בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פורים | ויחשבו כי מעשיו של מלך בשיגעון הוא ינהג

בפירושו של מהר"ל מפראג למגילת אסתר הוא רומז בדברו על המלך אחשוורוש לשיגעונו של הקיסר ההבסבורגי רודולף השני, שהועבר אליו בתורשה מחואנה המטורפת אֵם סבו, דרך אמו של רודולף מריה, שהיתה סכיזופרנית וכך גם אחיו אלברכט

2תגובות

סיפור מגילת אסתר, שנקרא לעתים "נובלת גלות", מעמיד במרכזו את תיאור חוויית החיים היהודיים בגולה תחת שלטונה של ממלכה שאינה יהודית, ונראה שהוא נכתב מלכתחילה כדי לבנות מסגרת דתית־תיאולוגית לקהילות הגולים היהודים בפרס. אמנם קשה להגדיר במדויק את המסר של המגילה, אבל יש שראו בסיפור שבמרכזו מערכות הקשרים שבין יהודים לסביבתם סיפור המציג לפני יהודים, הן כפרטים הן כקהילה, אפשרות של חיים בסביבה זרה, וסיפורם של מרדכי ואסתר שימש מקור לניחומים והשראה. משום שכך, הסיפור דיבר במיוחד אל לבם של יהודים באירופה בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת: מהתקופה שעד סוף המאה ה-15 ידועים 28 פירושים למגילה, ומהמאה ה-16 בלבד ידועים לנו 19 פירושים נוספים. חלק מהפרשנים השתמשו בסיפור המגילה, ובעיקר בתיאור חצרו וממלכתו של אחשוורוש, כנקודת מוצא לניתוח ולהבנת המציאות שבה חיו, ובה בעת שימשה ההיכרות עם חצרות המלכים והממלכות שבהן חיו הפרשנים כלי לקריאה חדשה של הסיפור המקראי.

קריאה שיטתית של המציאות הפוליטית והחברתית של זמנו באמצעות פרשנות למגילת אסתר הציע מהר"ל (1609-1525) בחיבורו "אור חדש", שיצא לאור בפראג בשנת 1600 והיה החיבור האחרון שמהר"ל הוציא לאור בחייו. מהר"ל מזוהה אמנם עם פראג, אבל הגיע אליה רק ב-1573, לאחר שכיהן במשך 20 שנה כרבה של מורביה וחי במיקולוב/ניקולסבורג. לרבה של פראג התמנה רק ב-1597, וכיהן בתפקיד למשך שבע שנים בלבד.

בימיו של מהר"ל היו ארצות הכתר הצ'כי, שעיקרן בוהמיה ומורביה, חלק מנחלות בית הבסבורג, שגודלן והיקפן הביאו את קרל החמישי להחליט על חלוקת הסמכויות והנחלות בינו לבין אחיו פרדיננד. מינויו של פרדיננד ב-1526 למלך על בוהמיה והונגריה, נוסף על מלכותו במדינות האוסטריות (ומאוחר יותר גם הכתרתו לקיסר הקיסרות הגרמנית), נחשב האירוע המכונן של הממלכה ההבסבורגית־האוסטרית. בטריטוריות החדשות האלה נכלל מגוון רחב יותר של עמים וקבוצות אתניות מזה שהיה כלול בגרעין ההיסטורי של הנחלות האוסטריות, ועל פי המסורת השלטונית הן שמרו על ייחודן הפוליטי והתרבותי.

דיוקנו של רודולף השני מאת ג'וזפה ארצ'ימבולדו, 1590 (ציור דיוקן העשוי ירקות, פירות ופרחים)
Jens Mohr / Hallwylska Museet

הדאגה המתמדת של בית הבסבורג שירושת השושלת, גם אם תחולק בין הבנים, תישאר מאוחדת והדבקות (הפוליטית לפחות) בכנסייה הקתולית הבטיחו את האחדות בממלכת העל. היו אמנם מתחים פנימיים בין השלטון ההבסבורגי ששאף לריכוזיות לבין השלטון בנחלות השונות, אבל דווקא הניסיון של בני השושלת המלכותית להגיע לפשרות עם המוסדות המקומיים הוא שהבטיח את שלטונם של ההבסבורגים במרחב המגוון.

בפירושו לאסתר א' א', הפסוק המתאר את גודל ממלכתו של אחשוורוש, כתב מהר"ל כך: "בזה שאמר שבע ועשרים ומאה מדינה ור"ל [ורוצה לומר] שכל מדינה ומדינה היה בה מלכות מיוחד, עד שכל מדינה מלכות בפני עצמה ועל אלו היה מולך [...] אבל אלו קכ"ז מדינות, בכל מדינה ומדינה בפני עצמה היה בה חשיבות מלכות, וגם היו מתחברים ביחד שהיו כמו מלכות אחת. ודבר זה חשיבות גדול להיות מולך על קכ"ז מדינות, שכל אחת היה לה שם מלכות בפני עצמה ועם כל זה יש להם חיבור ביחד ומלך עליהם" (אור חדש ע"ג ע"ב - ע"ד ע"א).

פרט לתיאור של מהר"ל את המבנה הפנימי של הממלכה ההבסבורגית ואת מערכת יחסי הגומלין שבין השלטון המרכזי לנחלות ככזו המשתקפת בתיאור המקראי של ממלכת אחשוורוש, הוא גם תיאר את הקיסר רודולף השני, שהעביר את בירתו לפראג ב-1583, כבן דמותו של אחשוורוש. זה מצטייר כמלך שאין לפקפק בגדולתו ועוצמתו, ויתרונו הגדול, על פי מהר"ל, הוא שאינו "אונס" (אסתר א' ח'), כי "כל אחד אשר הוא מבקש לעשות אין מעכב עליו, וזהו כרצון איש ואיש. כלומר שכל איש ואיש יעשה כרצונו הן לטוב הן לרע" (אור חדש צ"א ע"א). מדיניות סובלנית, כך על פי מהר"ל, היא דרכו של המלך לשלוט בממלכתו העצומה והמגוונת.

אבל גדולתו של המלך וחוכמתו המעשית הן רק חלק מהתיאור, המדגיש את היותו של המלך בלתי יציב, בעיקר משום שפעולותיו של המלך "נראה כמו סכלות ויחשבו כי מעשיו של מלך בשיגעון הוא ינהג (מלכים ב' ט' כ')" (אור חדש קצ"ט ע"ב). המלך אינו סתם הפכפך, כפי שאפשר להסיק בבירור מסיפור המגילה, אלא שבעיני מהר"ל, שלא כמו בעיני המפרשים לפניו, עולה חשד שהמלך לוקה בשיגעון.

בתיאוריהם של מי שפגשו את רודולף השני משתקפים אמנם אצילותו של הקיסר ומעמדו הרם, אך גם פרישתו מחברת בני אדם והתעניינותו האובססיבית במכשירים מכניים. הם תלו את התנהגותו המוזרה במלנכוליה שלו ובהיסטוריה המשפחתית של בית הבסבורג: קשרי הנישואין הרבים בתוך המשפחה העבירו את השיגעון מחואנה המטורפת, אֵם סבו של רודולף השני (שירשה את טירופה כנראה מסבתה), דרך אמו של רודולף, מריה (שהיתה בת דודו של מקסימיליאן אביו). היו חוקרים שזיהו סימני סכיזופרניה אצל מריה, אמו של רודולף, אצל אחיו אלברכט, וגם אצל בנו הלא חוקי של רודולף, דון ג'וליו, והשיגעון נהפך כך לתכונה המאפיינת את הקיסר בעיני בני דורו, ונראה שגם בעיני מהר"ל. ולמרות זאת שלט הקיסר בממלכת ענק מרובת עמים, ובהשפעת הרפורמציה הפרוטסטנטית (על שלל גווניה) גם מרובת קהילות דתיות. הממלכה של אחשורוש מצטיירת בפירוש מהר"ל בדיוק כך, כממלכת ענק שבה "כאשר יגיד איש מולדתו עדיין אין ידוע עמו" (אסתר ב' י'; אור חדש קי"ז ע"א), מציאות המאפיינת גם את הבירה שושן.

את דבר הכתוב "והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה" (אסתר ג' ט"ו), פירש מהר"ל כך: "כי יש לשאול למה כל העיר שושן נבוכה? הרי עיקר בשושן היו האומות, לא ישראל. רק כי לא ידעו למה יעשה כך וכך לאומה שלימה, והיה פליאה בעיניהם ולכך כתיב 'נבוכה', שהיו נבוכים בזה, ואמרו: היום מסר המן אומה זו להריגה ולמחר ימסור המן אומה אחרת" (אור חדש קמ"ג ע"א).

בכתבו "אומות" כיוון מהר"ל להבדלים המהותיים בין קבוצות האוכלוסייה השונות בארצות הצ'כיות במחצית השנייה של המאה ה-16. האומות היו מחולקות אמנם על פי קווים אתניים או לשוניים, אך אחד המרכיבים המרכזיים בהגדרת זהות זו, גם לתפישתו של מהר"ל, היה האמונה הדתית. מאז הרפורמציה הצ'כית במאה ה-15 וביתר שאת במאה ה-16, לנוכח השפעות לותרניות וקלוויניסטיות והגירה של קהילות נוצריות נרדפות ממערב אירופה, נוצרה בארצות הכתר הצ'כי מציאות שבה התקיימו זו לצד זו קבוצות דתיות רבות ומגוונות במיוחד: "כי כל אומה ואומה", כתב, "נתייחדה בדת, ובדת היא אומה זו" (באר הגולה, הבאר השביעי, קמ"ח ע"א). את תחושת שותפות הגורל שהדגיש מהר"ל בכתבו על יחס האומות לגורל היהודים בשושן, היא פראג, היה מהר"ל יכול אמנם לספוג מתוך האווירה המתוחה בין הקהילות הדתיות והקבוצות האתניות בפראג, אך סביר להניח כי להכרה זו יכול היה להגיע דווקא בזמן שהותו במורביה, שם נוכח בדמיון הרב, ואולי אפילו ביתרון היחסי, של מצב היהודים בהשוואה למצבן של קבוצות הרפורמה הנוצריות, בעיקר קבוצות הרפורמציה הרדיקלית, שנאלצו למצוא במורביה מקלט.

אבל העניין של מהר"ל בממלכה ובמלך לבית הבסבורג לא היה אינטלקטואלי גרידא. המציאות הפוליטית, הדתית והחברתית, כפי שהלכה והתעצבה בארצות הכתר הצ'כי במהלך המאה ה-16, נתפשה בעיני מהר"ל, כך נראה, כתשתית מתאימה להגדרה מחודשת של גבולות הזהות היהודית, הגדרה שתבטיח את המשך הקיום היהודי בגלות. סדר מדיני שבראשו עומד מלך חזק וריכוזי ששולט בסובלנות רבה על ממלכה המורכבת מקהילות רבות ומגוונות, מבחינה אתנית ודתית, זהו הסדר שבו יכולה הקהילה היהודית להשתלב ולשמור על זהותה הייחודית בעת ובעונה אחת, עד בוא הגאולה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו