בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובה

כשהגמרא מתארת אשה חכמה, המבקרת פוסקת: לא יכול להיות

אברהם קושניר מגיב על ביקורתה של תמר רותם על ספרו "הפיתוי של ברוריה". לדבריו, טיעוניה של המבקרת פוגעים במאבק הנשי לשוויון

4תגובות

בעקבות ביקורתה של תמר רותם על ספרי "הפיתוי של ברוריה" ("ספרים", 16.3), הנה כמה הערות.

מעשה ברוריה: במאה השנייה קבעו חכמים שנשים "דעתן קלה". ברוריה לעגה להן. רבי מאיר, בעלה, אמר לה שהיא עתידה לחזור בה מלעגה ושלח את אחד מתלמידיו לפתותה. אחרי תהליך פיתוי ארוך ברוריה התרצתה. כשנודע לה, חנקה את עצמה ורבי מאיר גלה מחמת הבושה. המעשה, שמתואר על ידי רש"י, נבחן בספר.

רותם כתבה: "מעשה דברוריה חייב להישאר טקסט בלתי מפוענח, מטריד, לדיראון עולם". לעומתה, פרופ' (אמריטוס) יהודה פרידלנדר, לשעבר ראש החוג לספרות עם ישראל ולספרות משווה ורקטור אוניברסיטת בר אילן, כתב על ספרי (דבריו מופיעים על דש הספר): "דמותה של ברוריה מעניינת אותי שנים רבות, וחקרתי ולימדתי יצירות ספרותיות שהתמודדו עם הדמות המורכבת והמאתגרת הזו".

למה מעשה ברוריה חייב להישאר בלתי מפוענח? לכך אין לרותם הסבר. מבחינתה, כוכבת הוליוודית שהוטרדה לפני 30 שנה יכולה להצטרף לקמפיין MeToo#, אבל לברוריה, שההטרדה שחוותה עלתה לה בחייה ושמה מוכפש זה 1,800 שנה, אסור להשמיע קול. לדעתה של רותם ההטרדה, מלה לא חזקה דיה לתאר את שנעשה לברוריה, "חייבת להישאר טקסט בלתי מפוענח". קביעה זו עומדת בניגוד מוחלט לערכים האנושיים הבסיסיים, ובראש ובראשונה היא פוגעת במאבק הנשי לשוויון זכויות מלא, כפי שספרי מציג (ואותי היא מכנה שוביניסט).

הדר גלרון ואבינועם מור־חיים ב"ברוריה", סרטו של אברהם קושניר מ-2008
ג'ואנה קושניר

אין פלא שמי שתובעת להחניק את הדיון לא תאהב את "הפיתוי של ברוריה", המנסה להתמודד עם התעלומה ומציע פתרון שלפיו לא היה ניאוף, אלא הקרבה על זכות הנשים ללמוד. רותם, שאינה רוצה בירור ומעדיפה שברוריה תוקע בתודעה "לדיראון עולם", אינה מתמודדת עם הפתרון המוצע. כדי שהטקסט יישאר בלתי מפוענח היא מבקרת את הספר בקביעות לא מנומקות ובטיעונים לא מבוססים ולעתים אף סותרים. הנה כמה דוגמאות נבחרות.

כבר במשפט הפותח חוטאת רותם לתביעתה שלא לפענח את הטקסט: "הסיפור התלמודי של החכמה בנשים, ברוריה, שחוכמתה עמדה לה לרועץ, ריתק פרשנים רבים". רותם קובעת ללא כל הנמקה, שחוכמתה של ברוריה היא זו שהיתה לה לרועץ. רק פרשנות אחת אפשרית לקביעה המחפירה הזאת: חוכמה אצל נשים היא מרשם לרועץ. במקרה של ברוריה, בגלל חוכמתה — התפתתה. ההמלצה המשתמעת לנשים שמבקשות לא להתפתות היא להיות טיפשות. אני מתקשה לחשוב, בהקשר של מעשה ברוריה ובכלל, על קביעה יותר שוביניסטית מהמשוואה המקוממת שבה פותחת רותם את ביקורתה.

דוגמה לטענת רותם בנוגע למוגבלות הנשים נמצאת בהתייחסותה ליכולותיה השכליות של ברוריה. כך רותם כותבת: "על פי עדות הגמרא ברוריה היתה תלמידת חכמים דעתנית שפסקה הלכות. כתוב בלשון הפרזה ש–300 הלכות למדה ביום מ–300 רבנים". אך "כתוב בלשון הפרזה" זו קביעה של רותם. סוף סוף מתארת הגמרא אשה חכמה. לא יכול להיות, קובעת רותם. המידע שכתוב בגמרא אינו נכון, הוא כתוב בלשון הפרזה. משתמע כי לפי רותם לא ייתכן שלאשה יהיו יכולות אינטלקטואליות כאלה.

רותם, המבקשת להחניק את מעשה ברוריה, תוקפת את השימוש בדרכי חקירה משטרתית, שמשמשות ב"פיתוי של ברוריה" ככלי לפענוח, המוביל במהלך מחשבתי בטכניקה תלמודית למסקנה שמה שאירע שונה לחלוטין מהגרסה המקובלת. "שימוש בז'אנר הבלש, הרחוק ת"ק פרסה מההוויה התלמודית... 'הפיתוי של ברוריה' נפתח בסדרה של קלישאות מהספרות הבלשית", כותבת רותם. לעומתה, פרופ' פרידלנדר כתב: "בתחילה לא הבנתי את הקשר בין חוקרת המשטרה שושנה לבין דמויותיהם של רבי מאיר ורעייתו ברוריה. אולם תוך כדי קריאה נוכחתי, להפתעתי, עד כמה הקשר הזה נהיה יותר ויותר אמיץ. התפעלתי מהאותנטיות המשכנעת של עולם משטרת ישראל המתואר בספר, ומשלבי ההתקרבות של שושנה וצוותה לעולם האגדה על רבדיו הגלויים והסמויים, התקרבות הדרגתית מעמיקה ואף מפתיעה".

ואגב קלישאות, הייתי שמח לקבל הסבר למשפט הבא בביקורת: "קול הדממה הדקה שבו מסתיים הסיפור מבשר רעות". בסוף הסיפור ברוריה חונקת את עצמה ורבי מאיר גולה. אילו בשורות רעות נוספות מבשר הסוף הזה לרותם?

רותם סבורה ש"קושניר מכביר פרטים" והיא מפרטת אותם. לפיכך היא משפיעה עלי עצות טובות לספר הבא: "כל סיפור, לא כל שכן סיפור מתח, צריך להיות אוורירי". חברה שקראה זאת אמרה שחבל שלא ביקשתי מפרופ' עוזי שביט, מנכ"ל הוצאת הקיבוץ המאוחד, שהיה ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב, שמצא את הספר ראוי לבוא תחת כנפי ההוצאה, שידפיס את הספר ברווחים כפולים, לאוורור המומלץ.

עוד כתבה רותם: "תיאור החקירה מייגע". ואילו פרידלנדר כתב: "הייתי סקרן לקרוא את הספר ואכן קראתיו בהתעניינות גוברת והולכת תוך כדי עיון ומעקב אחר התפתחות העלילה ועיצוב הדמויות".

ההבדל בגישה בדבר איכות הספר "הפיתוי של ברוריה" בין מי שחוקר ומבקש דעת למי שמדירה את ברוריה מ–MeToo# טמון גם במסקנות שאליהן הגיעו. "התוצאה עגומה, פתרון התעלומה מופרך ותיאור החקירה מייגע ונגוע בשוביניזם", כותבת רותם. ושוב לעומתה פרידלנדר: "למקרא הספר נזכרתי באמירתו המפורסמת של פטר זונדי, שאמר: 'כל שיר הוא מנעול הנפתח ונסגר חליפות. אל לו לחוקר לפרוץ מנעול'. 'הפיתוי של ברוריה' פותח וסוגר מנעול, חושף ואף מכסה, מפענח חידה ומשאירה חידתית. רומן היסטורי ואקטואלי בעת ובעונה אחת, שיש בו ייחודיות שמן הראוי להביאה לקהל שוחרי הספרות העברית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו