בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפעמים החפצים מתמרדים

בעברית מופיע עכשיו לראשונה צמד רומאנים מאת פלר יאגי האיטלקיה, והם בעלי יסודות אוטוביוגרפיים ומתמקדים בחייה הצעירים של נערה חסרת שם אבל מעוצבת להפליא, ואני מקווה שתתעורר תשומת הלב כלפי הסופרת למרות כתיבתה הבלתי שגרתית בעליל

תגובות

שנות העונש המאושרות/פרולטרקה, מאת פְלֵר יָאגִי, תירגמה מאיטלקית יערית טאובר, הוצאת עם עובד, ספריה לעם, 2019, 187 עמודים

"שנות העונש המאושרות" (1989) ו"פרולטרקה" (2001) הם שני רומאנים קצרים מאת פלר יאגי שיצאו במקור האיטלקי בנפרד, בהפרש של כעשרים שנה, שכל אחד מהם הוא יצירת מופת, ובתרגום העברי חוברו יחדיו והיו לספר היפה ביותר שקראתי בשנה שהסתיימה עתה זה.

שני הרומאנים הם בעלי יסודות אוטוביוגרפיים והם מתמקדים בחייה הצעירים של נערה חסרת שם אבל מעוצבת להפליא. אין בהם עלילה סוחפת ואולי ניתן אפילו לתארם כחסרי עלילה, אבל הם מתייחדים בסגנון יוצא דופן, שאינו מזכיר שום סגנון מוכר, ומתאפיינים בדרכי ביטוי לא שגרתיות, כמו גם הנושא שבו הם עוסקים וכמו גם המבנה שלהם. במיוחד בולטת ביופייה ובחידתיותה יצירת המופת "פרולטרקה" (שמה של אוניית נוסעים ישנה), שבמרכזה מסעם של בת ואביה בין איי יוון.

שני הספרים מתאפיינים בקור, קדרות וניכור, ושורים עליהם מלנכוליה ותחושה של עובש ומוות. המשפטים של פלר יאגי הם בעלי איכות נוקבת, תמציתית, ופעמים רבות חידתיים. היא מאנישה את הדומם והטבע ומשיגה דרך אמצעי זה עוצמה מיוחדת. כך למשל: "בגן הבית שהיה שייך להוריו של יוהנס שוררת דממה קפואה. אין להוציא מכלל אפשרות שמקומות לא סובלים את בעליהם החדשים. אלה שבאו לאחר מכן היו רק פולשים אל משקעי הכאב. לפעמים החפצים מתמרדים" (עמ' 121). יוהנס הוא אביה של המספרת, ו"אשתו של יוהנס" היא אמהּ. לעולם אין היא כותבת "אבי", והקורא מבולבל לפעמים ושואל את עצמו אם יוהנס הוא אכן אבי הנערה. כך גם המשפט הבא מאניש את הדומם: "מישהו מבני המשפחה ניסה להתאבד והצליח... אנחנו חשבנו מיד שהנוף אולי אהב את הילד שהיה" (עמ' 150).

מפרץ אנתוני קווין ברודוס
Vladimir Zhoga / Shutterstock

יאגי נולדה ב-1940 בציריך שבשווייץ. היא דוברת גרמנית, צרפתית ואיטלקית. כשסיימה את לימודיה בשווייץ עבדה כדוגמנית בארצות הברית ובאירופה, ואני מנחשת שהדמות של היפהפיה המופיעה על חזית הספר היא תמונת המחברת בצעירותה. שפת אמהּ איטלקית ורוב שנותיה עברו עליה באיטליה. תחילה ברומא, שם התוודעה אל אינגבורג באכמן, המשוררת והסופרת האוסטרית המהוללת, ואל הסופר האוסטרי תומאס ברנרד, כמו גם אל הסופר האיטלקי רוברטו קאלאסו, שלו נישאה ואשר עמו עקרה למילנו. קאלאסו עומד בראש הוצאת "אדלפי", המוציאה לאור ספרים משובחים, וביניהם את ספרי אשתו. יאגי כתבה כעשרה קבצי סיפורים ורומאנים וזכתה באיטליה בפרסים רבים. היא תורגמה לאנגלית, והמוסף הספרותי של ה"טיימס" ציין את "פרולטרקה" כספר השנה של 2003. היא ממאנת להעניק ראיונות, מסתגרת ומכונסת בעצמה. בעברית היא מופיעה עכשיו לראשונה, ואני מקווה שתעורר תשומת לב למרות כתיבתה הבלתי שגרתית בעליל.

"שנות העונש המאושרות" מסופר בגוף ראשון מפי נערה שחיה בפנימיות מאז מלאו לה שמונה שנים, תחילה אצל נזירות: "שם אצל הנזירות הצרפתיות, נגלו לעיני בלי כחל ושרק הבדלי המעמדות. היו נזירות בגלימה כהה, הן היו מעוטות האמצעים, חסרות הנדוניה... הנזירות הבכירות התנשאו עליהן בחיוך גלוי של שמן זית זך. ובאותו בית ספר ידענו מי מאיתנו ענייה או יתומה". אחר כך היא עוברת לפנימייה לבנות טובים בחלק השוויצרי של אגם קונסטנס. זהו העונש המאושר מן הכותרת, החיים בפנימייה כזאת וההתבגרות בה: "צייתנות ומשמעת קבעו את הקצב בפנימיית באוזלר". באחד המקומות מתארת המחברת את מוחות הילדות כשורה של קברים בחומה ואת החיים כנרקבים.

את האב היא פוגשת בחופשות והאם שולחת הוראות חינוך מברזיל, ובעיקר חשוב בעיניה לימוד הגרמנית. זו הסיבה שחברתה לחדר היא נערה גרמניה, שאתה היא בקושי מדברת, ובעצם מזלזלת בה. כשאחת מן הילדות הצעירות מציעה לה חברות, מה שיגרור מצד הילדה נאמנות מוחלטת ונתינת שירותים המצביעות על הערצה, היא מסרבת, והילדה לא תדבר אתה יותר לעולם. ואז מגיעה לפנימייה נערה מבוגרת ממנה, צרפתייה, פרדריק, והיא מתאהבת בה. על פרדריק מסופר שהיא פסנתרנית מוכשרת ואחת שאינה מן הקבר. היא לא דיברה עם אף אחת ונראתה כמו אלילה. לא ברור לקורא, גם לא לגיבורה, אם פרדריק מחזירה לה אהבה. עד כדי כך היא קרה ועצורה. אבל ניכר שיש כאן ידידות. סיפור האהבה הזה נמשך מעבר לשהייה בפנימייה, שכן אביה של פרדריק מת והיא חוזרת הביתה. סופה טרגי. זה סיפור עדין ובוטה כאחד על אהבת נעורים בין בנות שחיות יחדיו במסגרת סגורה, ואמנם כמסגרת שבה הן חיות כך גם הכתיבה של הסיפור, שכן בעיני הגיבורה אין חיים בפנימייה, על הכול שורה צל המוות.

"פרולטרקה" הוא סיפור יחסיה של בת מתבגרת בת 15 עם אביה שחי כל חייו במלון, איש שהיה עשיר אך ירד מנכסיו והוא חולה ועייף מן החיים. אמרו לבת שאין לו עוד הרבה זמן. במעין טקס חניכה, הוא לוקח את בתו למסע תרבותי בין איי יוון (דלוס, רודוס, מיקונוס) על האונייה הישנה והממורטטת, ותובע ממנה להאזין לדברי מדריך הטיולים ולשים לב לכל מה שהיא רואה.

המסע המשותף נועד ליצור קרבה בין הבת לאב העייף מן החיים, אבל הבת עסוקה בדבר מה שונה, במין. היא רוצה להבין מהו המין הזה שעליו מדברות חברותיה לכיתה, "היא חייבת לדעת הכול". וכך היא מתוודעת אל החוויה הזאת עם מלחי האונייה. היא חווה חוויה אלימה ובלתי נסבלת, וכמי שמעולם לא חשה נאהבת אף אינה מסוגלת לנחש כי יש פנים אחרות למעשה המין. "בסוף המסע תוכל הבת של יוהנס גם לומר: לעולם לא, לעולם לא עוד. לעולם לא עוד שום התנסות". זהו אפוא מסע התבגרות וגם מסע פרידה מן האב, שסיפורו נפתח בהיותה מבוגרת וברגע מסוים שבו היא נתקפת תשוקה אל כד האפר שלו.

הרומן הזה, עוד יותר מקודמו, נכתב באיפוק ובקור ואינו עונה על שאלות הקורא, או בעצם חד לו חידה. ועל אף איכות מנוכרת זו, הסיפור חודר אל לב הקורא בעוצמה רבה ונוגע בו.

הספר מומלץ לאוהבי ספרות אמיתית, כזאת שאינה מחניפה לקורא ואין שוכחים זמן רב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו