בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדרש של יום | הגעגועים למנהיג חזק

בספרו "מנוס מחופש", שגרם להרחקתו מהחוגים הפרוידיאניים הקלאסיים, טען אריך פרום שהאינדיבידואליות היא תופעה יחסית חדשה בתולדות האנושות, ואחרי שנכפתה על האדם המודרני התברר שההמונים מסרבים לקבלה

2תגובות

השבוע מלאו ארבעים שנה למותו של אריך פרום (שנולד במארס 1900 ומת במארס 1980), מי שהיה אחד מגדולי ההוגים של הדור הקודם. פרום אולי איננו חביבם של האינטלקטואלים באקדמיה, וכמה מהם אולי אף ירימו גבה למקרא התואר "הוגה גדול", אך מי שלא ינהה אחר אופנות חולפות ימצא לדעתי שפרום, על אף הַפַּשְׁטוּת לכאורה של ניסוחיו, מציע למחפשים כיוון אותנטי בחייהם הבנות עומק מיוחדות במינן.

אריך פרום בחדר עבודתו, כותב
Mller-May / Rainer Funk

אריך פרום (בשמו היהודי: זליגמן פנחס פרום),‌ נולד ב-1900 למשפחה אורתודוקסית "ייקית" והיה צאצא לגדולי תורה. לפי תיאוריו, הנישואים נטולי האהבה שהוריו נכלאו בהם השרו סביבו כילד אווירה מעיקה שהפכה אותו לנוירוטי.‌ הוא תיכנן לסיים את לימודי הרבנות ולשמש כרב, אך נטש זאת‌ ועבר להיידלברג, שם כתב דוקטורט והחל לעבוד כעורך עיתון יהודי.‌ הוא התרחק מאורח החיים ההלכתי של הוריו וגם מתפישתם הציונית, אך שמר בלבו את יסודות הדתיות היהודית, שמאוחר יותר הֵיטִיב לנסחה מחדש בשפה אוניברסלית. הוא סיים את הכשרתו כפסיכואנליטיקאי בברלין‌ ועם עליית האנטישמיות היגר לארה"ב,‌ שם עבד כפסיכואנליטיקן וכמרצה.‌ משם עבר למקסיקו סיטי,‌ שם ייסד מחלקה פסיכואנליטית בבית הספר לרפואה.‌

פרום התפרסם בעולם הדובר אנגלית כשיצא ספרו "מנוס מחופש", שגרם להרחקתו מהחוגים הפרוידיאניים הקלאסיים. בספר זה טען שהאינדיבידואליות היא תופעה יחסית חדשה בתולדות האנושות, והוסיף שמשזו נכפתה על האדם המודרני התברר תכופות שההמונים מסרבים לקבלה. אחת התגובות האפשריות לכך היא הגעגועים הצצים מדי פעם למנהיג חזק. כך הסביר את הצורך התמוה של המוני הגרמנים בזמנו להמליך עליהם את היטלר וחבורתו.

הוא מעולם לא קיבל כפשוטה את התיאוריה הפרוידיאנית הרואה בחיי הדת אשליה מנחמת, ובמובן מסוים היה עד סוף ימיו איש דתי מאוד.‌ אך הוא כן הבדיל בין דת שבה האדם נוהה אחרי סמכות חיצונית ובין דת הומניסטית שבה האהבה לאחרים מפנה מקום בלב לדתיות עמוקה — באחרונה הוא אף זיהה יסוד גואל.

כדי לחדד הבחנה זו הוא מדגיש שלעתים קרובות האמת שעליה אנו מצהירים כלפי חוץ אינה זו שלנו באופן אותנטי. רבים הם אלו שרוממות הדת בפיהם אך בתוכם פנימה אין כל מקום לדתיות אמיתית. פרום נותן לשם כך את הדוגמה הבאה מהעולם הנוצרי: "אם למשל סוגד אדם [כלומר בנפשו פנימה הוא נמשך] לכוח בשעה שהוא מתיימר [להציג את עצמו מסיבות חברתיות שונות כלפי חוץ, כמי שמאמין] בדת של אהבה, הרי [האמת היא ש]דת הכוח היא דתו המסותֶרֶת, בעוד דתו הרשמית כביכול, כגון הנצרות, אינה אלא אידיאולוגיה [ריקה] בלבד" (פרום, בעלנות או מימוש עצמי, עמ' 152).

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו