בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוצם עין אחת | בעלי כנף בגני עדן ארציים

ביקור בתערוכות של מריק לכנר, "אתה לבד", ודינה גולדשטיין, "ספלנדור"

3תגובות

מריק לכנר, "אתה לבד", גלריה גבעון, תל אביב

יש תערוכות של אמנים שאני אורב להן במחזור העונות של האמנות, תערוכת יחיד גלריסטית אחת לשנתיים (ותערוכת יחיד מוזיאלית פעם־פעמיים בחייו של אמן המשבשת לרוב את המחזור הגלריסטי). מריק לכנר הוא אחד מאותם אמנים שאני אורב לחזרתם. במקרה שלו זהו מחזור החיים של בעלי כנף שונים בגני עדן ארציים הנבראים בין הפרדסים שם לכנר חי ויוצר; פרדסים המחלחלים אל יצירתו באורם, בניחוחם, ברטט החיים הרוחש בהם. אך יצירתו נותרת זרה, ספוגה במשקעי ילדותו האירופית, באפלולית רעילה ספוגה בצבעים, במוזרות חידתית המסרבת להתפענח במזרח התיכון. יערות רדופי רוחות ואפוסים פגאניים הנפרטים בשוליהם לבוסתנים בשיאו של אביב משכר, שאתה נכנס לתוכם ויוצא אחר, נושא אגדות למבוגרים.

השינוי וההתפתחות ביצירתו הייחודית של לכנר מתערוכה לתערוכה הם פנימיים, סיזיפיים, כמעט לא מורגשים. הם מתרחשים לאט, אורגניים, בחדירת הפרדס ובאופן שבו לכנר מסגף ומפשט במידת מה חלק מעבודותיו. ברובן הוא לש ומכייר את הדימויים מצבעים כחומר הנושק לפיסולי. אלה ציורים שנמצאים במצב של התייבשות מתמשכת בשמש הזרה. ציורים הנמצאים בגבול שבין הדימויים הסיפוריים לגולמיות הצבעים. גני עדן גשמיים הגולשים על גדותיהם, לעתים קודחים ולעתים רעננים כתמשיחי קיר.

ציור מס' 1 בתערוכה הוא יוצא דופן, ויש בו מהתום והאור של הציור הארץ ישראלי המוקדם. דמות בגווני בשר בחזית התמונה שולחת זרועות אל סירת מפרש כחולה שרוטה בעומק הציור. הים בגוונים בהירים של תכלת, אדום כלשהו מבצבץ בפינה. סהר צהוב תלוי על ירכתי הסירה ודמות תמנונית משתלשלת ממנה. את האידיליה היחסית מפר מין רמזור שחור־אדום המשפד את קדמת המראה ונאטם במוזרותו. ציור שמרכיביו מעוכים באקספרסיביות של יום.

מריק לכנר, קטע מציור מס' 10
צילום: עוזי צור

ציור מס' 3 הוא עולם ומלואו; אולי מוצפן בו סיפור חד גדיא. ציור בעל עומק שהעין ממשיכה ללוש את בצקו הצבעוני. הוא מתפרש לגובהו ולרוחבו של דיפטיך עצום המתיך חי־צומח־דומם לכדי תוהו ובוהו שלכנר בורא ומעלים בו את הדימויים. עצם מעשה הציור בחומר המשמש אותו הוא כאוס ובריאה באחד. מין תאומים סיאמיים אדומי ראש צלובים לרוחבו, סירה זעירה בקרקעיתו, וכלב לבן מכוסה חברבורות עיניים נובח אל כנרית צהובה שבאמיריו. ציפור שיר בלב הכאוס, שהוא מהותי לא פחות מהדימויים המבליחים. חוסר שקט תמידי של מהותו המופשטת שאולי תלבש צורה ואולי לא, בעושר אין־סופי של הצבעים ומרקמים.

ממול תלוי ציור מס' 6 השונה מעט. ציור עצום פנורמי שחומריותו דמויית עור, באווירת חלום מהול בבלהה. זוג עיניים מדממות נפקחות ואינן יודעת היכן הן. מלאך נופל תלוי על בלימה מעל ים סוער שיש בו דוגית ודג פירנה בודד. לכנר חופר במעך הציור בורות קטנים וחוסם אותם בסורג מאולתר ככלובים.

ציור מס' 5 הנפלא הוא של אגדת יער מכושף שהנסתר רב בו מהגלוי. עץ שרוף ודמות גמלונית נפילית הולכת מאתנו, זרועותיה מונפות ככנפיים מחוץ לתמונה, כקוסם עטוף הילה מתעתעת שעורפו מאדים. לכנר גם חושף את מי התהום הרדיואקטיבים שמהם ניזון היער.

ציור מס' 10 הוא כמעט מיניאטורה רוויית הומור שחור, ובה נראה ישו החוזר מהמתים ניצב בפתח מערת הקבר, מעל שלט אדום: "V.I.P".

בציור מס' 11 מתממשות מלות שירה של לאה גולדברג, "באת כלילה הבא אל האוח / להראות לו בחושך את כל הדברים".

בקומה השנייה, ציור מס' 12 כפרט כמעט מונוכרומי מציור גדול יותר של בית אסורים או בית עינויים. אנקול אפור תלוי מעל תהום מואר מצוהר בפינה מעל. איבחה של ורוד מרוחה על האנקול מתקתקה ומחליאה.

את ציור מס' 16 לכנר לש ומועך מהחומר הגולמי ממנו עשוי הלילה. שחור שהוא מטמיע בו שאריות מנוחשות של אור והפרשות גוף.

ציור מס' 19 הוא כשטיח ימי ביניימי של גן התענוגות הארציים. בטבורו שרוע באלכסון מין גולם, שאולי יבקע ממנו פרפר ואולי מלאך, לובנו סופג את מיצי הפרחים והצמחים העוטפים אותו. סבך הגן הוא שפע זוהר שלא ניתן להכיל על פני הצל שנקווה בעומקו. עננות של פריחת הדרים ועשב ארסי וציפור אש.

גם ציור מס' 21 יוצא דופן. יש בו משהו מאנטוני טאפייס, מאותה חומריות אורגנית כקרום על פני הציור. שכבה אפרפרה שפנים הציור מפעפע מבעדה, שלכנר שורט ומנקב, וחלק מהשריטות והנקבים נהפכים ליצורים זעירים, פטמות קטנות של צבע מנקדות את פני המכתש.

אחת הדרכים לאמוד את עמידותה של יצירה בזמן היא לדמיין את החיים אתה. האם תימאס ותיעלם אל הרקע או שמדי יום תמצא בה משהו חדש? בעיני ציוריו המכושפים של לכנר יעמדו במבחן הזמן. נדמה שברגע שאתה מסובב להם את גבך קורה בהם דבר מה, ואם תסתובב מהר תתפוס אותם על חם.

דינה גולדשטיין, "ספלנדור", אוצרת: שירה פרידמן, גלריה שכטר, יפו

דינה גולדשטיין, פריים מתוך "ספלנדור"
צילום: עוזי צור

כשיר ערש על מחוזות חלום זרים נפרשת התמונה החיה שבוראת דינה גולדשטיין בזמן אמת במיצג "ספלנדור". זהו מעין תיאטרון חפצים של גיזורים מציורי רנסנס איטלקיים ופלנדריים ואנגליים, חלקם כקלעים מדורגים הבוראים אשליית עומק דרמטי וחלקם כשחקנים והאביזרים שגולדשטיין מניעה כקוסמת. בשולי החלל החשוך המואר באור תיאטרלי ההתרחשות (כמין קולאז' מונפש) מצולמת ומוקרנת ישירות על הקיר, מוגדלת מאוד, משמרת משהו מהתום והפלא של הקולנוע הבראשיתי.

ספינת מפרש מתערסלת בים שוצף, מואר בברקים ורעמים מהדהדים. מבעד לצוהר הספינה תפנים ארמון, שולחן סעודת נשף שם הסבו באור נרות וקריסטלים נשים אצילות, צופות במחול קומקומים ופמוטים, והפירות מוחלפים בגור כלבים ישן. חסידה יורדת ממרומים מטילה צל על מפת השולחן, חולפת מעל נופי הפורצלן, הכסף והבדולח.

ההתרחשות עוברת לצדו האחר של החלל: ידיים מסדרות פירות וכלי הגשה מחרס וכסף עד שמביניהם נחשף ראשו הערוף של יוחנן המטביל כחלק מהסעודה. כף יד בכפפה לבנה אוחזת מטפחת תחרה, חולפת על ראשו כמלטפת. כדור בדולח כירח מגיח וצף בין הדמויות.

דמיון ודיוק מאפיינים את ההוצאה לפועל של הנפלאות, ניגודים שבלי אחד מהם המעשה היה ללא קסם וללא השפעה. מיצג חי יוצג כחלק מהתערוכה של גולדשטיין (בה מוקרנת גירסת הווידיאו) בתאריכים: 19, 26, 28 במארס ו-2 באפריל, בשעות 20:00 ו-21:00.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו