המשך הקמפיין באמצעים אחרים: מה מנסה נתניהו להשיג בנאומיו על הקורונה - קורונה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשך הקמפיין באמצעים אחרים: מה מנסה נתניהו להשיג בנאומיו על הקורונה

לכתבה
נתניהו מבצע את קידת הנמסטה במסיבת עיתונאים, החודש. העצות הפרקטיות לא תפסו מוטי מילרוד

תדריכי נתניהו מהשבועות האחרונים הם המשך ישיר לנאומים של קמפיין הבחירות, עם אותה האדרה של פועלו האישי והמדיניות שלו. ההבדל היחיד הוא שהפעם נתניהו אינו גלוי ביחס למטרה האמתית של ההופעות הללו

93תגובות

עם פרוץ מלחמת המפרץ בינואר 1991, היתה לסגן שר החוץ בנימין נתניהו משימה מיוחדת: להבטיח עבור עצמו מסיכת מגן מיוחדת, עם פילטר שהותקן בצד. בניגוד למסיכות התקניות שחולקו לתושבי ישראל, המסיכה שנתניהו חיפש בנרות לא היתה אמורה להקשות על הדיבור - פעולה שעסק בה הרבה אז, מתוקף תפקידו כנציג ישראל בתקשורת הבינלאומיות. כשטילי הסקאד נפלו על ישראל, שייט נתניהו מאולפן לאולפן, והבטיח שוב ושוב שישראל תגיב בקרוב ובעוצמה. אך ההצגה שביקש לתת נמנעה ממנו.

עד שערב אחד, בשבוע השלישי של מלחמה, נשמעו אזעקות במהלך ריאיון שהעניק נתניהו באולפן CNN בירושלים. הנוכחים באולפן מיהרו לחבוש מסכות ולעבור לחדר האטום הצמוד, שם שכנע נתניהו את הכתבת לינדה שרצר לחדש את הריאיון. ניתן היה לשמוע את חיוכו הרחב גם מבעד למסיכה. אך מרבית הישראלים, שלא היו חשופים אז לרשתות הזרות, כלל לא צפו בהישג. עבורם, הכוכב התקשורתי של התקופה היה דובר צה״ל, נחמן שי, עם ה״שתו מים״ שלו בערוץ הטלוויזיה היחיד ובשידורי הרדיו המאוחדים של קול ישראל וגל״צ.

עברו 29 שנה, ישראל שוב בסגר ונתניהו לא מוכן למנות נחמן שי דגם 2020. הישראלים כבר ניזונים משלל ערוצים ואתרי חדשות, אבל תפקיד המסבירן הלאומי - לראשונה בכל תקופות החירום הגדולות שידעה המדינה - שמור לראש הממשלה, בדיוק כפי שלא מינה ״פרוייקטור״ לאומי שירכז את המאמצים ואת פעילות משרדי הממשלה במאבק במגיפה. את שני התפקידים נטל לעצמו.

בניגוד לימי מלחמת המפרץ, לסבב הזה לא היה לנתניהו זמן להתכונן. הוא הגיע מיד בתום שבועות ארוכים שבהם הסתובב ברחבי הארץ, ונשא שניים או שלושה נאומי בחירות מדי לילה. למעשה, תדריך הקורונה הראשון שלו בא רק יומיים לאחר יום הבחירות, ב-4 במארס - שעות ספורות אחרי מופע האימים בפני חברי ״הבלוק״, שבו הוא פסל מכל וכל את השתתפותם של חברי הכנסת, נציגי אזרחי ישראל הערבים, בכל משוואה פוליטית. 

בשבועות שמאז, נתניהו ממשיך בתדריכיו הליליים, בהופעות מצולמות בפתח ישיבת הממשלה ובראיונות ובפייסבוק-לייב, כשהוא מוסיף לשלל תאריו את ״המתדרך הראשי״. התדריכים הללו הם המשך ישיר לקמפיין הבחירות שלו, ולנאומים שנשא במסגרתו. בשניהם הוא מאדיר את פועלו האישי, את המדינה ואת המדיניות שלו. לשני מקטעי הקמפיין - שלב הבחירות שלב הקורונה - אותה מטרה: להמחיש לאזרחי ישראל שלא ניתן להעלות על הדעת שאדם אחר יאחז בהגה השלטון. שהחלפתו של נתניהו היא בגדר סכנה ברורה ומוחשית לביטחון הלאומי.

לדידו של נתניהו, אנחנו אולי סובלים ונמשיך לסבול - אבל לפחות לא נצא פראיירים

ישנם רק שני הבדלים: בשלב הראשון של הקמפיין היה לפחות נתניהו גלוי לגבי העובדה שהוא נלחם על הכרעת הבוחר והשלטון. בשלב השני, הנוכחי, הוא מתכחש לכך שכשל בבחירות וש-51% מהבוחרים הצביעו עבור מפלגות שנשבעו לא לשרת תחתיו - אך הוא עדיין נאחז בשלטון. כמו כן, בשלב הראשון בקמפיין היו שומעיו תומכי ליכוד, שידעו שהגיעו לעצרת פוליטית. השלב השני, שבו צופים כל אזרחי ישראל, נערך במסווה של העברת מידע חיוני לגבי בריאותם ופרנסתם - או כמו שנתניהו חוזר ומכנה זאת ״החיים עצמם״.

שלשום (רביעי), למשל, נשא נתניהו נאום מבהיל במיוחד: ״הקורונה מצטרפת למגיפות הקטלניות שפגעו באנושות - הכולרה, השפעת הספרדית של תחילת המאה הקודמת", אמר, והמשיך: "כשהמגפות הללו התחוללו במאות הקודמות, לא היתה לנו מדינה, אך כיום יש לנו מדינה וזה נותן לנו אפשרויות לאין שיעור לשלוט על גורלנו. ישראלים בכל העולם...מבקשים כעת להגיע הביתה. מבינים עד כמה המדינה היא מחסה בעת צרה״. 

לא ברור אם ראש הממשלה ניסה להשחיל כאן מסר לעידוד העלייה או להחזרת ״יורדים״, אך לקח אחר ששזר בנאום נוסף בשבוע שעבר כבר הבהיר לאן הוא מכוון: ״לפני אלפיים שנה, כשהאויב החיצוני צר על ירושלים, יד איש נשלחה באחיו והאסון לא איחר לבוא״, הזכיר. המסר עבר: בני גנץ ושותפיו הם הקנאים של ימי חורבן הבית, גרסת 2020.


איום, הרגעה, התפארות

לכל הופעה של נתניהו בימים אלה, ולו הקצרה ביותר, יש שלושה מרכיבים: איום, הרגעה והתפארות. הוא פותח בהפחדה, למקרה שמישהו לא מקשיב לו ברצינות. לדוגמה: ״המגיפה ממשיכה להתפשט והיא כבר גבתה אלפי קרבנות בעולם״, או תזכורת שלפיה מדובר באירוע ״הקשה ביותר במאה השנים האחרונות, ואולי יותר, ואם זה יותר מזה, אז רק בימי הביניים היו דברים מקבילים לזה״. לעתים הוא מפציר: ״תסתכלו על התמונות שמגיעות מאיטליה, תסתכלו על מה שקורה שם. תסתכלו על הצוותים שכבר לא מטפלים בחיים. הם מעמיסים את המתים בכלי רכב מיוחדים״. 

לאחר זריעת התבהלה מגיעה ההרגעה, שלא נחשוש לרגע שהעניינים אינם תחת שליטה. ״אנחנו יכולים לנצח את הנגיף״, הוא אומר, "נעבור ונצלח את זה בשלום. לא בלי קושי, לא בלי הקרבה. אבל בסך הכל בשלום״ או ״אנחנו במצב של שליטה באירוע״.

אף שהופעותיו של נתניהו אמורות לשמש תדריך לציבור, יש בהן מעט מאוד מידע שימושי

לבסוף מגיעה ההתפארות, האישית והלאומית - שכמובן חד הן. נתניהו פונה לגאווה הלאומית: המצב בישראל, הוא חוזר, ״הוא בין הטובים ביותר בעולם״. הוא מזכיר גם כי ״אנחנו נכנסים למשבר הקורונה כשמצבנו טוב יותר מרוב מדינות העולם״, וכמובן ש״מדינות מאמצות אחת אחרי השניה את הצעדים שאנחנו קיבלנו״, כי גם בזה אנחנו אור לגויים.

ואם קצת קשה לעורר גאווה בימים של סגר, פיטורים המוניים וספירת גופות, נתניהו פונה ליצר עמוק עוד יותר מהגאווה הלאומית: הוא מספר לנו שבמדינות אחרות המצב גרוע הרבה יותר. הרי ״נקטנו בצעדים שמדינות אחרות לא נקטו״, מה גם ש״עד עכשיו, עשינו את זה טוב יותר כמעט מכל מדינה שבעולם. אני מעריך שבסוף נהיה הכי טובים בעולם״. לדידו של נתניהו, אנחנו אולי סובלים, ונמשיך לסבול - אבל לפחות לא נצא פראיירים. הסבל שלנו קטן לעומת זה של הגויים. אין פוליטיקאי המכיר את נפש הישראלי יותר מנתניהו.

לא מאמינים? תשאלו את דבורה בירקס, מתאמת פעולות הממשל האמריקאי למלחמה בקורונה. נתניהו לא מפסיק לצטט את השבחים שבירקס מרעיפה עלינו. למעשה, הוא כבר הספיק לשדרג את ד"ר בירקס לפרופסור -  ובאופן כללי, עושה רושם שהוא קצת מבולבל לגביה. כך למשל, לפני שבועיים הוא סיפר ש״פרופסור בירקס...שיבחה את ההתארגנות שלנו, והיא מדברת עם הרבה מדינות״. 

במוצאי שבת האחרון, נתניהו כבר החליט לנכס את ה״פרופסור״ לעצמו, כשטען: ״היא אומרת שאני אחד מראשי המדינות הבודדים אולי שמדברים איתה״. לפחות הכלכלן מילטון פרידמן, שנתניהו הקפיד לציין ש״דיבר עלי שבחים״ באמת היה פרופסור.

הגורם היציב היחיד

אף שהופעותיו של נתניהו אמורות לשמש תדריך לציבור, יש בהן מעט מאוד מידע שימושי. בתחילה עוד ניסה ראש הממשלה להשיא עצות ״פרקטיות", כמו החלפת לחיצות היד בקידת ״נמסטה״ הודית (שלא תפסה), או הדרכה בשימוש נכון בטישו (שהסתיימה בתחיבתו חזרה לכיס, בניגוד להוראות). בפועל, מרבית המידע שכן נמסר כבר פורסם בדיווחי החדשות. במקרים אחרים, נתניהו רק רומז על החלטות הצפויות להתקבל. 

ב
אמיל סלמן

כשנתניהו כבר נוקב בנתון, הוא מתברר לא פעם כשגוי. כך למשל עשה נתניהו כשהעריך את מספר מכשירי ההנשמה - אולי המשתנה החשוב ביותר במערכת הבריאות כרגע, זה שיקבע בכמה חולי קורונה קשים יהיה ניתן לטפל. נתניהו אמר שמדובר ב״כאלף״, אך בפועל כבר יש יותר מ-3,000. כמו כן, לנתניהו יש נטייה תמידית לנפח בדבריו את מספרי הבדיקות שמשרד הבריאות מבצע, ואת אלה שיבוצעו ״בימים הקרובים״. הוא טוען שוב ושוב שישראל תהפוך בקרוב למדינה שבודקת באחוזים הגבוהים ביותר בעולם, אף שבכירי המשרד שבים ומסבירים למה אין כל סיבה להגדיל באופן דרמטי את מספר הבדיקות.

אמש כבר נראה שאפילו נתניהו עצמו ער לכך לבלבול האינסופי בנתונים ובהנחיות. ״אני יודע שיש המון פרדוקסים ושאפשר להגיד המון דברים, אבל זה לא משנה״, פסק.

כשנתניהו כבר נוקב בנתון, הוא מתברר לא פעם כשגוי. כך למשל קרה כשהעריך את מספר מכשירי ההנשמה

נקודה מעניינת נוספת היא שנתניהו אמנם מרבה לדבר על היגיינה, אך הוא ממעט להזהיר את האזרחים כי עליהם לשמור מרחק מבני משפחותיהם המבוגרים, קבוצת הסיכון המרכזית בקורונה. למעשה, ראש הממשלה דיבר על האזרחים המבוגרים רק פעמיים: לפני שבועיים, כשאמר ש״אם לא נמנע את ההתפשטות – נדביק את המבוגרים, המבוגרים נמצאים בסכנה הרבה יותר גדולה...אנחנו מדברים על האבא שלכם והסבא שלכם״. 

אל ההצהרה הזאת הצטרפה אמירה בודדת ששודרה בפייסבוק לייב, שלפיה ״עדיף לא״ לבקר את ההורים לפני ליל הסדר. ייתכן שחוסר העניין שלו במבוגרים קשור לכך שהוא בעצמו סבא בן 70 ללא ממלא מקום - עובדה שעדיף להצניע. 

במקום זאת, נתניהו מנסה ליצור לעצמו תדמית צעירה ושובבה, בין היתר כשהוא מציע דרכים חלופיות ללחיצות ידיים. הוא נזכר כיצד פעם שיחק כדורגל ואומר: ״אפשר בנקישות נעל", או שמזכיר: "פעם בצעירות למדתי טקוואנדו, אז אתם יכולים לעשות מרפקים״. 

במקביל, הוא מרבה להיזכר בימיו בסיירת מטכ"ל, כפי שעשה לא מזמן במסגרת הקמפיין הרשמי שלו. "הייתי מפקד צוות, וכשהייתי הולך עם החיילים שלי במדבר יהודה, בנקיקים, והייתי רואה ענן בשמיים, הייתי מוצאי את החיילים מהוואדי", אמר באחד הנאומים, "פה אי אפשר לצאת מהוואדי – השיטפון בדרך״. 

גם כשהוא מנסה להסביר מדוע בני גנץ - האדם שנגדו הוא ניהל קמפיין ארסי שהטיל ספק בשפיותו, צריך לשכוח מזה ו״להיכנס תחת לאלונקה״ - הוא מסביר: ״הייתי בשדה הקרב. לא ציפיתי שאני או חייליי יאמרו, ׳אני יש לי קצת כעסים על אדם זה או אחר, אז אני לא אלחם באויב בגלל הכעסים האלה״. 

המטרה האמיתית של תדריכי נתניהו כבר הושגה: היא ביצר את מעמדו כגורם הקבוע והיציב היחיד בחיי האזרחים בעת חירום. עוד לפני שהוכרז הסגר, נתניהו כבר החזיק בידיו קהל שבוי והפך לחלק מהריהוט בסלון של כולנו. למעשה, לראשונה מאז תחילת עידן האינטרנט והרב-ערוציות, הטלוויזיה חוזרת לשמש מדורת השבט כשכולנו מתחממים לאורה בבית. נתניהו מקפיד להיות היחיד שיוסיף עוד קיסם שילבה את האש. 

כ
אוהד צויגנברג

וזה עובד, לפחות לעת עתה, בטווח הקצר - גם על לא מעט ישראלים שאינם תומכים בו פוליטית. סקרים כבר מזהים תהליך של ״התקבצות סביב המנהיג״ ועליית הפופולאריות של נתניהו (ולא רק הסוקר עם השיטות הלא-מקובלות, שהוא גם עד המדינה ומנהל הקמפיין לשעבר של נתניהו). 

וכך, חרף האנדרלמוסיה החוגגת מאחורי הקלעים, בכירי משרד הבריאות שאינם מדברים זה עם זה, המדיניות הסותרת שמוביל שר הביטחון נפתלי בנט, חוסר ההסכמה לגבי מרכיבים מרכזיים במדיניות הלאומית, והיעדר יד מכוונת, נתניהו מצליח לטעת את האשליה שהוא מנהל את המצב. אבל דבר אחד ברור: אף שזה אמור להיות הרגע שלו, הוא לא נהנה.

בנימין נתניהו הוא פרפורמר-על ומספר סיפורים עילאי, כשגיבור הסיפור הוא תמיד עצמו. הוא חי על הבמה כשהוא טווה את הנרטיב שלו, נהנה מכל רגע. כך היה ללא ספק בשלב הראשון של הקמפיין, כשהוא נלחם על כל קול. אך כעת, חרף כל ניסיונותיו, הסיפור הזה הוא לא עליו. זהו אירוע גלובלי מתמשך שלא ניתן לשליטה או ניבוי, אירוע שאין בו חדשות טובות - ונתניהו שונא להיות זה שבעמדת מבשר הרעה. את זה הוא משאיר בדרך כלל לשרי ממשלתו, כשהוא מקפיד להידחף לקדמת הבמה רק בגזירות סרטים והשקת פרויקטים גדולים. למעשה, כשאחרי נתניהו עולים לתדרך בכירים במערכת הבריאות ומתחילים להיכנס לפרטים, הוא חסר שקט ומאבד את הנינוחות הטבעית. מפנה מבטו ולא מסוגל להסתכל במי שחולק עימו את אור הזרקורים, לא יודע מה לעשות בידיו.

ע
Gali Tibbon/אי־פי

כמו מנהיגים רבים, נתניהו לוקה בתסביך צ׳רצ׳יל. הוא שבוי במיתוס של הבולדוג הבריטי עם הסיגר, שהנהיג את מולדתו בימים שעמדה לבדה מול הרייך השלישי, ובכוח נאומיו וססמאותיו הוביל אותה מהבליץ על לונדון עד לניצחון. אבל נתניהו, למרות כישוריו הרטוריים המוכחים, טרם הצליח לנפק נאום צ׳רצ׳יליאני בימי הקורונה - אף כי כלל לא בטוח שצ׳רציל עצמו היה מצליח בנסיבות אלה, נטולות אויב מוגדר או קרבות מכוננים. 

אחד מכשרונותיו של נתניהו הוא השילוב של האישי והלאומי בנאומיו. הוא עושה זאת גם כעת, אבל זה לא מה שנדרש כשהציבור בסך הכל רוצה לדעת אם המסעדות ימשיכו לעשות משלוחים, וכמה מותר להתרחק מהבית כשיוצאים להליכה. ואכן, לאחר הופעותיו הצופה מוצא עצמו שואל מה בעצם התחדש. הוא נאלץ להמתין עוד שעות ארוכות, עד ליציאת צווי החירום מישיבות הממשלה הליליות.

בימים האחרונים ניכר שגם נתניהו חש שמשהו לא עובד, והוא מנסה מתכונת אחרת. במקביל לתדריכים הליליים לאומה, הוא נותן ריאיונות לערוצים המרכזיים ואפילו מנסה לספק מענה לשאלות הציבור בפייסבוק מלשכתו. אך כאן הוא נתפס אפילו מוכן פחות, עם התבטאויות מביכות כמו: ״אני מנווט את הטיטאניק, אני על הסיפון!״. הרי אין כל סיכוי שאזכור של הספינה שנווטה אל קרחון וטבעה במצולות היה נכנס אל אחד מנאומיו הרגילים, המוקפדים לתפארת.

ראוי לציין שגם ווינסטון צ׳רצ׳יל לא נשא נאום צ׳רצ׳יליאני כל ערב - ונתניהו הוא לא צ׳רצ׳יל. את נאומיו הגדולים נשא צ׳רצ׳יל בפני הפרלמנט, שמרבית חבריו, אפילו לא אנשי מפלגתו השמרנים, לא היו מאוהדיו. אך בשנות המלחמה הם היו מאוחדים מאחוריו, וצ׳רצ׳יל הפך את עצמו לפנים של בריטניה במאבק. בניגוד אליו, נתניהו במשבר הקורונה הוא מנהיג של פחות ממחצית העם, והוא מתחמק מלהופיע בפני הכנסת. הוא הצליח, בקלות רבה, להפוך את עצמו לפרצוף של המאבק במגיפה - אך בתור הראשון שזיהה, הוא כעת מתחיל להבין שזה לא התפקיד שרצה למלא, ושזה עוד עלול לעלות לו ביוקר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות