פרוזה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רומי שניידר (משמאל) בסרט "נערות במדים" המתרחש בפנימיית בנות בבימוי גזה פון רדבאני, 1958. הנערות אצל יאגי נושאות את סודן בתוך הווה חיוני, שוקק ועצוב צילומים: CCC Film / Gloria Film
מימין: דיוקן פרופיל של יעקב פרנק; אולגה טוקרצ'וק

אלוהים נמצא בנו ומי שאלוהים נמצא בו לא חייב בחוקים הרגילים

ב"ספרי יעקב" מגוללת הסופרת הפולנייה זוכת פרס נובל אולגה טוקרצ'וק את סיפורו של יעקב פרנק (1791-1726), מנהיג משיחי כריזמטי, פורע חוק ואנרכיסט שסחף אחריו המונים. שלא כפי שהוצג בהיסטוריוגרפיה היהודית כמתעתע ונוכל, מצייר אותו הרומאן מנקודת מבט אוהבת

אולגה טוקרצ'וק בספרייה

מתגעגעת לפולין הרבגונית של פעם

קשה להגדיר את הספר "ספרי יעקב" מאת אולגה טוקרצ'וק, הרואה בימים אלה אור בעברית, מבחינת הסוגה. יש בו סממנים של רומאן היסטורי, אך זהו גם ספר של מעשיות ושל עולם מאגי. בהרצאה לרגל קבלת פרס נובל מתחה טוקרצ'וק ביקורת על החלוקה המקובלת לסוגות ספרותיות. היא מעדיפה דווקא מעין ערבוב של אופני כתיבה באותה יצירה עצמה

רחוב אלנבי בתל אביב. "העיר ריקה לפני סוף העולם" (שלושה רוכבי אופניים ושני הולכי רגל ברחוב אלנבי בת"א)

סיפור | מהתחלה

"כדור הארץ התעייף מאתנו, הוא מנער את כולנו החוצה מהסיפון, מיטהר, משתחרר, כמו אחרי מחלה קשה וארוכה, רגע לפני ההחלמה. היה לה טוב והיה לה רע בו־זמנית. שוב היא בדקה את הטלפון — אכן, ההוא לא כתב מלה. היא רצתה קפה, אך כל בתי הקפה היו סגורים. לעולמי עד". תירגמה מרוסית לנה שמולביץ

כנר בנחלת שבעה בירושלים, 2008. אם מוזיקה היא חלק מהספר, למה לא לדמות את ירושלים למהלך מוזיקלי? 
צילום: טס שפלן / ג'יני

הייתי בטוחה ש"האיש המת" עומד לספק חוויית קריאה מהנה. ובכן, טעיתי

ספרה של נורה גולד מתאר מוזיקאית יהודייה־קנדית המתקשה להשלים עם פרידתה מגבר ירושלמי שעמו ניהלה רומן קצר. הדימויים בספר קלישאתיים, השפה חסרת מעוף והשימוש במוטיבים מוזיקליים דידקטי וחסר השראה

אן דאוד בתפקיד דודה לידיה בסדרה "סיפורה של שפחה". דמותה בספר ההמשך מורכבת יותר מאשר בסדרה צילום: HULU

גלעד עדיין חיה "העדויות" של מרגרט אטווד: יצירה שמכוונת לצופים לא פחות מאשר לקוראים

"סיפורה של שפחה" היה דיסטופיה אפלה ומרתקת, שמתחה ביקורת על החברה המערבית. לעומתו, ספר ההמשך שזכה בפרס בוקר אינו אחד מטובי הרומנים של הסופרת, אבל למעריציה מובטחת הנאה

רכבת עומדת בתחנה בעיירה בסיביר

סיפור | סתיו בולדינו

"'הכל חרא...' — סיסין חשב, מחזיק ביד את האולר. המוח התחיל לעבוד בקדחתנות. סיסין קיפל את הסכין, הסתכל, איפה אפשר לשבת, וכשלא מצא גדם עץ התיישב על הסלסלה. מתוך מעיל קוטפי־הפטריות הרחב והישן הוא הוציא מחברת שמנה ועט כדורי יפני בשווי רובל. המחברת היתה נקייה, בתולית. סיסין לא נגע בנייר מאז תחילת האביב. הדף הלבן שוב רצה להפנט את סיסין, אבל הוא עמד בניסיון ותוך חצי שעה כתב את הרשוּמה הראשונה בכתב־יד יפה וזריז". תירגם מרוסית אדם קומן

חיילים בחליפות מגן בטייוואן בתרגיל למניעת הפצת הקורונה

מן הארכיון בחזרה לספר שחזה מגפה ב-2020

ב-1997 כתבה חמוטל שבתאי ספר מדע בדיוני על עולם, שהופך לטוטליטרי בעקבות מגפה שמתחוללת בו והצעדים שננקטים כדי למנוע אותה. באותה שנה פורסמה ביקורת על הספר, שהחמיאה לתיאור הקטסטרופה אך מתחה ביקורת על עיצוב הדמויות