בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובה | התיתכן סולידריות ללא מוסר?

ענת מטר אינה סבורה שמקור הסולידריות העומד בבסיס הפוליטיקה השמאלית הוא בנוחות "משפחתית", כפי שטען יותם פלדמן בביקורתו על ספרה. במקום זאת, היא מייחלת לשותפות רעיונית שמכירה בקיום מערכי דיכוי היסטוריים

תגובות
מבקשי מקלט ממתינים מחוץ למשרד הפנים בדרום תל אביב, 2018. האם התפזורת של קהילות אבודות מאפשרת סולידריות?
מגד גוזני

"על דלות המוסר", ספרה של ד"ר ענת מטר (הוצאת הקיבוץ המאוחד), הוא חיבור עשיר ומלא תובנות המצליח לגשר בין דיון פילוסופי רציני ובין ערכים ומעשים במציאות הפוליטית. בביקורתו על הספר ("ספרים", 15.11) יותם פלדמן מבקש לערער על כמה מהמהלכים המרכזיים של מטר, אולם עיון מדוקדק ברשימתו מותיר רושם כי פלדמן מעוניין לכתוב מסה משל עצמו; הקשר בין ביקורתו ובין מהלכיה של מטר נעלם מהעין.

עטיפת הספר "על דלות המוסר"
הקיבוץ המאוחד

פלדמן מוצא בספר "התנגשות בין המוסרי לפוליטי", אך לאכזבתו, בלי שמטר תספק אף דוגמה קונקרטית אחת מהמציאות הישראלית. זו טענה מוזרה. התקפתה של מטר על המוסר מורכבת משלושה מהלכים: הראשון מופנה כלפי אנשי "המוסר השיפוטי", השני כלפי אנשי "האתיקה האסתטית" והאחרון כלפי אתיקנים מהשמאל הרדיקלי, שמטר נמנית עמו. למרות ההבדלים ביניהם, טוענת מטר, הוגים משלוש הקבוצות כאחת נוטלים חלק בשימור מערכי הדיכוי הקיימים בחברה — בין שבאמצעות שמירה על אזור הנוחות שלהם, בין שבעזרת מחיקת כל עדות לקיומם של הקשרים פוליטיים־כלכליים בבסיס המציאות החברתית ובין שבשל העובדה שהם נותרים שבויים בפסיביות של תובנתם (במקרה של אלה הרדיקלים). עולה מכך כי המוסרי, על גלגוליו השונים, מספק אשליה שבכוחו לכוון את מעשינו ופועלנו, כלומר — את הפוליטי, וציפייתו של פלדמן למצוא התנגשות גלויה בין המוסרי לפוליטי מחמיצה אל לב הטיעון של מטר.

כישלונו של פלדמן בזיהוי המשימה שקיבלה עליה מטר מתגלה גם בהמשך ביקורתו. הוא צודק באומרו שמטר דוחה את מקומן של שאלות ספקניות "על עצם המוטיבציה של אדם להעניק תשומת לב לזולתו". אולם הוא מבקש לבסס זאת בעמדה שהוא מייחס למטר ועל פיה "הרגש המוסרי של חברי קהילה פוליטית ושל בני אדם בכלל הוא מובן מאליו, ולכן אינו נצרך להצדקה פילוסופית". בפועל, דחייתן של השאלות הספקניות על ידי מטר — מקורה במקום אחר, שפלדמן נותר עיוור אליו לאורך כל ביקורתו: דחיית הדיכוטומיה בין עובדה לערך, המאפשרת מנוחה מהאובססיה להצדקתו של המוסר מ"נקודת מבט חוץ מוסרית".

פלדמן קובל על כך שמטר מוצאת את עצמה ניצבת במאבקיה לצד שותפים שאינם ידידיו של איש השמאל התל־אביבי ("מטר תומכת בתושבי עזה, אבל הנהגתם, תנועת חמאס, אינה תנועת שמאל ואינה מתעניינת בשמאל הישראלי"). למעשה, הסולידריות שמטר מבקשת לקדם — מוצאה ביכולת לזהות מבנים היסטוריים־כלכליים של אי־צדק ולזהות את קורבנותיהם המדוכאים, מבנים שהמאבק בהם, לשיטתה, ראוי בכל התגלמויותיו. אבל אצל פלדמן אין זכר לכל זה ובמקום זאת הוא מייחס למטר מחויבות לפוליטיקה שמקור הסולידריות בה הוא בנוחות ה"משפחתית": "'כדי להבין לעומק כל טענה בעלת משקל עלינו להימצא כבר, במובן מסוים, בתחומה', כותבת מטר וחושפת בכך את העיקרון המרכזי של מחשבתה, שהוא גם חולשתה הגדולה — הפנייה אל המובן מאליו המשפחתי. אלא שהמשפחה היא הרע שבכל העולמות. אין מחשבה פילוסופית ביקורתית בתוך המשפחה".

על דלות המוסר. ענת מטר בסיום ערב העיון לכבוד ספרה. - דלג
על דלות המוסר. ענת מטר בסיום ערב העיון לכבוד ספרה. Eran Torbiner

היכן שפלדמן מדבר על משפחה, מטר מדברת על שותפות רעיונית שמקורה בהכרה בקיומם של מערכי דיכוי היסטוריים עקשניים. היא מייחלת לאפשרות כינונה של סולידריות, שאת המודל לה היא מוצאת אצל קרל מרקס. ואולם, היא מתארת בהרחבה את גבולות כוח ההסבר של המודל המרקסיסטי, שמקורם בין היתר בכך שבמציאות בת זמננו הפרולטריון כבר אינו שחקן נוכח ואת מקומו תפס מה שהיא מכנה ה"פרקריון" — בלילה של קהילות אבודות, ובהן קהילות מהגרים ופליטים ובני קבוצות תלושות נוספות בחברה. האם התפזורת הזאת מאפשרת סולידריות? מטר מייחלת לתשובה חיובית על השאלה, אך אין היא מתיימרת לנבא שאכן תקום כזאת סולידריות. האופטימיות שלה היא אופטימיות של הפעיל הפוליטי, לא של הפילוסוף החוקר.

השאלה אם מטר מצליחה במשימתה היא שאלה חשובה הדורשת דיון רציני בהרבה מזה שמקדיש לה פלדמן. בפני הפרויקט של מטר ניצבים אתגרים רבים: האם אפשר לזהות את מקרי האי־צדק מנקודת מבט "חוץ אתית", כלומר — בעזרת המשאבים המושגיים המבוערים מהמושגים האתיים? האם מקרים אלה של אי־צדק מהווים כלל קטגוריות פשוטות ומאורגנות היטב? בקריאה זהירה של ספרה מתגלה שהתפישות הפילוסופיות שבהן מבקשת מטר להיאחז כדי לבסס את יסודות האחיזה בקטגוריות אלה, ולכן, בפוליטי — מקורן בפילוסופים כגון ז'אק דרידה ומייקל דאמט ובמתמטיקאי לא"י בראואר. לפילוסופים אלה קמו מבקרים שדווקא הם הושמטו מדיונה העשיר של מטר. ביקורת ראויה על ספרה של מטר — מוטב שתעסוק במה שנמצא בו וחשוב מכך, במה שנעדר ממנו. פלדמן אינו מציע לא את זה ולא את זה. במקום זאת הוא נושא נאום שבחים תלוש על פרידריך ניטשה, שאין קשר בינו ובין ספרה של מטר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו