בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רשימות תל אביביות | שמו"צניקים, חירותניקים

בריבוע הקטן שבין קינג ג'ורג' למלצ'ט ובין שדרות בן ציון לחשמונאים היו סניפים מרכזיים של הצופים, הנוער העובד, השומר הצעיר ובית"ר

10תגובות

דרור אבדור שאל אותי במייל אם יש לי עניין בזיכרונותיו על תנועות הנוער בתל אביב של שנות השישים. בהמשך חליפת המיילים בינינו כתב לי אבדור כי שני דברים נראים לו מעניינים בקשר לתנועות הנוער של אז. ראשית, הסניפים של כל תנועות הנוער המרכזיות היו ממש סמוכים זה לזה: בריבוע הקטן שבין קינג ג'ורג' למלצ'ט ובין שדרות בן ציון לחשמונאים היו סניפים מרכזיים של הצופים, הנוער העובד, השומר הצעיר ובית"ר. לכל סניף כזה היה צריף או בית, ולידו מגרש למשחקים או מסדרים. שנית, היתה תחרות בין חניכי תנועות הנוער אבל לא היתה איבה, לא היתה הקיצוניות המאפיינת היום את יחסי הימין והשמאל בארץ. לכל קן היתה גאוות היחידה שלו אבל היתה גם איזו גאוות יחידה משותפת.

שאלתי אם יוכל לשוטט אתי בין ארבעת הקנים האלה והוא נענה בשמחה. נפגשנו אחרי הצהריים בכיכר התרבות ועכשיו אנחנו יורדים בשדרות בן ציון לעבר הקן "שלו", קן הצופים ברחוב מלצ'ט. הוא עצמו נולד סמוך לכאן, בשדרות בן ציון 24. שנת הולדתו, 1948, העניקה לו את שמו: דרור. אחרי שירותו הצבאי (גולני, גדוד 12, קרב תל פאחר) הקים עסק לתכשיטים, ובתחילת שנות האלפיים החל לייעץ ליחידים ולחברות בנושאי נדל"ן. יפה. הוא בקי אם כן לא רק בתנועות הנוער אלא גם בתנועה הקבועה שבה תל אביב משנה את פניה.

"כאן", הוא מספר כשאנחנו חולפים על פני בית קומות חדש במלצ'ט 57, "בית הדירות הנוצץ הזה עומד על מקומה של וילה משפחתית משנות הארבעים". גם במלצ'ט 53 וילה משפחתית פינתה את מקומה רק לאחרונה לבית דירות המנצל את הגובה המקסימלי המותר באזור הזה, "חמש קומות פלוס קומה שישית בנסיגה" (אני עומד להעשיר היום את אוצר המלים שלי).

קן שבט "קהילה" של הצופים ברחוב מלצ'ט
אביבה עין גיל

במלצ'ט 41, במקום שבו היה בזמנו צריף הצופים, ניצב כעת בית "צופי קהילה". דרור ורוב בני כיתתו הצטרפו לקן הזה: "זה היה הדבר הכי טבעי. הלכת אחרי מה ששמעת בבית ואחרי החברים שלך. ההורים שלנו לא היו שמו"צניקים או חירותניקים. היה רק ילד אחד שאביו היה אצ"לניק, אבל גם הוא הלך אתנו לצופים".

אנחנו חוזרים לשדרות בן ציון דרך רחוב פרץ חיות שלא הלכתי בו אף פעם. עוד רחוב תל אביבי ישן־חדש: בתי דירות ישנים מכוסי שפריץ מכוער לצד בתים עם ציפוי פסיפס שהיה פופולרי בשנות השבעים. והנה במספר 30א' וילה עירונית ותיקה הנאחזת באדמתה למרות כל הפעילות הנדל"ניסטית שסביבה.

אנחנו יורדים עם שדרות בן ציון מערבה. בפינת קינג ג'ורג' ובוגרשוב, בבניין שעליו מתנוסס שלט "המרכז למשקפי שמש", שכן בשנות השישים קן מרכז של השומר הצעיר. מוזר לחשוב על קן של השומר הצעיר במרכז המסחרי ההומה מולנו. האם הקירבה לנורדיה מסבירה את המיקום הזה? האם הקירבה לריכוזים של בעלי מלאכה? אין לי מושג. "אתה מכיר טוב את אחד החניכים כאן", אומר לי דרור, "זה היה הקן של יעקב שבתאי". שבתאי? זה מסתדר היטב: ידעתי שהיה בנעוריו בשומר הצעיר, וקינג ג'ורג' ונורדיה הם רקע ל"זיכרון דברים" ולרבים מסיפוריו.

בית דב הוז של הנוער העובד, היום מרכז הקהילה הגאה
אביבה עין גיל

במרחק ראייה מאתנו, מצדו השני של קינג ג'ורג', ניצבת מצודת זאב. ראשית המצודה בבית הבאר של פרדס עיסאווי, שנרכש על ידי עיריית תל אביב בראשית שנות העשרים. על רוב שטחו של הפרדס נבנו דירות מגורים, אבל בית הבאר נמסר להסתדרות בית"ר, וזו הקימה עליו מועדון לחניכיה. באמצע שנות השלושים הוקם במקום בית בן שלוש קומות ("מצודת זאב"), ובשנות השישים צמח כאן אחד ממגדליה הראשונים של תל אביב.

"חניכי בית"ר והשומר הצעיר", אומר דרור, "היו אז חדורי אידיאולוגיה". הוא שוב משתומם כמה מעט מתח היה אז בין התנועות השונות. נכון שלא היו "זוגות מעורבים", אבל זה בעיקר מפני שעיקר החיים החברתיים היה סביב הקן, ורק טבעי היה שזוגות חברים ייווצרו מבין חניכי אותו סניף. "יכול להיות", אני מהרהר בקול, "שהמכנה המשותף אז היה תל אביב, החולות של תל אביב והרחובות של תל אביב, ההרגשה שבונים כאן משהו חדש, 'יהודי חדש' בנוסח הסיסמאות הציוניות. הישראליות החדשה הזאת, שכולם הרגישו אותה כל כך חזק, שמשה כנראה כמעין דבק לא מודע". "אולי", אומר דרור ומוסיף, "במחשבה שנייה, הבית"רים היו דחויים יותר. הם לא היו חלק מהחבר'ה".

מה חסר לנו עוד? קן של הנוער העובד. "תיכף נגיע גם אליו", מבטיח לי אבדור כשאנחנו נכנסים לגן מאיר. בינתיים הוא עמוס זיכרונות: "לנו בתור ילדים אסור היה להתקרב לכאן בשעות הערב. כאן, בדיוק כאן, בצד הצפוני של הגן, היה בזמנו קיוסק שעל ידו ישבו בלילות אנשים שעישנו, שיחקו קלפים, שמעו מוסיקה בקולי קולות. ההורים הזהירו אותנו מ'הפושטקים' האלה. זה נחשב אז למקום מסוכן, מוקצה".

הערב החורפי יורד מוקדם, ולמרות שרק חמש עכשיו הגן כבר חשוך למדי. לתחושת הסכנה של שנות השישים אין זכר עכשיו. הורים מוליכים עגלות ילדים על השביל המרכזי החוצה את הגן, כמה זוגות הולכים לאטם על השביל.

וקן הנוער העובד? בצדו הדרומי של הגן שוכן היום המרכז הגאה, בבית שהחל את דרכו כבית דב הוז (מנהיג פועלים וסגן ראש עיריית תל אביב שנהרג עם משפחתו בתאונת דרכים בסוף 1940). בבית דב הוז היה במשך שנים רבות מרכז הנוער העובד, והבית שימש לפעילות פוליטית ותרבותית ענפה. לפני כעשר שנים המבנה שופץ ונהפך לביתה של הקהילה הגאה.

אז מה היה לנו: מצודת זאב נותרה במקומה והצמיחה מגדל משרדים לארגונים ועמותות הקשורים לליכוד, צריף הצופים נהפך למרכז צופי בן שלוש קומות, בית דב הוז של הנוער העובד נהפך לבית הקהילה הגאה, ובית השומר הצעיר נבלע בהמולת המסחר של קינג ג'ורג'. כשאנחנו צועדים לעבר קינג ג'ורג' נדמה לי שזה סיכום לא רע של ההיסטוריה של העיר העברית הראשונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו