טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מעבר למאדים ולנגה": גורו הפסיכולוגיה התגלה כשוביניסט, שמנותק מרוח הזמן

ג'ון גריי, מחבר "גברים ממאדים ונשים מנגה", מודה עתה כי התכונות המגדריות אינן כה דיכוטומיות, אך מתעקש שביטול ההבדלים בין המינים מזיק ומנסה ללא הצלחה לבסס את תפישתו השמרנית

עדת יום האשה הבינלאומי באוסלו
Noe Falk Nielsen / Getty Images
18תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

קריאת "מעבר למאדים ולנגה", ספרו של ד"ר ג'ון גריי, היא כמו צפייה בערוץ הקניות. לא רק מפני שהמחבר מתאמץ במהלכו למכור לקוראים את אתר הבריאות והעזרה העצמית האישי שלו, את הסמינרים שלו, את הייעוץ הזוגי שלו ואת שאר ספריו (14 נוספים רק בסדרת מאדים־נגה, שהחלה ברב המכר "גברים ממאדים ונשים מנגה" מ–1992), אלא בעיקר כי הקריאה בו מעוררת תחושה של ניסיון למכור בכוח מוצר צריכה, מוצר פלא, שישנה לטובה את חייו של הרוכש בכל התחומים. גריי אינו מפסיק להלל את עצמו ואת תורתו. וכמו בערוץ הקניות, אם מישהו אינו מאמין, מובאות דוגמאות של אנשים "אמיתיים" שכבר ניסו, יישמו ונהנו.

המסר העולה הוא שאם תקשיבו למה שיש לגורו הפסיכולוגיה הפופולרית הזה ללמד אתכם, תימנעו מוויכוחים עם בני הזוג, תחיו את הרומנטיקה מחדש, תיצרו אהבה ותשוקה ממושכות יותר, תהיו קשובים ללא מגננה, תפסיקו להאשים את בני הזוג, תפסיקו להתלונן, תלמדו לתת יותר מלקבל, תורידו את רמות הלחץ בחיים, תעלו את רמות הסיפוק, תמצאו את האושר האישי שלכם, תגלו שיש דרכים רבות לחוות אינטימיות, תהיו עובדים והורים טובים יותר, תצמחו ותשגשגו. וכל זה הודות לספר אחד, שאפילו אינו מתיימר להיות מחקרי או מדעי.

עטיפת הספר מעבר למאדים ולנגה

מעניין ומוזר לקרוא ספר הדרכה ועזרה עצמית שאיני נמנה עם קהל היעד שלו: נשים וגברים סטרייטים, מונוגמיים, לבנים, בגיל העמידה, המתלבטים אם לקחת תוספת או תחליפי הורמונים סינתטיים (ברור שגריי מתנגד להם כמו גם לנוגדי דיכאון, שכן אם היינו חיים כמו שהוא מציע, או כמו האינדיאנים, לא היינו זקוקים לשום דבר מאלה, הטסטוסטרון שלנו היה בשיאו גם בגיל 90, לאף אחת לא היה חסר אסטרוגן גם אחרי הפסקת המחזור, והסרוטונין היה נשפך לנו מהאוזניים).

גריי מגלה רק עכשיו את מה שהמרצות והמרצים בחוגים למגדר מטיפים באדיקות עוד משנות ה–90: תכונות מגדריות נמצאות על רצף נזיל. מתברר ששני הכוכבים הדיכומטומיים שגריי העלה ב"גברים ממאדים ונשים מנגה", מעולם לא היו קיימים; תמיד היה שביל חלב. הפסיכולוג האמריקאי הבין עם השנים כי גברים ונשים הם לא באמת חייזרים אלה כלפי אלה, שפתם אינה שונה והם מסוגלים להבין אחד את השני ולאמץ תכונות הדדיות. "מאז, השתנו מערכות היחסים באופן דרמטי — אנו חופשיים יותר מאי פעם להתקדם מעבר לסטריאוטיפים המגבילים של ה'גברי' וה'נשי'", כותב גריי, "ובהתאם לכך התכונות והאפיונים של מאדים ונגה שייחסתי לגברים ונשים אינם ברורים ומוגדרים דיים" (עמוד 23).

הרצאה של ג'ון גריי - דלג
הרצאה של ג'ון גריי

אך אל דאגה, ההכאה על חטא של גריי אינה שלמה. הפסיכולוג השוביניסט אינו מצליח להתאים את עצמו לרוח הזמן, לשינויים האמיתיים שהתרחשו בעולם. הוא עדיין מדיר את המאבק הפמיניסטי והקווירי, עדיין מתעלם ממודלים אחרים לזוגיות, סטרייטית או חד־מינית, ואינו מבטל לגמרי את התיאוריה העבשה שלו. גם אם חלו שינויים בתכונות המסורתיות והסטריאוטיפיות של המגדרים, וגם אם חילחלו תכונות בין המינים בעולם העבודה או בעולם הבית, הדוקטור מתעקש כי מבחינה ביולוגית, גברים ונשים עדיין באים מכוכבים שונים, הפכים עדיין נמשכים, ובכל אשמים ההורמונים — טסטוסטרון ואסטרוגן. לתפישתו, ההתנהגות המודרנית שלנו נוגדת את הסדר הטבעי של הורמונים אלה, והצרכים האמיתיים שלנו אינם ממומשים.

גריי נעזר בדוגמאות אישיות מחיי הנישואים הארוכים עם אשתו השנייה, בציטוטי שיחות עם מטופלים שלו על ספת הטיפול הזוגי ובסטטיסטיקות ומחקרים שונים (ללא מקורות, בלי לציין אפילו את שמות החוקרים שהוא מתבסס עליהם). למרות כל זאת, הוא עדיין רואה הכל מבעד למשקפיים מגדריים בינאריים. גם כשהוא מבין שבגברים יש תכונות נשיות ולהיפך, הוא עדיין רואה תכונות מסוימות כבעלות מגדר כלשהו ולא כהווייתן, דהיינו — תכונות בלבד.

נציג דור הבומרז הזה מצטט, כמה נוח, מחקרים נטולי סימוכין שמטרתם להפחיד נשים מחיבור לצד הגברי שלהן; אותם מחקרים גילו שככל שנשים משכילות ועצמאיות כלכלית יותר, הסיכוי שיהיו רווקות או גרושות גובר, יחד עם הפחתה ברמת האושר שלהן והעלאת רמות הלחץ. גריי השמרן מתריע על הסכנה: "נשים רבות בימינו הרחיקו מדי בחיבור אל הצד הגברי שלהן והן מרבות להתלונן על לחץ, עייפות, דיכאון, או שהן פשוט לא מצליחות לנוח וליהנות מחייהן" (עמוד 28); "כשאשה מדכאת את תכונותיה הנשיות ומבטאת יותר את תכונותיה הגבריות... במהלך הזמן הגבר יאבד את המשיכה המינית אליה ואת העניין בה" (עמוד 101).

גריי מסתכל על העולם החדש והמלחיץ שבו נשים יוצאות לעבוד במשרות הדורשות מהן תכונות ניהוליות, קשיחות ותחרותיות, שלדידו לא אמורות להיות להן; עולם שבו גברים, נטולי דמויות לחיקוי, נאלצים לאמץ לעצמם תכונות נשיות כדי לגדל ילדים, להיות בני זוג טובים יותר ולהשתלב בשוק עבודה מעורב. על פי גריי, גברים ונשים היו חייבים לאמץ להם תכונות של המין השני, וזה מה שהפך את הזוגיות המסורתית שלהם לבעייתית כל כך. ניכר כי הוא מתגעגע למודל המיושן של גבר מפרנס ואשה עקרת בית התלויה בו מבחינה כלכלית.

הסיבה העיקרית ללחץ הפנימי שחווים הגברים והנשים כיום, על פי גריי, היא דיכוי הצד הגברי או הנשי באישיות והדגשת יתר של הצד הנגדי. המיומנויות החדשות לניהול מערכת היחסים בעולם המודרני, שאליהן מתייחסת כותרת המשנה של הספר, דורשות להחזיר למרחב הביתי את משחק התפקידים הישן שמקומות העבודה עירערו אותו. בבית, על בני הזוג לחזור ולהיות מכוכבים הורמונליים שונים: הגבר צריך להיות עצמאי והאשה תלותית, הגבר הקשוח מתנתק והאשה רגשית ופגיעה, הגבר תחרותי והאשה משתפת פעולה. עדיין חשוב לספק לנשים רגש ומשוב חיובי, ולגברים — את "זמן המערה" שלהם, המוקדש להתבודדות ושתיקה ומסייע להעלאת רמות הטסטוסטרון אצלם.

במרחב הביתי, הגבר צריך להתרחק מהתכונות הנשיות שהרשה לעצמו לאמץ בחוץ. גריי מזהיר מנשיות יתר אצל הגברים החדשים: "גברים המדברים יתר על המידה על רגשותיהם עלולים לחסל את הרומנטיקה במערכות היחסים שלהם" (עמוד 33); "כשהם מרחיקים לכת בחיבור לצדדים הנשיים ובמילוי צורכיהם, הגברים מסתכנים בכך שייהפכו לתלותיים, תובעניים ויתעמתו עם בנות הזוג שלהם" (עמוד 61); ב"מערכות נישואים שבהם הגברים והנשים נטלו חלק שווה בעבודות הבית, הסיכון שזוגות אלה יתגרשו גבוה יותר" (עמוד 226); "אין דבר הפוגע בגבר יותר מן התחושה שהוא נשלט" (עמוד 300).

הזוגיות הסטרייטית היא שדה מוקשים לשני המינים, גורס גריי. צעד לא נכון ופוצצת את התשוקה, החברות או הזוגיות. הבעיה קשה במיוחד כי מעייף ומסובך מאוד לחיות עם יצור שמשנה את מצב רוחו וצרכיו בכל יום בהתאם לשינויים ברמת ההורמונים בגופו. גריי מפרק את המחזור הנשי החודשי ומסביר לגבר מה צריכה האשה מדי חמישה ימים במעגל הפוריות (עצות כמו: שלא יבואו אליה בדרישות, שיתנו לה לבטא צדדים גבריים, צורך בחיבור זוגי, רצון בחיבור חברתי). הדוקטור ממליץ ברצינות לנהל יומן עם השלבים השונים במחזור כדי לא להיאבד בסבך. בין השאר, הוא טוען שהזמן הטוב ביותר לתכנון דייט הוא בחמשת הימים הראשונים שלאחר הווסת, אך הזמן הטוב ביותר ליציאה לאותו דייט הוא דווקא בזמן הביוץ, חמישה ימים לאחר מכן.

כדי להוכיח את טענותיו מתפנה לבסוף גריי לעיסוק בסכנה הנוכחית האמיתית: נורווגיה — המדינה שמתגאה בשוויון המגדרי הגדול בעולם ("גברים ונשים במקומות העבודה ובבית ממלאים תפקידים דומים מאוד ומתנהגים בעיוורון מגדרי", עמוד 96), אך גם באובדן הגדול ביותר של התשוקה, הכימיה והמשיכה בין המינים. ומדוע סובלים כל כך הנורווגים המסכנים? כיוון שהם מתכחשים להבדלים הטבעיים בין אנשי המאדים לנשות הנגה, ולנשים השוויוניות ולגברים הלא מאצ'ואים שלהם אין רשות לבטא את צדדיהם הנשיים או הגבריים (בהתאמה) אפילו בדלת אמותיהם.

גריי מלין כי במדינה המבוססת והעשירה הזאת קשה לו למכור את מרכולתו; הוא מואשם שם בסקסיסטיות, כבעל רעיונות שאבד עליהם כלח, ולא יעזור כמה ינסה להוכיח לעם הנורווגי, מכחיד הליבידו הזה, שהוא טועה עם כל השוויון הלא טבעי הזה, ינפנף בשיעור הגירושים הגבוה במדינה כהוכחה לטענותיו ובמחקרים על שוק העבודה הנורווגי ששומר על סטריאוטיפיות מגדרית דווקא, הם לא יקשיבו לו. שוב ושוב הוא חוזר על המנטרה העתיקה שלו כנביא ללא קהל: "לא נוכל לחוש משיכה או כימיה כשאנחנו נדרשים על ידי החברה לדכא את התכונות הגבריות או הנשיות האותנטיות שלנו... רק אם נכבד את ההבדלים בינינו... נוכל להחיות את התשוקה במערכות היחסים שלנו" (עמוד 101).

הלוואי שגריי היה מקשיב קצת יותר לנורווגים. אם אומה של ויקינגים חסונים הגיעה לאן שהגיעה, נראה שגם תושביה יודעים דבר מה על תנועת הכוכבים בשביל החלב של המגדר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות