בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובה

"במקום דיון פורה ודיאלוג רציני, יהודה ויזן הולם בלשונו"

מורי החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב מגיבים על ביקורתו של יהודה ויזן על ספר המחקר של פרופ' מיכאל גלוזמן. לדבריהם, הביקורת מיוסדת על אי־הבנה חמורה של מונחי הביקורת ועל אידיאולוגיה טהרנית של הספרות, ששעתה חלפה מזמן

195תגובות
בניין הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. "בחוג לספרות יש ריבוי וגיוון של כיוונים מחקריים ושל גישות להוראה ולהנחיה"
Gellerj

אנו אוהבים מחקר שיש בו למדנות, הוראה שיש בה דרך ארץ, ביקורת שיש בה דעת ושיחה נדיבה. שיח ושיג בין ספרות, מחקר וביקורת הם יסוד ועיקר בכל חברה פתוחה. לצערנו, דבר מכל אלה לא מצאנו ברשימתו של יהודה ויזן על ספרו של עמיתנו פרופ' מיכאל גלוזמן, "שירת הטבועים", שהתפרסמה במוסף "ספרים" של "הארץ" (2.11).

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"

ויזן נוהג כבריון שכל כוונתו, הגלויה והמוצהרת, משטמה. הערותיו לגופו של המחבר ולמקצועותיו, והכינויים שהוא נוקט על גופים "גמישים" ועל "מזרנים", או "השחתת" התלמידים, הם ראיות להומופוביות ולשוביניזם. מה שכתב על "החוגים לספרות" בכלל, ועל החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, שהוא מדמיינו כישות הומוגנית, דמונית, נטול קשר למציאות. והרי בחוג זה יש ריבוי וגיוון של כיוונים מחקריים ושל גישות להוראה ולהנחיה. מה שכתב על מחקר הספרות הוא לדעתנו תולדה של עמדה הלוקה בחסר ומיוסדת על אי־הבנה חמורה של מונחי הביקורת והשיחה. כתיבתו משחררת עצמה מנטל ההוכחה: ויזן מערבב במאמרו טענות כושלות על תיאוריה ופרשנות, הבחנות שאינו טורח לבססן בתולדות הספרות העברית והערות שפלות על גופי החוקרים.

קריאתו של ויזן בספר המחקר של גלוזמן היא לפיכך מחדל גמור: רק מעט מן הפרקים שבספר קרא ממש. את העיקר שיש בספר זה — קריאה רגישה של שירה עברית — לא תפס. את התגליות הביוגרפיות והחידושים ההיסטוריוגרפיים על שירת דן פגיס ונתן זך — לא ראה. מהלכים תיאורטיים פוריים המאירים מחדש את מושגי הכוח בספרות — לא השכיל. ומה שראה — חשב לבטל באמצעות סיסמאות.

עטיפת הספר "שירת הטבועים"
עיצוב כריכה: סטודיו רעיה גלבוע / אוניברסיטת חיפה / ידיעות ספרים

את המושגים "מלנכוליה" או "ספרות מינורית", "הומואירוטיקה" ועוד הוא דוחה ומגדף, אך בלי נימוקים, להוציא הערכת־יתר של השפעתם. מהלכים ביוגרפיים רב־ערכיים בספרו של גלוזמן הוא מבטל, ולפי מה? לפי "תחושותיו". והטיעונים? אין בכוחו לגמור טיעון אחד מבלי להכלילו בסכמות — פעם "ניאו־ליברליזם", פעם "פוליטיקת זהויות". אך האם הוא דן בהן כראוי או שרק "חש" את משמעותן? והטענה שהוא מכביר בה בדבר "שבלונות" בפרשנות? האם למד ויזן מהו מהלך תיאורטי? האם למד כיצד לקרוא שיר מתוך הקשריו ומעבר להם? והרי זה התרגיל הרטורי של ויזן: את הטיעון שאין בכוחו לבסס באמת הוא מחליף בהלצה זדונית, בהערה סרקסטית. את הדיון המורכב הוא פורט (כתמיד) במטבע היחיד שברשותו, "פאונד".

ועוד: כל האצטלה האובייקטיביסטית־לכאורה שהלביש עצמו לדבר בשם "שיפוט", "משמעות" ו"טעם" היא כסות לגניבת דעת. דעותיו על הספרות ועל התיאוריה הספרותית, שאינן מקוריות ואינן ייחודיות לו, אופייניות לחוגים צרי דעת בראשית המאה ה–20, שלא שמרנות בלבד היתה מנת חלקם אלא שנאה לחדש ולזר, פחד מפני הריבוי והמגוון, ובהלה מפני מחשבה מורכבת. הטענה לאיזו־מין־אמת־מידה אובייקטיבית של "שיפוט" במחקר ספרות היא מופרכת, ובוודאי אינה מנת חלקו של מבקר מן הזן הזה. ואילו המשאלה ל"קריאה" שיש בה חפות לב בוודאי אינה הולמת את בעל המאמר.

הטענות המובאות במאמרו של ויזן, המתחפשות לביקורת, מקורן באידיאולוגיה טהרנית של הספרות, ששעתה חלפה לפני יותר ממחצית המאה. ומה נותר לה היום? גידופים ומיני נאצות. במקום דיון פורה בשאלות עקרוניות, או דיאלוג רציני בין גישות מורכבות במסורת מחקר הספרות, שיש להן נציגים רבים בקהילת חוקרות וחוקרי הספרות בארץ ובחו"ל, ויזן הולם בלשונו. אך, כאמור, לא דיון מעמיק ופורה הוא תכלית רשימתו של ויזן, אלא מתקפה משולחת רסן על קהילת החוקרים והחוקרות ועל חוקר מובחר מתוכה. ביקורת ראויה לשמה יש בה יושרה ודרך ארץ, ולמצער: פרשנות רצינית של מושא הביקורת. אך במאמר האמור אין פרשנות אלא השמצות וגיבובי מובאות.

איך מצאה רשימה זו — ואחרות בנות דמותה — מקום במוסף ספרותי של עיתון האומר על עצמו לשמש שופר לדעת מבורכת ולשיחה פתוחה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו