בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובה

אראסמוס אכן מהתל בקוראיו, כולל במבקר של "הארץ"

"השבח לטיפשות" כנראה נכתב באמת בתוך כשבוע, נתקל בהתנגדות רבה יותר מכפי שמקובל להניח ומעבר להלצה ספרותית, יש בו גרעין משמעותי של תיאולוגיה. מתרגם ספרו של אראסמוס, נתן רון, מגיב על הביקורת של אריאל קריל

4תגובות

קראתי בעניין רב את ביקורתו של אריאל קריל על תרגומי (יחד עם מרב מילר) ל"השבח לטיפשות" של דזידריוס אראסמוס מרוטרדם ("אראסמוס, סמל ההומניזם, ממשיך להתל בקוראים", "ספרים", 7.5). אני רואה בה המחשה מצוינת לביקורת ספרותית מנותקת מן הכתיבה המחקרית שהתפתחה בעשורים האחרונים סביב "השבח לטיפשות". בלי הכתיבה המחקרית כל פרשנות, שובת עין ככל שתיראה, מחטיאה את עצמה לדעת.

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"

קריל מפקפק בכך שאראסמוס כתב את החיבור במשך שבעה ימים בלבד. הפקפוק אינו במקומו. בעניין זה אני נתלה באילן גבוה, ולא רק באראסמוס עצמו המעיד על כך במכתבו לתומס מור. פרופ' קלרנס מילר, שערך את המהדורה המדעית של "השבח לטיפשות" (מהדורת ASD) ומוכר כסמכות הבכירה לעניינים אלה, כותב בהקדמה (עמוד 13): "אראסמוס מוסר לנו את הדיווח המלא ביותר והמהימן ביותר הנוגע לראשית ולהיסטוריה של 'השבח לטיפשות', וננהג נכון אם נאמין למה שהוא אומר, אלא אם כן יש בידינו עדות מוצקה כנגדו".

מבקריו של אראסמוס נהגו לומר שלעתים כתיבתו בלתי נהירה ומעורפלת במתכוון, כדי להתחמק מנקיטת עמדה חד משמעית בנושאים שנויים במחלוקת, ומרטין לותר אף קבע: "אראסמוס הוא צלופח. רק ישוע יכול להבין אותו". אלא שמעולם לא ייחסו לו דבר שקר, ובנוגע לשבעת הימים שבהם כתב את "השבח לטיפשות" אף לא מדובר בהגזמה. קלרנס מילר מסיים את התייחסותו לעניין כך (עמוד 14): "ניתן לקבוע את זמן ומקום הכתיבה באופן מדויק למדי: תקופה של כשבוע בסתיו 1509 בביתו של תומס מור... בלונדון". אמנם הישגו של אראסמוס עצום גם אם ארכה הכתיבה הרבה יותר משבוע, כפי שמציין קריל, אלא שבמקרה זה היא אכן ארכה שבוע.

אראסמוס בציור של הנס הולביין. מבקריו מעולם לא ייחסו לו דבר שקר
David Owsley Museum of Art Ball

קריל מעדיף "סיכלות" על פני "טיפשות". זכותו. הוא מסביר כי בסיכלות "כלולים גם רפיון שכל, מצד אחד, וגם איזו רוח שטות, מצד שני, שאין אנו נוהגים לזהות עם טיפשות, ועל כן סיכלות תופסת בצורה טובה יותר את מגוון האופנים שבהם אראסמוס משתמש בה". על כך אני חייב להעיר כי הטקסט המקורי אכן עושה שימוש במגוון מלים קרובות או מקבילות במשמעותן ל"טיפש", כמו שוטה, רפה שכל, אוויל, כסיל — כל אחד שמו במקומו מונח. דוגמה לכך נמצאת בעמוד 78: "כי חי האלים, היש מאושרים יותר מאותם אנשים הקרויים בפי כל שוטים, טיפשים, סכלים וריקנים (כולם תארים נהדרים בעיני)?" כלומר, אין המלה טיפשות (וכך גם סיכלות) מקיפה, או מתיימרת להקיף, את כל התארים הקרובים והמלים הדומות לה. היא טיפשות לעצמה, וכל אחד מקרוביה או מקביליה עומד בפני עצמו.

קריל קובע כי "בתקופה שלא בדיוק דגלה בחופש הביטוי התקבל הספר בפתיחות כה גדולה, עד כי נאמר שאפילו האפיפיור בן הזמן, לאו העשירי, מצא אותו משעשע. התשובה מצויה בפער שבין המחבר אראסמוס לבין הנואמת שבפיה שם את הדברים". הפער הזה הוא הסבר חלקי ולא לגמרי מדויק. החיבור נתקל בהתנגדות, שהגיעה בעיקר מצדם של תיאולוגים־סכולסטיקנים וממסדרי נזירות, אשר הותקפו קשות בחיבור. לדוגמה, מרטן ואן דורפ, תיאולוג מאוניברסיטת לובאן, כתב לאראסמוס ב–1514 מכתב ובו ביקורת נוקבת על הספר. הביקורת סחטה מתומס מור מכתב הגנה ארוך ומאראסמוס אפולוגיה (כתב הגנה) משכנעת.

אבל מעל לכל, העובדה שהספר ראה אור ולא הוחרם מיידית (אלא רק מאוחר יותר) כרוכה בעיתוי הופעתו. המזל שיחק לאראסמוס ולקוראיו. החיבור ראה אור בדפוס לראשונה ב–1511, שנים אחדות לפני שפרצה הרפורמציה של לותר. ספק רב אם אראסמוס היה מעז או מצליח להוציא לאור את החיבור אחרי 1517. ואמנם, את אש הביקורת העזה ביותר הוא ספג ממתנגדיו בכנסייה הקתולית, לאחר שהתברר גודל השבר שגרמו לה לותר והרפורמציה. או אז האשימו את אראסמוס שהטיל את ביצת הרפורמציה. אראסמוס העיד במכתב מ–1524: "'אני הטלתי את הביצה, לותר דגר עליה'. אמירה מדהימה של הפרנציסקנים הללו... איני מתפלא כלל שאמירות כאלה יוצאות מבין הכרסים הללו..."

עטיפת הספר "השבח לטיפשות"
הוצאת כרמל

באשר לחיץ שבין המחבר לגיבורתו, האלה "טיפשות", אי אפשר לקבל את קביעתו של קריל כי "כל מי שמנסה לחלץ משנה ביקורתית סדורה מפיה של אלת הטיפשות, ועוד לייחס אותה לאחר מכן לאראסמוס, מפספס לחלוטין את מה שבני תקופתו של אראסמוס ככל הנראה לא פיספסו: מדובר בלצה המשתעשעת בקוראיה". קריל מתייחס ברוח של קלילות משועשעת, שלא בדין, למחאתו ולהתנגדותו של אראסמוס למלחמות (עמודים 59–60). בשורות החשובות הללו מבטא אראסמוס יסוד מוסד של השקפת עולמו, ציר מרכזי של "הפילוסופיה של ישוע". בפרשנותו של קריל מדובר אך ורק בשאלה רטורית שמעלה אראסמוס אגב אורחא. על השורות האנטי־מלחמתיות מ"השבח לטיפשות" חזר אראסמוס לאחר זמן וביתר הרחבה בחיבוריו הפציפיסטיים "מתוקה המלחמה לאלה שלא התנסו בה" ו"קובלנת השלום" (ולא רק בהם). באנטי־מיליטריזם של אראסמוס יש לא רק רלוונטיות, שלמרבה הצער אינה ברורה מאליה בימינו, אלא גם השקפת עולם מרשימה לזמנו.

מי שבא מעולם הספרות ושהרגיל את עצמו לראות ב"השבח לטיפשות" הלצה ספרותית ותו לא, מחמיץ את הגרעין התיאולוגי של החיבור. החלק השלישי (עמודים 144–164) הוא תיאולוגי באופן מובהק, בדרכו המיוחדת של אראסמוס. השיא הוא בחמשת העמודים האחרונים, שבהם מוצג חזון ההגעה אל האושר העליון — אראסמוס רותם לעניינו את תורת האידיאות ומשל המערה של אפלטון — באמצעות אקסטזה דתית שאליה אי אפשר להגיע מתוך למדנות סכולסטית, אלא בדרך של פשטות נוצרית בנוסח האוונגליון, כמו זאת שקרובים אליה טיפשים מאמינים (כלומר, פשוטי אמונה) ולא חכמי דת או מלומדים מתפלפלים.

עם כל ההערכה ל"טריסטרם שנדי" ו"מוסקבה־פטושקי", לא מהם נגזרת אמת המידה להערכת טיבו של "השבח לטיפשות". ספרו פורץ הדרך של של מייקל סקריץ', "אקסטזה והשבח לטיפשות", הדגיש את גרעינו התיאולוגי של החיבור, שקוראים לא מעטים, ובהם קריל, נטו להמעיט בחשיבותו עד כדי התעלמות מוחלטת. מאז ראה אור מחקרו של סקריץ', ב–1980, אין קורא רציני של "השבח לטיפשות" הרואה בספר הלצה ספרותית ותו לא.

אבל כבר עשרות שנים לפני סקריץ' עמד יוהאן הויזינחה, היסטוריון חשוב ובן ארצו של אראסמוס, על השילוב הייחודי המתקיים בחיבור. מכל עבודותיו של אראסמוס רק "השבח לטיפשות" זכה לחיי נצח, "כי רק כאשר הומור התלווה למחשבתו הפכה זאת להיות עמוקה באמת". אכן, כפי שכתב קריל, אראסמוס ממשיך להתל בקוראיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו