בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך אני יכול להסביר לך מה ההרגשה להיות שחור

סקוט פיצ'רלד, ג'יימס בולדווין, רנדולף בורן, גייל ג'ונס והסיפורת האפרו־אמריקאית

3תגובות

שלושה אמריקאים בפאריס, סיפורים מאת סקוט פיצ'רלד, ג'יימס בולדווין ורנדולף בורן, תרגום: רעיה ג'קסון וניצה פלד, הוצאת נהר, 2020, 98 עמודים

הולכים לפגוש את האיש, סיפורים מאת ג'יימס בולדווין, תרגום: יואב רוזן וזהר אלמקייס, הוצאת ספריית פועלים, 2020, 222 עמודים

קוריגָדוֹרָה, מאת גייל ג'ונס, תירגמה והוסיפה אחרית דבר תמר משמר, הוצאת ספריית פועלים, 2020, 199 עמודים

נראה שבשנה האחרונה היתה עדנה לסופר האמריקאי החשוב ג'יימס בולדווין בתרגום לעברית. לפני חודשים אחדים ראה אור הרומאן החשוב ביותר שלו "ארץ אחרת" בספרייה לעם של עם עובד, ועתה רואים אור באותה הוצאה קובץ הסיפורים הידוע, הנקרא על שם הסיפור החותם את הקובץ, "הולכים לפגוש את האיש" וסיפור אחד בתוך "שלושה אמריקאים בפאריס" בהוצאת נהר. באופן זה זוכה הקורא העברי להתוודע לסופר מצוין וחשוב הפורש לפניו עולם כואב ומיוסר על מורדותיו ועליותיו.

האמריקאי הראשון מתוך השלושה בפאריס הוא סקוט פיצג'רלד, שבסיפורו "החזרה לבבל" מסופר על שובו לפאריס של צעיר כבן 35, צ'ארלי. הוא מבקש להחזיר לעצמו את בתו שהופקדה בשל מחלת אשתו והאלכוהוליזם שלו בידי משפחת גיסתו. ניטש מאבק על הילדה והאב, הבטוח שנגמל, אינו מוכן לוותר על גידולה. זהו סיפור בעל מאפיינים אוטוביוגרפיים מובהקים, שאגב העניין האישי של הגיבור גם נוגע בהווי חייהם של אמריקאים בפאריס לפני מלחמת העולם השנייה.

ג'יימס בולדווין מעשן סיגריה
Jean-Pierre Couderc / Roger-Viol

הסיפור השני הוא סיפור אמיתי, "שווה זכויות בפאריס" מאת ג'יימס בולדווין, שהוא סיפור מבריק, מצחיק, כתוב נפלא, בנוי היטב, מופת של סיפור קצר. שמו האירוני מספר סיפור בפני עצמו, כשיודעים שבולדווין (1987-1924) הוא שחור שנטש או ממש נמלט מארצות הברית הגזענית לפאריס, שם קשר קשרי ידידות עם אמנים וסופרים כמו מרגריט יורסנאר, איב מונטאן וסארטר. את שנות חייו האחרונות עשה בדרום צרפת.

האמריקאי השלישי בקובץ הוא רנדולף בורן, שסיפורו נקרא "החברה הצרפתייה שלי". סיפור מעניין המוליך את הקורא אל המרשתת כדי להתוודע אל כותב מוכר פחות משני קודמיו בספר, שהתמחה בעיקר בכתיבת מסות.

"הולכים לפגוש את האיש" הוא קובץ סיפורים מרשים, שקשה להרבות בשבחיו. שם הספר נקרא על שמו של הסיפור המזעזע החותם אותו, שהוא מעין סטירת לחי לקורא, שאם סבר שחייו של שחור באמריקה הם נסבלים הנה האמת מושלכת בפניו: לינץ' וקודם לכך עינויים מחרידים. המזוויע ביותר בסיפור הזה הוא אב שוטר שלוקח את בנו הקטן בן החמש לחזות בהוצאה להורג הזאת, מה שיעצב את אופיו, אישיותו וחייו, ויעביר בירושה את האלימות והשנאה. זה סיפור על גזענות, קנאות שנאה ורצח.

הסיפור "היציאה" מתאר חבורת מאמינים שיוצאת את העיר לבלות יום קיץ אחד, הארבעה ביולי, בטבע בתפילה ובזמרה. החבורה שטה בספינה במעלה ההדסון, ובטיול מתרחש מעין סיפור־וריאציה על אהבת דוד ויהונתן. הם שרים ומדברים על חטא וגאולה.

הסיפור "הבלוז של סוני" הוא במובן מסוים וריאציה על סיפור קין והבל המקראי: שני אחים, שנרדפים על ידי חֵימה וזעם. אח אחד כלוא בגלל סמים, אבל המוסיקה משחררת אותו. האח השני כלוא בבעיותיו, ובסופו של דבר המוסיקה של אחיו גואלת אותו. הופעתו של סוני בסוף הסיפור מתוארת כמעין טקס דתי של התעלות.

ג'יימס בולדווין נולד בהארלם. אמו נטשה את אביו הביולוגי כי היה מכור לסמים. היא נישאה למטיף בפטיסטי וילדה שמונה ילדים. המשפחה חיה בעוני וברעב, כשהאב מפלה בין ג'יימס לשאר ילדיו. ג'יימס בילה הרבה בספריות כדי להימלט מרדיפת האב. הוא התחיל לכתוב בשנות ההתבגרות שלו. פעמיים התעללו בו שוטרים. פעם כשהיה בן עשר ופעם אחרת בשנות ההתבגרות. אביו מת ביום הולדתו ה-18. בן 24 התיישב בפאריס. היה ידיד ובן־דוד של טוני מוריסון.

בסיפור "מצב קודם" חבר נותן לפיטר, שחקן מובטל וגיבור הסיפור, חדר לגור בו בניו יורק באופן זמני. שכר הדירה שולם ואין לצפות צרות. אבל יום אחד מגיעה בעלת הבית ומגרשת אותו. הוא הולך אל חברו ג'ולס, שאומר לו: "אם לא הייתי יהודי הייתי שואל אותך למה אתה לא גר בהארלם" (עמ' 80). ואז מתאר פיטר את המצב הקיומי של השחור, בהשוואה לזה של היהודי: "איך אני יכול להסביר לך מה ההרגשה להיות שחור כשאני בעצמי לא מבין את זה ולא רוצה להבין ומתאמץ כל הזמן לשכוח? אני לא רוצה לשנוא אף אחד". ובסוף הפיסקה חושב פיטר: "הרגשתי שאני טובע, שהשנאה הזאת השחיתה אותי כמו סרטן בעצמות".

משמונת הסיפורים בקובץ אהבתי יותר מכולם את "הבלוז של סוני", המקשר את הקורא אל הרומאן הנפלא של גייל ג'ונס, "קוֹריגָדוֹרָה". המתרגמת, תמר משמר, מספרת באחרית הדבר שלה שטוני מוריסון אמרה לאחר קריאת כתב היד של הספר ש"שום רומאן על אשה שחורה כלשהי לא יוכל להיות כשהיה אחרי זה. הבחורה הזאת שינתה את הכללים, את ההגדרה של המפעל כולו". על ציטטה זו כותבת תמר משמר שמוריסון סימנה את "קוריגדורה" כטקסט המגדיר מחדש את הרומאן האפרו־אמריקאי הנשי, מצד הסגנון, העלילה, הדמויות ואופן השימוש בלשון.

קוריגדורה הוא שמו של בעל מטעים פורטוגלי שהחזיק בעבדים, התעלל בשפחותיו ואנס אותן שוב ושוב. אוּרסָה, זמרת בלוז והגיבורה המספרת, היא מצאצאיו. אמה ציוותה עליה לספר את סיפור האמהות שנאנסו, ארבעה דורות, כדי שלא יימחק ויועבר הלאה. מאט, בעלה האהוב, מקנא לה ותובע ממנה להפסיק לשיר. היא מסרבת, ובמהלך המריבה הוא מפיל אותה ממדרגות הקפה שבו היא שרה. כתוצאה מכך היא מאבדת את הרחם שלה ואת העובר שהתפתח בו. לעולם לא תוכל עוד ללדת. אבל אורסה אינה מוותרת על קולה. היא ממשיכה לשיר, הגם שהיא מתנסה שוב באלימות בנישואיה השניים. אחריהם היא חיה לבדה וממשיכה לשיר. ספר מטלטל. קריאת חובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו