טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע הגותו של אברהם יהושע השל רלוונטית יותר מתמיד

"אדם מהלך בעולם", קובץ השיחות עם אחד מענקי הרוח של היהדות המודרנית, מנגיש את תפישתו החדשנית של הרב הפלורליסט, שחיבר בין מאבקי היהודים והשחורים בארצות הברית

השל (שלישי משמאל) לצד מרטין לותר קינג בתפילת מחאה נגד מלחמת וייטנאם בבית הקברות הלאומי ארלינגטון, 1968. החיבור בין השניים היה נקודת שיא ביחסי יהודים ושחורים בארה"ב צילום: Harvey Georges / AP
12תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

"יש קונה עולמו בשעה אחת", נאמר בתלמוד. הרב פרופ' אברהם יהושע השל קנה עולמו כשהתייצב לצדו של הכומר האפרו־אמריקאי ד"ר מרטין לותר קינג במצעד המחאה למען זכויות הצבעה לשחורים ב–1965 בעיר סלמה שבאלבמה. "כאשר אבי שב הביתה", סיפרה בתו, סוזנה השל, "הוא אמר לנו שחש קדושה במצעד, שהמצעד הזכיר לו כיצד הלך לצדם של אדמו"רים באירופה. הוא אמר: 'חשתי שרגלי התפללו'". ואכן, היה זה מעשה ציבורי־יהודי אמיץ מאין כמותו באמריקה של אותה התקופה ועד היום הוא מוזכר כנקודת שיא ביחסי יהודים ואפרו־אמריקאים שם. "הרב השל היה מורה נערץ וחבר לכולנו, קראנו את ספריו ולמדנו את משנתו", אמר לי לאחרונה אנדרו יאנג, עוזרו של קינג ולימים שגריר ארצות הברית באו"ם וראש העיר האפרו־אמריקאי המיתולוגי של אטלנטה. ואני שאלתי את עצמי אימתי ישראלים יוכלו לומר שלמדו את משנתו של הרב השל ואת ספריו באופן דומה.

מפליאה העובדה שאחד מענקי הרוח של העם היהודי, שפעל במאה שעברה בניו יורק, לא חדר לתודעת העם היושב בציון. אולי היה זה בשל מותו בטרם עת ב–1972, והוא בן 65. אולי היה זה בשל חשיפתו המועטה לציבור הישראלי, וזאת למרות שליטתו המופלאה בעברית וידידותו רבת השנים עם נשיאה השלישי של ישראל, זלמן שזר (בארכיון הציוני בירושלים מצאתי תכתובת מרתקת בין השניים. ב–1963, לאחר שסיים את כהונתו כיו"ר הסוכנות היהודית ולפני היבחרו לנשיא, הוא כתב להשל בלשונו הציורית: "בימים אלה אני עומד לצאת לעירך. מפחיד אותי הקור הרב השורר אצלכם על אף התכונה. מנחמת אותי האפשרות להימצא במחיצתך ולטייל אתך ארוכות, גם על העניינים שלשמם אני בא וגם על עניינים הנראים לי לחשובים ביותר").

עטיפת אדם מהלך בעולם

את ההסבר להיעדרה של נוכחות משמעותית של השל בשיח הציבורי הישראלי יש לתלות, לדעתי, בשני אלמנטים: ראשית, השל היה פלורליסט, דהיינו — תפישת עולמו חבקה את כל הזרמים ביהדות והתאימה ליהדות המגוונת של צפון אמריקה ולא לזו שהתפתחה בישראל ונבנתה על פי תבניות נוקשות של מסורת ופוליטיקה; ושנית, השל היה בעצם דמות ייחודית ורבת פנים שקשה היה להכילה — חסיד באמונתו, ובתפילתו מסתכל הרבה פחות על כל תו ותג ביהדות ומעדיף לראותה מתוך תפישת עולם רחבה ומעמיקה הרבה יותר מהמקובל אצלנו. את ישותו הדתית של השל איפיינה אהבת האל באופן רוחני־פנימי הרבה יותר מהתנהגותו הדתית־החיצונית, וזאת אף שהיה מאמין אדוק.

כיום, לאחר שהתרופפו מעט הגבולות בין התבניות השונות של היהדות בישראל, נראה שבשלה העת לגלות ולהנחיל את הגותו של השל במקומותינו ונמצא כי הוא בעצם מתאים לכולם, על כל הסקאלה המרתקת של היהדות בת זמננו. הכרך החדש והקומפקטי "אדם מהלך בעולם", המוקדש לשיחות וראיונות עם השל, מגיע לפיכך בעיתו. הוא ממשיך שני ספרים פרי עטו של השל שיצאו באותה סדרה של הוצאת ידיעות ספרים — "השבת: משמעותה לאדם המודרני" (2012) ו"התפילה: תשוקת האדם לאלוהים" (2016). שלושתם יחד מקיפים את עיקרי השקפת עולמו של השל, אם כי יש להודות שעוד רבים מספריו הגדולים ומאמריו ממתינים לגאולה נכונה לקורא העברי.

כתבה על השל (באנגלית) - דלג
כתבה על השל (באנגלית)

"אדם מהלך העולם" יצא לאור בעברית לראשונה ב–1975 בעריכת הפרופסור ליהדות, איש אוניברסיטת בן־גוריון, הרב והפובליציסט המנוח פנחס פלאי, שהיה תלמידו ומפיץ תורתו של השל. לקובץ המחודש נוספו מאמרים על השל ותורתו מאת הוגי דעות ואישים העוסקים בהנחלת לימודי היהדות ברוחו. השיחות עם השל אינן קלות להבנה כפשוטן. לעתים הן נקראות כדברי תוכחה לשעתם ולעתים כדברי נבואה לשעה זו ממש, שבה ההתנהגות האינדיבידואלית האנוכית מאפילה על טובת הכלל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ברשתות החברתיות. אמרותיו של השל מקיפות עולם ומלואו. הן רוויות מטען ערכי־מוסרי שכל כך חסר בשיח היהודי והפוליטי העכשווי. לא בכדי קבע נשיא המדינה, ראובן ריבלין, כי "קול היהדות המוסרית של השל חיוני למדינת ישראל".

אין ספק שמסכת חייו של השל והאינטלקט העצום שלו הביאו אותו לגבש תפישה יהודית מוסרית ורוחנית חדשנית ומרתקת. הוא נולד בוורשה ב–1907, דור שביעי לשושלת אדמו"רים ורבנים שסומן אף הוא מילדותו להיות אדמו"ר של חסידים כמו אחד מאבותיו, האדמו"ר מאפטא. בטרם מלאו לו 16 קיבל השל סמיכה לרבנות. בשל נסיבות שונות הוא יצא מפולין ונסע ללמוד לימודי חול בווילנה. משם המשיך ללימודי דוקטורט בפילוסופיה יהודית בברלין. פרופ' מרטין בובר הביאו לנהל במקומו את הסמינר היהודי של פרנקפורט, תפקיד שבו החזיק השל מ–1936 ועד שנעצר על ידי הנאצים וגורש חזרה לפולין בשלהי 1938 ב"גירוש זבונשין", זמן קצר לפני "ליל הבדולח". ערב פלישת הנאצים לפולין הוא נמלט לאנגליה וב–1940 היגר לארצות הברית. אמו ושלוש אחיותיו נרצחו על ידי הנאצים.

עם הגיעו לארצות הברית החל את דרכו כרב בבית המדרש לרבנים של התנועה הרפורמית בסינסינטי. משם עבר לשמש כפרופסור לאתיקה יהודית וראש קתדרה בבית המדרש של התנועה הקונסרבטיבית בניו יורק. בתו סוזנה סיפרה כי יותר מכל אהב אביה להתפלל ב"שטיבל" של חסידות גור באפר איסט סייד של מנהטן, ואולי אין להתפלא על כך שכן השל היה למעשה חסיד בהווייתו ובנשמתו, על פי עדות מכריו. למרות סאת הייסורים והמכאובים של חייו, הוא הקרין אמונה יוקדת ועוצמה רוחנית חיובית על כל סובביו. להבנתי, הוא היה פלורליסט יהודי נדיר, שכיבד את כל עולמות היהדות ואף את אלה שמעבר להן (ומכאן החיבור העמוק לכומר מרטין לותר קינג), נשא בצקלונו את חוויות חייו ומילא את סלו בביכורים מכל תפישות היהדות שראה וחווה בחייו. בשל כך הוא מצא חיבור עמוק בין עיקרי אמונתו והתפילה עצמה למעשה חברתי ולמאבק פוליטי.

כפי שעולה מהראיונות המובאים בספר, השל היה ציוני אדוק. הוא ראה בתקומתה של מדינת ישראל את "בניין העתיד" של העם היהודי. הוא ראה בעברית מרכיב חיוני בהבנת היהדות והאמונה. הוא לא היסס להצביע על הסיבות לקושי של העלייה מארצות הברית לישראל, שהן להגדרתו רעה חולה "בבחינת סגידה לאלילות והם ההצלחה האישית והנוחות החומרית". עובדה היא שהעלייה מצפון אמריקה נמוכה יחסית למקומות אחרים באופן עקבי זה עשרות שנים. על רקע זה, לגיטימי לשאול בנוגע להשל מדוע נאה דרש אך לא קיים באמצעות עלייה ארצה בעצמו.

ראיון עם השל, 1972 (באנגלית) - דלג
ראיון עם השל, 1972 (באנגלית)

ברוח התפישה החסידית, השקפתו של השל קובעת שהאמונה אינה יכולה להסתמך רק על גינונים חיצוניים או על המלה הכתובה במובנה הפשטני. זו הרי היתה מאז ומתמיד מחלוקת עמוקה בעם היהודי. כזכור, החסידות, שהוסיפה ממד רוחני עמוק לתפישה היהודית, הוקעה במקורה קשות על ידי היהדות הליטאית המקפידה בקלה כבחמורה. עוד לפני כן התלבטו פרשני התנ"ך לדורותיהם בשאלה עד כמה נתון התנ"ך לפירוש כפשוטו ועד כמה יש לפרשו באופן רחב בבחינת "שבעים פנים לתורה".

בהקשר זה, זכור לי סיפורו של דודי, הד"ר הרב יעקב הרצוג, שהיה דיפלומט מחונן ולימים מנכ"ל משרד ראש הממשלה. ב–1958, בהיותו ציר בשגרירות ישראל בוושינגטון, הוא נלווה לשגריר ישראל אבא אבן, לימים שר החוץ (אף הוא דוד שלי), לפגישה עם שר החוץ האמריקאי האימתני ג'ון פוסטר דאלס, כשבדיוק מלאו 70 להולדתו. השניים מצאו את המארח דאלס במצב רוח קדורני. הוא הסביר לאורחיו כי בסוף השבוע שקדם לפגישה הוא קרא יחד עם אחיו אלן (שעמד אז בראש הסי־איי־אי) בכתבי הקודש, והם הגיעו לפסוק בתהילים "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" — והמבין יבין את חרדותיו בהגיעו לגיל זה. יעקב הרצוג נחלץ להרגיעו: הוא הסביר לדאלס כי יש המשך לפסוק — "ואם בגבורות שמונים שנה" — והוסיף פרשנות מרחיבה בדומה לסגנונו של השל ועל פיה אין מדובר במובן הדווקני של המלים בתנ"ך אלא במשמעות רוחנית יותר. הרצוג הוסיף עוד כהנה וכהנה ממקורות ישראל עד ששר החוץ ביקש ממנו כעבור כמה ימים מזכר מיוחד, שאכן הועבר אליו על ידי הדיפלומט הישראלי הצעיר והתבסס על מובאות מדברי חכמים, פרשנים ומדרשים. כך בדיוק גם השל ראה את היהדות: לא בהכרח על פי המלה הכתובה ולא דווקא על פי הגורמים החיצוניים החזותיים שלה, אלא במשמעותה הרוחנית והפנימית הנתונה לפרשנות רחבה הממלאת עולם ומלואו. הוא הדגיש את קיומן של תפישות אמונה שונות בתוך היהדות, שהרי כבר נאמר על בורא עולם ש"כבודו מלא עולם".

קובץ השיחות עם השל מעוצב בצורה מאירת עיניים. הראיונות ערוכים בצורה נוחה מאוד לקריאה וכך גם המאמרים על השל המובאים במהדורה זו, שחיברו פלאי, הרב וולף קלמן, פרופ' אנדרה בהר, עמיחי חסון ואריאל סרי־לוי. מאמרים אלה מצטרפים לספרים ולפרסומים שראו אור בעברית בעשור החולף פרי עמלם של אקדמאים חשובים המוכרים כ"סוכני השל", פרופ' אלכסנדר אבן־חן וד"ר דרור בונדי. כל אלה מנגישים את הגותו של השל לקורא הישראלי. זו מתקבלת ונלמדת יותר ויותר בעולמות היהדות השונים בישראל, גם בישיבות ובאולפנות גם במוסדות מחקר.

בתפקידי הנוכחי כיו"ר הנהלת הסוכנות היהודית אני מוצא את עצמי מנסה לגשר בין קבוצה לקבוצה בתוך העם היהודי, לחבר בין הזרמים השונים ולהביאם לכבוד הדדי ברוח תפישתו של השל. אני מסתגר עם רבנים ומנהיגים מכל זרמי היהדות ומנסה לשכנעם שאהבת ישראל חיונית לאחדותו של העם למרות המחלוקות ויש להתגבר על מחלוקות המסכנות את עתיד העם; שכבוד האדם באשר הוא אדם גובר על כל עכבה ושכל בני האדם, בלי קשר לשיוכם הדתי, נבראו בצלם; שעל קמצא ובר־קמצא חרבה ירושלים; שיש כאמור "שבעים פנים לתורה" ויש לכבד את כל התפישות של היהדות; והעיקר — שיש לשוחח האחד עם השני ולהכניסם תחת כנפיו של האוהל היהודי הגדול והרחב. לעולם התוכן המאתגר והמרתק הזה נוספו ספריו המחודשים של השל בשפה העברית, שישמשו כלים חיוניים בשיח הזה. והלוואי שרבים יותר יתוודעו אליהם בישראל ובתפוצות.

פרק מתוך הספר:

אמר פרופ' אברהם יהושע השל בכינוס העיוני: כשם שמוטל עלינו להיות בני אדם כך אנו חייבים להיות יהודים. כל הפורש מן היהדות מאבד את עצמו הרוחני לדעת. כשם שאי-אפשר להחליף את הגוף כך אי-אפשר להמיר את צלם האלוהים. לכל אומה יש דת, שקיבלה מידי אחרים. ואנו העם היחידי, שהוא ותורתו אחד. כל חלקי האומה, לא רק יחידי סגולה, נעשו לנושאי האחדות הזאת. בעמדנו ביהדותנו – אנו פועלים ויוצרים יותר לטובת העולם מאשר על ידי תרומות מדע חשובות, שאנו תורמים לתרבות הכללית. הבעיה העומדת לפני כל יחיד ויחיד בישראל היא: איך יחיה אדם בפני הפלא? איזו היא דרך ישרה שיָבור לו היהודי, דרך שהיא תפארת לקונו ותפארת לו, נאה ליהודי ונאה למסתורין?

חדשות בישראל. כל הדן בכבשונה של היהדות מכיר את משנתו של הוגה דעות מובהק זה, את מחשבתו המקורית האמיצה, המעזה למצות את המסקנות עד תומן. עלייתו לירושלים לא באה להורות הלכה. "מי אני – אמר – שאבוא לפסוק הלכה? מי יאמר שהעלייה לישראל ובניינה, שכל איש החי בישראל אינו עדיף ממיטב האישים, החיים עדיין במרחקים? אלא שסבורני, כי גם שמירת השבת והנחת תפילין צורך נפשי לאדם מישראל, ממהות חייו". פרופ' השל הוא מן הדמויות הבודדות של הדור, המחפש להחזיר לאיש ישראל את החוויה הדתית, אשר במרכזים רבים ומטעמים שונים נסתלפה דרכה. חיפוש זה כורח הוא לידיעת טעם קיומנו וייעודנו בדור שאירעו לו שלושה דברים העומדים ברומו של העיון: השואה, המדינה ושידוד המערכות – שהם-הם גופי תורה ובני אדם תוהים בהם. "לפעמים מרגישים כאילו נסוכה עלינו רוח תרדמה, ותהי לנו חזות הכול כדברי הספר החתום. בני אדם נותנים דופי בכול ואומרים: אין בבניין הארץ כל גדולה ופלא. כל המפרש את תולדות ישראל על פי הפשט עושה אותן פלסתר. מבחינה מעשית, על פי השכל וההיגיון, לא היתה תקווה לשאיפת הציונים. השאיפה הציונית לא היתה אלא אגדה או חלום, ולדעת אנשי השכל – אין למדים מן האגדה, ודברי חלומות לא מעלים ולא מורידים, אלא מה שלא יעשה השכל יעשה החזון".

לקריאת הפרק המלא, לחצו כאן

אוהבים/ות ספרים? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מוסף "ספרים" של "הארץ"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות