בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רשימות תל אביביות | עוד רחוב יצחק למדן

דוד פרישמן הלא הציוני מתנהל לו ברווחה ברחוב מרכזי בעיר. ואילו למדן, החלוץ הנלהב שעלה לארץ וחי בתל אביב, צריך להתחבא

4תגובות

רוב היוצרים החשובים שפעלו בארץ במחצית הראשונה של המאה הקודמת הונצחו ברחובות תל אביב. אחדים, כמו המשורר והסופר הנפלא יעקב שטיינברג, לא זכו לכך. אחרים, כמו יצחק למדן או אביגדור המאירי, היו צריכים להמתין שנים רבות עד שנבנו שכונות רחוקות יותר, כמו נאות אפקה ב. והיום למדתי שיש תל אביבים שאינם משלימים עם הריחוק הזה ומקרבים בעצמם את הרחוקים.

יום חמישי, שבוע ראשון של מארס. אחרי כמה ימי סגריר, שוב בוקר אביבי נפלא. הטיילת למרגלות צוק הכורכר עדיין ריקה מאנשים, אבל הפרגים והחמציצים אינם ממתינים לצופים והם פורחים בעלי כותרת אדומים וצהובים עדינים, כמעט שקופים. החמציצים לא למדו את חכמת הפרגים: לו פרחו אחד-אחד ולא מאה-מאה, אפשר היה להבחין ביתר קלות בעדינות המופלגת של פרחיהם.

רק לעתים רחוקות אני לוקח איתי את הטלפון הנייד לטיולי הבוקר שלי, אבל הבוקר אני ממש שמח שהוא בתיקי. צלצול טלפון מדני אלכסנדרוביץ מוצא אותי בדרך לחוף מציצים. כתבתי פעם בטור הזה על דני אלכסנדרוביץ (נכדו של משה שלוש, ממייסדי "נווה צדק", ובנו של זאב אלכסנדרוביץ, אחד מצלמיה המוכשרים ביותר של תל אביב בשנות השלושים) ומאז יש דיבור בינינו. דני מספר כי ברחוב פרישמן, בין מספר 71 ל-73, ראה שלט לא מוכר ועליו הכיתוב "רחוב יצחק למדן". השלט אמנם לא מוביל לשום רחוב אלא לחצר של בית, אבל שווה לבדוק את זה, הוא אומר.

השלט "רחוב יצחק למדן", המוביל לחצר ברחוב פרישמן, בין מספר 71 ל-73
אביבה עין-גיל

פרישמן? טיול הבוקר שלי עומד להתארך הרבה מעבר לצפוי. אני חוזר לדיזנגוף והולך מזרחה בפרישמן. בצידו הצפוני של הרחוב, ברוב החלקות שתוכננו במקור כגינות, משגשגות כעת בשמש מכוניות חונות. במקומות שבהם נותרה מעט אדמה גלויה, מלבלבים סרפדים וחמציצים. רק בהמשך הרחוב יש כמה גינות מושקעות. בחזית בתים מספר 69 ו-71 מגוון נהדר של צמחייה: פרחים עונתיים, שרכים, דרצנות, דקלים ננסיים, קיסוס, קרוטון מגוון, ואפילו שיח עגבניות שנבט כאן כנראה במקרה.

והנה, צמוד לבית מספר 73, שלט בולט: "רחוב יצחק למדן: 1897-1954, משורר ומתרגם. ייסד ירחון ספרותי "גליונות" וערכו עד מותו. חתן פרס ישראל לספרות יפה  1955". השלט, באותיות לבנות על רקע ירוק, מחובר למסגרת ברזל הצמודה לקיר הבית, וברור שאין זה שלט רשמי של העירייה. מה גם שהוא אינו מוביל לשום רחוב או בן רחוב אלא לחצרו האחורית של הבית. בצד הבית אדניות עם צמחי תבלין, כמה עציצים עם שיחי אלוורה, כמה עציצי עץ מתפרקים ובהם פיקוס הגומי ושיחי פנטס שפרחיהם האדומים הדלים נראים כשרידים מן העונה שחלפה ולא כפריחה חדשה. לצד המדרגות היורדות לחצר מטפסת לפופית (Morning Glory) על עמוד חשמל ועל חוטי החשמל ויוצרת מסך יפהפה של עלווה ירוקה ופריחה סגולה. החצר עצמה חצר תל אביבית טיפוסית: בלוני גז, תיבות מיזוג אוויר, צינורות שירות, סרפדים, כמה שיחי יוקה נבולים למחצה.

גבר צנום, חייכן, ניגש ושואל אם הוא יכול לעזור לי. בהחלט. למשל, איך הגיע לכאן השלט על רחוב יצחק למדן? האיש שומר על חיוכו ואומר שזה סיפור ארוך. סיפורים ארוכים אני אוהב. אנחנו מתיישבים במסעדה שמעבר לקיר. שמו שמעון שֶלְז, והוא ואשתו הם הבעלים של הביסטרו השכונתי, "לילוש", שאנחנו יושבים בו. הוא נולד בהרצליה לפני חמישים ושבע שנים, עזב בגיל חמש-עשרה את הבית והגיע לתל אביב. במשך שנים רבות עבד כעיתונאי, ניהל חנויות המתמחות בנושא מסויים, ובשנים האחרונות עזב את רוב עסקיו ועוזר לאשתו בניהול המסעדה. במשך מספר שנים עסק גם בכתיבה ספרותית (לפני כעשור זכה במקום השני בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ"), ועדיין הוא מרבה לקרוא.

לפני כארבע שנים קרא שוב את "מכאן ומכאן" של ברנר, ואז התעניין גם ביוצרים אחרים בני תקופתו. ככה הגיע ליצחק למדן, ראה את תמונתו בוויקיפדיה והתרשם מתווי פניו העזים. כמה ימים אחר כך ראה ברחוב בתוך ערימה של פסולת בניין את השלט "יצחק למדן", ולא יכול היה להשאירו במקומו. הוא תלה את השלט על הקיר החיצוני של המסעדה, ומאז, הוא מספר, אנשים מתעניינים, שואלים, מצטלמים על ידו.

למדן מוכר לחוקרי ספרות בעיקר כמי שכתב את הפואמה "מסדה" (1927) וכעורך של "גליונות". "מסדה" הרעידה לבבות בזמנו בשל עומק הייאוש שהובע בה באשר לסיכויי הגאולה בארץ ישראל, ובשל גיבור הפואמה הנאחז בציפורניו בסיכויי הגאולה אף על פי כן ולמרות הכול. "גליונות" היה אחד מכתבי העת החשובים ביותר בארץ בעשרים שנות קיומו (1934-1954).

איש שיחי אינו יודע הרבה פרטים על למדן, אבל השלט שראה בערימת הפסולת הזכיר לו את פניו המרשימים של האיש, ואת העובדה שקיבוץ מסדה נקרא על שם הפואמה המפורסמת שלו. "אמרתי לעצמי", הוא מספר, "למה לא, נעשה לו רחוב". אני שמח על הרחוב הנוסף שנעשה ללמדן במרכז העיר, אם כי איני יכול להתעלם מן האירוניה: דוד פרישמן, המבקר שתקף בשצף קצף את הרעיון הציוני ואת היוצרים שליווהו, פרישמן שטרח להגיע רק פעמיים לביקורים קצרים בארץ ישראל, מתנהל לו היום ברווחה ברחוב מרכזי בתל אביב, כל הדרך מחוף הים עד מלכי ישראל. ואילו יצחק למדן, החלוץ הנלהב שעלה לארץ וחי רוב חייו בתל אביב, קיבל רחוב בנאות אפקה ואילו במרכז תל אביב הוא צריך היום להתחבא, כעולה לא-ליגלי, בחצר אחורית של בית ברחוב פרישמן. עם זאת, אין לי ספק שהאיש הצנוע והשתקן הזה יודע להעריך את נדיבותו של תושב תל אביבי מן השורה שהקים לו במו ידיו רחוב בחצרו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו