בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה אפשר לעשות כשנולדים עם פרצוף דפוק?

שני רומאנים המלמדים על הסתירה בין הדימוי החיובי שיש לנו על ארצות כסינגפור ודנמרק לבין המציאות

תגובות

שיעור נהיגה, מאת דורתה נורס, תירגמה מדנית רות שפירא, הוצאת אחוזת בית, 2019, 189 עמודים

פונטי, מאת שרלין טאו, תירגמה מאנגלית איריס ברעם, הוצאת כתר, 2019, 271 עמודים

יש ספרים שהם כמו טיולים לארץ זרה. שני הרומאנים הללו יש בהם מעין טיול כזה. משותפת לשניהם הסתירה בין הדימוי שיש לנו, או אולי לי בלבד, על הארץ שבה הם מתרחשים לבין המתואר ברומאן.

נוף על סינגפור בערפל
Vincent Thian/אי־פי

סינגפור, האי הנחשב כמוצלח והמאושר בארצות, ארץ אשר בה החינוך הטוב ביותר, הכלכלה הטובה ביותר, ניקיון וסדר, תחבורה ללא פקקים, ארץ קטנה שמצאה פיתרונות לכל. אלא שמעבר לזה מסתתר הפחד מן העונשים שאינם מתקבלים על הדעת. ההישגים הגדולים בכלכלה ובחינוך מושגים על ידי הפחדה. יש שם עונש של מלקות והשפלות. מצד שני, יאמרו מי שיאמרו, "אבל זה עובד".

לא ידעתי שסינגפור כה סמוכה למאלזיה ומחוברת אליה בגשר, ולא יכולתי לשער שבצד הבניינים הגבוהים והעשירים יש עדיין שכונות של עוני לא נקיות כפי שמקובל לחשוב. בשכונה כזאת מתרחשת עלילת "פונטי". הסתירה בין הדימוי למציאות מתבטאת בספר בעיקר באמונה בעל־טבעי. מצד אחד, ארץ מודרנית, כמעט מערבית, ומצד שני תרבות של מאגיה ואמונות מוזרות עתיקות יומין.

הדבר היחיד שידעתי על יוטלנד, שבה מתרחשת עלילת "שיעור נהיגה", הוא שזו ארץ מישורית ולא מעניינת מצד הנוף שלה. אבל "הברבורים השרים" ליד האגם הסמוך לעיירה שבו התגוררה המספרת בילדותה שברו את לבי. גם כאן לא ציפיתי לפגוש באמונות בעל־טבעי, אבל כנראה שזה מאפיין את העולם שאנו חיים בו בכל מקום. מצד אחד מדע מתקדם ונוסק אל החלל בחיפוש אחר כוכב שיש בו חיים, מדע שמחפש תרופות למחלות שאי אפשר לרפא וחוקר את סודות החיים, ומצד שני אמונות הבל למיניהן, למן תקשור ועד לרפואה פרימיטיבית, עממית.

"פונטי" הוא קיצור שמה של מפלצת מיתולוגית שנקראת פונטיאנק, המגולמת באשה יפהפייה קניבליסטית שמופיעה כאשר נערה מעוותת צורה יוצרת קשר עם שמאן כדי להיעשות יפה. זהו מיתוס מאלזי שמסופר על ידי נשים המפחדות מהשפעתן של נערות יפות ההולכות לבד בלילה. ומדוע פונטי? כי אחת משלוש הגיבורות המופיעות ברומאן הקריא והמעניין של שרלין טאו היא שחקנית יפהפייה המגלמת את דמות המפלצת בשלושה סרטים שלא הצליחו.

כאמור, שלוש דמויות ברומאן המתרחש בין 1968 ל-2020. סו, בתה של השחקנית המגלמת את דמותה של פונטי ופותחת את הספר: "היום ימלאו לי שש־עשרה שנים על האדמה החמה והאיומה הזאת". בפרק זה היא חושפת את העובדה המציקה לה כל כך, שלא התמזל מזלה להיוולד יפה כאמה: "מה אפשר לעשות כשנולדים עם פרצוף דפוק?"

"כשהייתי בת אחת־עשרה קיוויתי שגיל ההתבגרות ישנה אותי, שיום אחד אגיח מהגולם שלי ואהיה יפהפייה. אבל זה לא קרה".

הגיבורה השנייה היא האם, אמיסה, שגדלה בכפר ובעוני. היא אינה מדברת כמו בתה סו בגוף ראשון, והאי המצטייר בעינינו כנקי ומתקדם הוא עדיין מטונף ומתפורר. אמיסה אהבה לשמוע סיפורי רוחות, וסינגפור שהיא מתארת היא זו שלאחר המלחמה והכיבוש היפאני שהפך את האי למחנה שבויים ענק. היא מדברת מנדרינית, מלאית ואנגלית, כמו סו וחברתה, הגיבורה השלישית, סירסי, הגדלה במעמד גבוה יותר ובתנאים טובים יותר מחברתה סו.

הדימוי הבא ידגים את השוני התרבותי של מזרח אסיה מן המערב: "לאושי לבשה בגד כותנה חום וארשת מוטרדת, והיתה שקטה וצמוקה כפטריית שיטאקי מיובשת".

דורתה נורס
Arild Vågen

"פונטי" הוא ספר יפה המוודע את הקורא אל עולם שבו המודרניות ספוגה בתרבות הישנה שבה שליטים רוחות רפאים ואמונות טפלות בד בבד. זה גם ספר על יחסי אם־בת סבוכים ויחסי חברות בין מתבגרות יריבות וקנאיות, מובסות וחסרות מודעות עצמית, שחברותן נולדת מתחושת בדידות קשה ונשברת כשמתברר שאינה אפשרית בעצם.

"שיעור נהיגה" הוא ספר יפה ועמוק שנטוע בתרבות המערבית ומתאר את הלכי הנפש של סוניה, אשה לא קונפורמיסטית שאינה מצליחה ללמוד להחליף הילוכים במכונית. שיעורי הנהיגה שלה, העומדים בלב הרומאן, הם כמובן מטפוריים, והמטפורה כאן היא חזקה ורבת כוח. סוניה כבר מבוגרת, בת 40, ילידת כפר ביוטלנד שנהגה לברוח מן הבית אל שדה החיטה ולשכב שם בין השיבולים ולבהות. היא באה לעיר הגדולה ללמוד ונעשית מתרגמת של ספרי מתח שוודיים לדנית. סיפורה הוא סיפור המאבק בהילוכים, סיפור ההסתגלות לחיי עיר, סיפור מאבקה בבדידות וחוסר היכולת שלה ללמוד להחליף הילוכים.

דורתה נורס כותבת יפה מאוד ואם ספרה שובה לב, הרי זה בגלל סגנון הכתיבה שלה, הנקי, העדין והעשיר. היא מיטיבה לתאר את הלכי הנפש של הגיבורה שלה במפגשיה עם גברים ונשים, את החרדתיות שלה, את תחושתה כאדם לא ממומש. האי יכולת שלה להחליף הילוכים היא מטפורה אולטימטיבית לחייה. בסופו של דבר, היא מחליטה לחזור הביתה, מקום שהזמן והמרחב מתנהגים אחרת. היא ביכרה את שדות הבור, האגם והברבורים השרים. אהבתי מאוד את הספר הזה שנימה אלגית שקטה מלווה אותו לכל אורכו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו