלק קטן מהאירועים, הסיכוי שאחד מהם יהיה אחד מאותם "מקרים נדירים" קטן - "הסיכוי שתיזכר דווקא באותה פעם שנדבקת במחלה כי לא שטפת ידיים הוא נמוך". אולם בקרב שיעור מסוים מהאוכלוסייה, הנטייה היא להיזכר דווקא באותם מצבים נדירים - ולכן הם לא משתחררים מהערכת היתר של הסיכון.

בהקשר של הקורונה, דפוסי התנהגות אלה יכולים ליצור בעיות שונות, מסביר ערב. ראשית, הוא צופה שרוב האוכלוסייה, אחרי כמה ימים של ציות להוראות הבידוד, תתחיל להתנהג כאילו הסכנה לא נוגעת אליה. בנוסף, מכיוון שמיעוט מהאוכלוסייה לא מאמץ את הגישה הזו, ונותר עם הערכת יתר של הסיכון (שייתכן שבמצב של מגפה היא אכן מוצדקת), יכולים להיווצר מתחים בין בני בית שמגיבים אחרת לסיכון - ומתחים אלה יכולים לעודד עוד יותר הפרה של כללי הבידוד.

כוחות יס״מ סוגרים עסקים בשכונת מאה שערים בירושלים
אוהד צויגנברג

במסגרת מחקריהם, בחנו ערב ועמיתיו עמוס שור ודותן רודנסקי שיטות להתמודדות עם הסטיות הללו מההתנהגות האופטימלית, וגילו כי שיטת "האכיפה הידידותית" היא המועילה ביותר. במחקר שנערך ב-11 מפעלי תעשייה בישראל, מספר ערב, הם גילו כי רוב הפועלים רוצים להשתמש באמצעי המגן שזמינים להם, אבל לא עושים זאת מספיק. במסגרת המחקר, הם גייסו את ההנהלה והעובדים לוותר על הקנס הגבוה (שעמד על 700 שקל), שמנהלי העבודה היו אמורים להטיל על מפרי כללי הבטיחות "אבל בפועל כמעט ולא נתנו אותם". במקום זאת, מנהלי העבודה התבקשו להעיר בידידות לכל מפר כללי בטיחות, "בסגנון של 'אתה מסתובב בלי אוזניות ובסוף לא תוכל לשמוע את הנכדים שלך". כמו כן, המנהלים התבקשו לתעד את ההפרה, אבל להטיל קנסות רק במקרה של הפרות חוזרות ונשנות.

"מצאנו שההתערבות המינימלית הזו הצליחה להוריד את הפרת כללי הבטיחות מ-50% ל-10%", מסביר ערב. לדבריו, כדי שהאכיפה הידידותית תוכל לעבוד, צריכים להתמלא שני תנאים: שהכללים יהיו ברורים, ושהאכיפה תהיה מלאה – כלומר שההסתברות לאתר הפרת כללים תהיה קרובה ל-100%. 

וכיצד ניתן ליישם רעיון זה של אכיפה ידידותית בהקשר של סגר בימי מגפה? ערב מציע לגייס את הטכנולוגיה כדי להגיע לאכיפה מלאה, ולשלב בה תמריצים שיעודדו את האזרחים להשתמש בה. "למשל לפתח אפליקציה שמודדת את מצב הבריאות, כמו חום גוף, וכשמתקינים אותה מקבלים אזהרה כשמתקרבים למישהו אחר שמצב הבריאות שלו לא מושלם. כך, יהיה תמריץ להתקין את האפליקציה כדי להימנע ממגע עם חולים, וגם תהיה אכיפה חצי-אוטומטית כשאנשים עם חום גבוה יימנעו מיציאה מהבית כי האפליקציה תתריע בפניהם שהם מפרים את הכללים".

האם ניתן ליישם רעיונות שכאלו? פתרונות מסוג זה מעוררים קשיים משל עצמם - סוגיות של פרטיות שנמצאות במוקד ויכוחים רבים בישראל - וגם של אילוצים מעשיים, כמו פיתוח וחלוקה לאזרחים בזמן שבו ישנן משימות דחופות רבות. אולם לפחות על הנייר, גם בימי משבר בריאותי חמור נראה שישנן דרכים יצירתיות לעידוד הציבור למלא את הנחיות משרד הבריאות, ואין צורך להסתמך רק על אכיפה אלימה וקנסות כדי לשמור את התושבים בבתים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו