בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובה

במזנון הכנסת מדברים בגובה העיניים, בלי חרטוטים

יחיאל (חיליק) גוטמן מגיב על הביקורת של תום שגב על הספר שחיבר עם דן קורן, המנתח החלטות היסטוריות של ממשלות ישראל. הוא מבהיר כי כוונתם היתה לכתוב ספר קליל, זורם ולא טרחני

תגובות

כמו בלעם על גבי אתונו, שבא לקלל ויצא מברך, כך גם תום שגב בביקורת על הספר "ממשלות ישראל לדורותיהן: החלטות חכמות והחלטות מטופשות", שכתבנו, חברי פרופ' דן קורן ואנוכי ("ספרים", 5.12). ניכרת כוונתו של שגב לבקר את הספר במלים מושחזות ונוקבות, אך בפועל התוצאה הפוכה, זה לא יצא לו.

ביקורתו היא, לטעמנו, שיר הלל ופאר להצלחת כוונתנו לכתוב ספר קליל, קריא, שוטף ולא טרחני, שווה לכל נפש, בגובה העיניים. הצהרנו מראש שאין המדובר בספר מחקרי או מדעי. החלטנו באופן מודע: בלי אינדקס, בלי הערות שוליים ובלי רשימה ביבליוגרפית, כולם מרכיבים המקשים מאוד על הקריאה השוטפת של זה שיש לו עניין לדעת. הספר מלכתחילה לא נועד לחוקרים ולאנשי מדעי המדינה, ואנו מדגישים זאת כבר בראשיתו. הרי על רוב ההחלטות המתוארות בספר נכתבו עשרות ספרים ומחקרים ואלפי מאמרים, ועל חלקן אפילו נעשו עבודות דוקטור.

ראש הממשלה נתניהו בשיחה לילית במזנון הכנסת בשבוע שעבר
טופז לוק

כשנועדנו לראשונה לדיון בכתיבת הספר קיבלנו, פרופ' קורן ואנוכי, החלטה מודעת ומפוכחת שבכוונתנו וברצוננו לכתוב ספר קל וזורם, ולא טרחני ומעיק, וכך גם הדגשנו במבוא לספר מתוך תקווה, שהתמלאה, שרבים יקראו בו.

לפני שנים אחדות אותגרתי על ידי מנהל בית ספר תיכון מוביל בתל אביב — ללמד כיתה שביעית לבגרות באזרחות. עמדתי במשימה, ובגדול, אך יצאתי גם עם תובנות בעקבות ה"אקספרימנט" הזה: הראשונה, שלאנשים צעירים אין כמעט ידע על האירועים המרכזיים שהתרחשו במדינת ישראל לאורך תולדותיה; השנייה, שרוב הציבור חסר סבלנות ושואף לקבל מידע בזריזות ובלי טרחנות, ולכן, אם האתגר הוא להנחיל את הידע, החשוב מאוד לדעתנו, לציבור הרחב, צריך לעשות זאת בדרך של סיפור מרתק כדי שלא להשניא עליו את הסיפור.

כך נולד הספר. הצלחתי לשכנע את קורן לחבור אלי לכתיבת הספר והוא הסכים, לא בלי לבטים והתחבטויות כי במהותו הוא איש אקדמיה. הגדרנו לעצמנו כי הספר לא יכלול יותר מ–30 החלטות משקפות, וכי היקפו לא יעלה על 300 עמודים. כשסיימנו את הכתיבה נוכחנו כי כתבנו 450 עמודים במקום ה–300 שקבענו כיעד. ביקשנו מהעורך המוכשר שלנו, יהודה יערי, "לחתוך" שליש מהספר באכזריות, והוא עשה זאת בכישרון רב. התוצאה: ספר הזוכה להצלחה מדהימה בקרב הציבור, החזיק מעמד כמה שבועות ברשימת רבי המכר וזוכה לשבחים מכל מי שנוגע בו ומעיין בו, ולא בכדי.

ליבת ביקורתו של שגב, במלותיו הוא, "כזה הוא גם ספרם... פופולרי, עם כותרות ליצניות, בלי מראי מקומות, בלי ביבליוגרפיה, בלי אינדקס, דפדף ודע... כמו שמדברים במזנון הכנסת או בפרלמנט של יום שישי בבוקר" (שם, אגב, מדברים בגובה העיניים ובשפה פשוטה ומובנת, בלי "חרטוטים" וטרחנות). משפט הביקורת הזה של שגב — יש בו כדי להמחיש שאכן הצלחנו, שכן זאת היתה הכוונה שעליה הצהרנו מראש (הצלחה נמדדת על פי הכוונה). מה שמבחינתנו נחשב חוזק ועוצמה, בעיניו הוא חולשה. הכל בעיני המתבונן.

המתבוננים בספרנו אוהבים אותו, וזה מה שבאמת חשוב. ספר אינו תוכנית ריאליטי בטלוויזיה שהצופה נשאר אדיש לה, פסיבי. צריך לקנות אותו, לקרוא בו, להתרשם ולהפנים ולקבוע עמדה. זוהי פעילות אקטיבית.

הביקורת של שגב מתייחסת גם להחלטות עצמן. יש לו מחלוקת איתנו על אירועים בתולדות המדינה, שהיו או לא היו, וגם על הפרשנויות שיש או אין לתת להן. שגב טועה כאשר הוא מייחס לנו אידיאולוגיה או אג'נדה פוליטית, אך אלה נעדרות מספרנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו