בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובה | האומץ לסיים

תגובה על מאמרו של בנימין פולק, "ואל מה נפתחות דלתות השער? אל החיים"

תגובות

"מוחות גדולים חושבים באופן דומה", זו האמירה שעלתה בדעתי כאשר קראתי את המאמר היפה של בנימין פולק שמתאר את סיום כתיבת "כוכב הגאולה" על ידי פרנץ רוזנצוויג. המוח הגדול השני שעלה מיד בדעתי הוא של הוגה יהודי־גרמני אחר שחי ופעל באותה תקופה בדיוק — ולטר בנימין.

ברשימה הקצרצרה שלו "הטכניקה של הסופר בשלוש־עשרה תיזות", שבה הוא נותן עצות לסופר "המתעתד לעסוק בכתיבת יצירה גדולה", יש שתי תובנות שגם רוזנצוויג הגיע אליהן. הראשונה מתייחסת למקום שבו יש לסיים את כתיבת היצירה. כך כותב בנימין: "את סיומה של היצירה אל תכתוב בחדר עבודתך הרגיל, לא תמצא בו את האומץ הדרוש לכך". נראה שרוזנצוויג הבין יפה את הרעיון הזה כאשר החליט לכתוב את שורות הסיום של "כוכב הגאולה" בבית ילדותה של אהובתו ועל שולחן הכתיבה שלה.

התובנה השנייה מתייחסת לפרידה מהרעיונות שעומדים בבסיס היצירה עם החתימה שלה. כך כותב בנימין: "היצירה היא מסכת המוות של הקונצפציה". המשפט היפהפה הזה הוא גם מסתורי ומוקשה ואני חושב שהבנתי אותו לעומקו רק כאשר קראתי במאמרו של פולק את הדברים האלה שכתב רוזנצוויג עם חתימת "כוכב הגאולה": "הקשת הסוגרת הזאת נכתבת בתחושה ייחודית של פרידה, ברעיונות מסוימים עלי לחשוב: זאת הפעם האחרונה שתופיע בפני". כלומר, עם חתימה של יצירה גדולה עלינו להיפרד מהרעיונות שעמדו בבסיסה. עם סיום היצירה הרעיונות האלה מתים, כלשונו של בנימין, והיצירה, בה בשעה שהיא מבטאת את הרעיונות הללו, היא גם עדות למותם כשם שמסכת המוות של אדם היא בו בזמן ביטוי של מי שהיה בחייו וגם עדות למותו.

המשותף לשתי התובנות הללו ששני ההוגים הגדולים חלקו, הוא תכונת אופי שדומה שנעדרת היום כמעט לחלוטין מהשיח על יצירות ויוצרים — אומץ. האומץ לסיים יצירה גדולה והאומץ להיפרד מהקונצפציה שלה, ובעיקר האומץ של יוצר לפעול אך ורק לאורו של כוכב הגאולה הפרטי שלו, בלי להביט ימינה ושמאלה ובלי לדפוק חשבון לתקינות הפוליטית ולפוליטיקה של הספרות.

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו