בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור | מהתחלה

"כדור הארץ התעייף מאתנו, הוא מנער את כולנו החוצה מהסיפון, מיטהר, משתחרר, כמו אחרי מחלה קשה וארוכה, רגע לפני ההחלמה. היה לה טוב והיה לה רע בו־זמנית. שוב היא בדקה את הטלפון — אכן, ההוא לא כתב מלה. היא רצתה קפה, אך כל בתי הקפה היו סגורים. לעולמי עד". תירגמה מרוסית לנה שמולביץ

תגובות

אסרו עלינו להתאסף מעל מאה איש. אסרו עלינו להתאסף מעל חמישים איש. אסרו עלינו להתאסף מעל עשרה. עשרו עלינו להתאסף. הורו לנו לאסוף את עצמנו:

— תתאסף. תתרכז. קח את עצמך בידיים. תסתגר בחדר. אל תצא. תסתגר, תתרכז בעצמך: חקור, למד, חשוב, הכר את עצמך מחדש, מהסוף, מהאמצע. מוטב כי תכיר את עצמך מן המקום, העמוד בו סגרת את הספר — את עצמך — בפעם הקודמת.

קשה לנו בחברה. קשה לנו מחוץ לחברה. קשה לנו כשיש מישהו לידנו. קשה לנו, כשאנחנו לבד ואין לידנו איש.

הוא לא כתב לה, לא התקשר, היא התעצבנה והחליטה לא לכתוב ולא להתקשר. אליו.

רחוב אלנבי בתל אביב. "העיר ריקה לפני סוף העולם" (שלושה רוכבי אופניים ושני הולכי רגל ברחוב אלנבי בת"א)
אביבה עין-גיל

מישהו אחר כתב.

היא יצאה בריצה מהדירה, חטפה קופסת סיגריות, גפרורים, ז'קט ג'ינס... עלתה בקפיצה על האופניים.

העיר ריקה לפני סוף העולם. כדור הארץ התעייף מאתנו, הוא מנער אותנו החוצה מהסיפון, מיטהר, משתחרר, כמו אחרי מחלה קשה וארוכה, רגע לפני ההחלמה. העיר היתה ריקה, לילית, מפחידה. רוח חזקה ניצחה בשרביטה את ריקוד העלים, השקיות, הניירות והאידיוטים הבודדים, אשר — בדומה לה — השתחררו ממעצר חדריהם, רק כדי לא להרגיש כלואים. הם פסעו ברחובות בלי כל מטרה.

היא רצתה להגיע אליו הכי מהר שרק אפשר. לפני עשרים דקות היא אפילו לא חשבה עליו, חשבה על מישהו אחר. אבל הוא כתב לה, הוא רוצה אותה, וגם היא התמלאה בתשוקה עזה אליו.

הם דיברו, כוסות היין התרוקנו, המאפרה התמלאה, הוא זרק את הבדלים לפח, המאפרה שוב היתה ריקה, והכוסות שוב התמלאו.

— אני רוצה אותך.

— אני לא יכולה. אני חושבת על מישהו אחר. אני לא יכולה. זו תהיה בגידה.

הוא שמע אותה, אך לא הקשיב.

כלבו ישן בשקט בפינת החדר, הנרות התקצרו, כלי המיטה התקמטו, והכריות והשמיכה נפלו על הרצפה. הם אפילו נרדמו לזמן קצר, אולי עשר דקות. מתוך שינה, היא הניחה את רגלה על ירכו, והוא הניח את ידו על בטנה. הם התעוררו, והכל חזר על עצמו, ושוב, ושוב, ושוב... לבסוף התעייפו השניים ושקעו בשינה באפיסת כוחות.

היא התעוררה בתשע בבוקר, הוא עדיין ישן. היא הרגישה אשמה ולא הרגישה אשמה. היא בדקה את הטלפון — ההוא שהיא חיכתה לו עדיין לא כתב מלה.

היא נעלה את מגפיה, חיפשה ארוכות את החזייה, לא מצאה עגיל אחד. צריך לעזוב — היא הבינה זאת, אך לא רצתה. היא הדליקה סיגריה, הביטה בו ישן, הסתכלה בו כל עוד לא נגמרה הסיגריה. היא לא רצתה ללכת. היא הדיחה את הכלים, זרקה את בדלי הסיגריות מן המאפרה, ניערה את שערותיו של הכלב מהסוודר. התיישבה על קצה המיטה ונישקה אותו ברוך על הלחי. הוא תפס את ידה, הצמיד אל שפתיו, פקח את עיניו. הם התנשקו ארוכות.

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"

— היה לי טוב.

— גם לי.

היא יצאה בריצה מדירתו, בלי לשכוח את קופסת הסיגריות עם הסיגריה הבודדה שעוד נותרה בתוכה, גפרורים, ז'קט ג'ינס... עלתה בקפיצה על האופניים. העיר ריקה לפני סוף העולם. כדור הארץ התעייף מאתנו, הוא מנער את כולנו החוצה מהסיפון, מיטהר, משתחרר, כמו אחרי מחלה קשה וארוכה, רגע לפני ההחלמה. העיר היתה ריקה ומפחידה באור הבוקר. רוח חזקה ניצחה בשרביטה את ריקוד העלים, השקיות, הניירות והאידיוטים הבודדים, אשר — בדומה לה — השתחררו ממעצר חדריהם, רק כדי לא להרגיש כלואים. הם פסעו ברחובות בלי כל מטרה.

היה לה טוב והיה לה רע בו־זמנית. שוב היא בדקה את הטלפון — אכן, ההוא לא כתב מלה. היא רצתה קפה, אך כל בתי הקפה היו סגורים. לעולמי עד. היא נסעה אל ביתה — שם היה לה קפה.

היא אספה את עצמה. לקחה את עצמה בידיים. נסגרה בחדר. הספר שהתחילה לקרוא אמש שכב על הרצפה. אולי זאת הרוח... היא הרימה את הספר, התיישבה בכורסה. אמרה לעצמה: "מהתחלה", ופתחה את הספר בעמוד הראשון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו