טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שיעור נהיגה": מישהי תקועה במכונית עם תיבת הילוכים בממלכת דנמרק

ב"שיעור נהיגה" נותנת הסופרת הדנית דורתה נורס ביטוי לנשים שחיות לבד, כאמהות חד־הוריות או ללא ילדים. בספרה היא מציגה מבט מפוכח על יחסה של החברה לנשים כאלה ועל הקשיים שלהן וגם יוצרת פרודיה מוצלחת על ספרות הנואר הנורדית

רוני מארה בסרט "נערה עם קעקוע דרקון" מ–2011 בבימוי דייוויד פינצ'ר, על פי ספרו של סטיג לרסון. סופר המתח שנורס המציאה מפרק את שוודיה באיזמל חד
מריק מורטון
13תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

תירגמה מדנית: רות שפירא

סוגה: פרוזה 
קהל יעד: חובבות ספרות נורדית שמאסו בתיאורי רצח מקפיאי דם 
מדף: לצד "שד יהיר" מאת ר.ס. גריי ו"תחת שמש טוסקנה" מאת פרנסס מאייס
לסיכום: רומן שמסתיר את הרגישות והחמלה שבו מאחורי שכבה עבה של מיזנתרופיה  

עטיפת הספר "שיעור נהיגה"
עיצוב כריכה: נורית-ספיבק קוברסקי / הוצאת אחוזת בית

"נדמה שהחיים האמיתיים שנשים חיות נשמרו בסוד", אמרה הסופרת הדנית דורתה נורס בראיון לצפי סער מ"הארץ" בספטמבר השנה. "הכרתי ואני מכירה הרבה נשים שלא חיות חיים נשיים מסורתיים: או שהן חיות לבדן, או שהן גרושות, חד־הוריות, ביניהן אמניות, נשות קריירה. ולכמה וכמה מהן אין ילדים. אז אני מרגישה שאני מציגה סוג אמיתי יותר של אשה מודרנית. אשה שלא חייבת למלא תפקידים שמצופים ממה ומסוגלת להגדיר את עצמה. לא בלי מאבק, אבל עם אומץ".

הציטוט הזה מבהיר היטב איזו גיבורה עיצבה נורס ב"שיעור נהיגה", ספרה האחרון, שהיה מועמד לפרס מאן בוקר הבינלאומי ב–2017, שאותו קטף לבסוף דויד גרוסמן על "סוס אחד נכנס לבר". במרכז "שיעור נהיגה" נמצאת סוניה, אשה, שכמו נורס עברה את גיל 40, חיה לבדה ומתקשה ללמוד לנהוג. הבעיה המרכזית שלה היא החלפת הילוכים. "סוניה היא דמות בדיונית, אבל סופרת תמיד תורמת משהו לדמות. כך הדמויות נהיות תלת־ממדיות", הוסיפה נורס באותה שיחה. "כמו לסוניה, גם לי אין ילדים, וזה בסדר גמור מבחינתי, למרות שאני אוהבת ילדים. אני חושבת שבספרות צריך להיות מקום גם לאשה ללא ילדים, אשה בפני עצמה. אחת הסיבות שפוחדים מאשה כזאת ולא מרבים להתייחס אליה היא שהיא לא נתונה לשליטה, חופשייה להחליט על עצמה — ולכן מסוכנת לבעלי הכוח".

מהאופן שבו סוניה תופשת את עצמה ב"שיעור נהיגה", לא ניכר במיוחד שהיא מפנימה את האיום שהיא מהווה לבעלי הכוח. ההיפך, נדמה שהאיום של סוניה, שמתגוררת בגפה בקופנהגן, הוא כלפי פנים — חבריה, מכריה, הסביבה כולה והיא עצמה מטילים עליה אימה, עד כדי שיתוק. בשיעורי הנהיגה היא לא מתעמתת עם ייטה, המורה האגרסיבית והוולגרית שמנסה לשווא להקנות לה אסרטיביות בכביש.

Dorthe Nors Interview: Women as Misfits - דלג
Dorthe Nors Interview: Women as MisfitsLouisiana Channel

"סוניה מביטה ברמזור", כותבת נורס, "האור מתחלף עכשיו. היא מתקדמת. הרכב המסחרי מתקדם, ואז חותך לנתיב של סוניה וחוסם אותו. אסור לפנות שמאלה מהנתיב שמימין. סוניה יודעת את זה היטב וגם ייטה יודעת. היא כבר פתחה את החלון שלצדה, וכף ידה מונפת החוצה בתנועת אצבע משולשת, כשהשנייה נשלחת אל ההגה כדי לצפור. 'טורקי מסריח!' צועקת ייטה. 'זונה מסריחה' צועק נהג המסחרית" (עמוד 17).

סוניה לא אוהבת את הבוטות של ייטה. היא גם לא מפגינה חיבה יתרה כלפי אחותה המתחמקת ממנה, המסג'יסטית המבקשת להתקרב אליה, החברה הפלרטטנית שלה ומנהל בית הספר לנהיגה שספק מתחיל איתה ספק סתם שומר על נימוס. אם בתחילת הרומן המחשבה היא שיש אלמנט של שנאת גברים בכתיבתה של נורס, שכן בספר אין אף דמות גברית חיובית אחת — לא אביה, לא האקס ולא הגיס — ככל שהעלילה מתקדמת ניכר שהתיעוב של סוניה/נורס אינו מופנה כלפי מגדר זה או אחר, אלא אל העולם כולו: היא מסוכסכת תמידית עם עצמה — רצונותיה, החלטותיה ומסקנותיה אינם ברורים לה בשום שלב. הטינה הזאת מושלכת על העולם שבחוץ. אם כל זה לא מספיק, סוניה גם סובלת מסחרחורת תנוחתית — תנועה שגויה אחת והיא נתקפת בוורטיגו איום שמכריח אותה לעצור הכל ולנוח עד שתתייצב בחזרה. מטפורה יותר חזקה למצבה הנפשי המבולבל היתה עלולה להיות מוגזמת.

הדבר היחיד שמשרה עליה שקט וביטחון הוא תרגום ספריו של יוסטה סוונסון, אמן מתח שוודי פיקטיבי ופופולרי שנורס המציאה, שמשמש לה לפרודיה על ספרות הנואר הנורדית. אם קילגור טראוט, סופר המדע הבדיוני ששילב קורט וונגוט בכל ספריו, הוא למעשה בן דמותו שלו, הרי שסוונסון, והגרפיות האלימה של ספריו, שמופגנת לרוב כלפי נשים כנהוג בז'אנר, הם הנגטיב המוחלט של נורס — כל מה שהיא וכתיבתה מתנגדים לו. "'כיום אני מעדיפה את סטיג לרסון', אומרת אלן, אבל אולי זה מפני שסוניה האשימה את יוסטה, במהלך העיסוי האחרון, שהוא הרס לה את מפרקי כפות הידיים. כי ברור שאלן משוגעת על יוסטה. חלק ניכר מהצלחתו טמון בקסם העז שהוא מהלך על נשים. בגלל ז'קט הטוויד והעובדה שהוא תמיד מצטלם במזג אוויר גשום" (עמוד 34); "יוסטה עסוק בניתוח שוודיה שאיש לא מכיר באמצעות איזמל חד, והוא מפזר בהתמדה את חלקי הגופה בדפוס קל לפענוח, כמעט על פני השטח שבין החוג הארקטי בצפון לאי בורנהולם בדרום" (עמוד 69); או "פולקה מסובב את גופו הגדול ואוחז בשקית הספרים. הוא מסתובב בחזרה לפנים על מושבו, ומיד מתחיל להוציא ספרים מתוכה. 'דם שחור', המותחן של יוסטה סוונסון, מושלך ונוחת על לוח המחוונים. כך גם 'הנערה מריגה', רומן שמספק 'חוויית קריאה מסמרת שיער על סחר בבני אדם', כפי שמצוטט אחד המבקרים על הכריכה האחורית. פולקה נרגש".

דורתה נורס
DANIEL LEAL-OLIVAS/אי־אף־

השחרור מהקריאה הטעונה, המלווה בתחושת מועקה, מגיע לקראת הסוף. "'אני רק רוצה ללמוד לנהוג, אוקיי? אני לא רוצה שיעשו לי עיסוי'", מכריזה סוניה בפני המורה שלה, או בעצם בפני עצמה והחיים שהיא מנהלת. "'אני לא רוצה שיחזיקו לי את היד, שיחזקו אותי, שינסו לחלוב ממני מידע, שיבקשו ממני דברים או שיעשו לי פוצי־מוצי. אני רוצה ללמוד לנהוג במכונית הזו כדי לנסוע לכיוון ההוא!' סוניה גם יכולה להצביע, והיא מצביעה על תחנת הכוח, אבל גם על המקום שמאחורי התחנה, על דנמרק ועל העולם בכלל" (עמוד 170).

הסיום שמגיע אחרי המונולוג הזה הוא כבר קתרזיס אמיתי. סוניה פוגשת במקרה ברכבת התחתית את מרתה, אשה שיכולה בקלות היתה להיות היא — תשליל של הדמויות האחרות שמקיפות אותה לאורך "שיעור נהיגה". "כמה מושבים לפני מולי וסוניה יושבת אשה מבוגרת יחסית. פניה יבשות מהרוח ושערה קצר, והיא לא נראית כמו מישהי מקופנהגן... היא בטח הגיעה כדי לבקר בן משפחה שעבר מהכפר אל העיר, מן הסתם את הבת שלה" (עמוד 178). שיחה קצרה מבהירה לסוניה שבניגוד לניחוש הראשוני שלה מרתה היא ערירית כמוה, ושחייהן משיקים אלה לאלה, מה שמאייד את המיזנתרופיה ומצפה את הסיפור ברגישות וחמלה שעד כה התקיימו בשכבה נסתרת. מצד אחר, זה מחזק את ההנחה שסוניה, היא לא רק מיזנתרופית, אלא גם נרקיסיסטית: האדם היחיד שכלפיו היא מפגינה אמפתיה ואכפתיות היא אשה שבה היא מזהה את עצמה.

רק דבר אחד נותר לא ברור: אם כל כך קשה לה להחליף הילוכים, למה לכל הרוחות היא לא לומדת לנהוג על רכב אוטומטי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות