בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת "ויקרא" | חסל סדר ספונטיות

אבות האומה לא היו זקוקים לציוויים כדי להעלות קורבנות אלא זבחו זבחים על כל גבעה רמה כדי להודות לאל או כחלק מטקסי כריתת ברית. ספר ויקרא מתנה לראשונה את קירבת האל בהישמעות מדוקדקת לסדרי הקרבת הקורבנות

5תגובות

סיפור עקידת יצחק מתאר כיצד ה' ציווה על אברהם להעלות את יצחק בנו לעולה וכיצד אברהם נענה לקריאה זו. העוקד והנעקד צעדו יחד אל ארץ המוריה, "ויבואו אל המקום אשר אמר לו האלוהים, וַיִּבֶן שם אברהם את המזבח... ויעקוד את יצחק נו... וייקח את המאכלת לשחוט את בנו" (בראשית כ"ב ט'-י'). מלאך נגלה אל אברהם ועצר אותו לפני שהספיק להקיז טיפה מדמו של יצחק. למרות זאת, לאברהם היה ברור שהוא עדיין צריך להעלות בהמה לעולה: "ויישא אברהם את עיניו וירא והנה אַיִל... ויעלהו לעולה תחת בנו" (שם י"ג). החלפת יצחק באיל מלמדת משהו על יסוד של חילופיות בעבודת האלוהים במזבח. הבהמה שמתה על המזבח זכתה לגורל המר שהיה צפוי לזובח אילולא היה מקריב אותה.

נראה שבמקומות אחרים בספר בראשית המנחות לא הובאו מתוך היענות לקריאת האל והמזבחות לא נבנו בעקבות הציווי שלו. הספונטניות שוררת על הבאת הזבחים והעולות. הבל היה הראשון שהביא לה' מנחה "מבכורות צאנו וּמֵחֶלְבֵהֶן. וַיִּשַׁע ה' אל הבל ואל מנחתו" (שם ד' ד'-ה'), והוא לא נצטווה על כך. גם נוח, שהעלה עולות כדי להודות לה' על כך ששרד את המבול, עשה זאת על דעת עצמו. העולות שיככו את מה שנותר מכעסו של ה' על בני האדם, הכעס שגרם לו להביא מבול על הארץ: "וירח ה' את ריח הניחוח, ויאמר ה' אל לבו: לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם" (שם ח' כ"א).

קורבנו של נח, פרנצסקו קסטיליונה, המאה ה-17
El Paso Museum of Art

בסיפורי האבות הקמת המזבחות, העלאת העולות וזביחת הזבחים היא ביטוי לדו־שיח עם האל. היענותו של אברהם לקריאת ה' אליו "לֶךְ לְךָ" לא התבטאה רק בהליכה לאורכה ולרוחבה של הארץ. בעוד ה' קרא לאברהם במלים וציווה עליו לנדוד, אברהם קרא לה' בעזרת מזבחות שהקים לאורך נקודות הציון של מסלולו והאזורים שבהם חנה והקים את אוהלו: "ויעתק משם ההרה... ויט אוהלו... וייבן שם מזבח לה', ויקרא בשם ה'" (שם י"ב ח').

יצחק נהג כאברהם אביו וגם הוא סימן את המקומות שהגיע אליהם בארץ בעזרת מזבחות: "ויעל משם באר שבע. וירא אליו ה'... וייבן שם מזבח ויקרא בשם ה'" (שם כ"ו כ"ג-כ"ה). יעקב המשיך את מעשי קודמיו בשושלת כשהתהלך בארץ והקים מזבחות במקומות שהתעכב בהם או נאחז בהם יותר מבמקומות אחרים: "ויבוא יעקב שלם עיר שכם... וייקן את חלקת השדה אשר נטה שם אוהלו... ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלוהי ישראל" (שם ל"ג י"ח-כ'). בעת מנוסתו מלבן, דודו שרימה אותו, יעקב ביטא בעזרת הזבחים לא היענות לאל אלא היענות לאדם. לבן השיג את יעקב שנמלט ממנו ובין השניים התלקח עימות. בסופו של דבר הצליחו לבן ויעקב להגיע לפשרה ושני הצדדים נשבעו שלא יפגעו אחד בשני. הם זבחו זבחים ואכלו מהם יחד כביטוי לברית שכרתו.

דווקא על רקע כל אלה כדאי לשאול אם גיבורי ספר בראשית הקריבו קורבנות. לכאורה התשובה ברורה וחיובית: הקרבת הקורבנות כדרך לעבוד את האל נולדה יחד עם העולם, והאבות אימצו ושיכללו אותה כשהעלו עולות על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן. הפסוקים הפותחים את פרשת "ויקרא" מאששים תשובה זו. ה' פנה אל משה כדי לצוות את בני ישראל על הקרבת הקורבנות במלים "אדם כי יקריב מכם קורבן לה' — מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם" (ויקרא א' ב'). לשון הפסוק, "אדם כי יקריב", מתארת אדם המכיר את הנוהג להקריב קורבנות, נוהג שגיבורי ספר בראשית הם מייסדיו.

נוכל להשיב לשאלה זו גם בשלילה, במיוחד אחרי שנצביע על כך שהמלה קורבן מופיעה לראשונה בפתיחת חומש ויקרא, בפסוק שהובא כאן, והיא מלה ייחודית לחומש ויקרא, לפרקים בחומשים שמות ובמדבר העוסקים בבניית המשכן ובעבודה בו, ולספר יחזקאל. שאר ספרי המקרא אינם מתארים הקרבת קורבנות בשם זה. מבחינה לשונית טהורה, גיבורי ספר בראשית לא הקריבו קורבנות אלא הגישו שלמים, זבחו זבחים והעלו עולות.

המעבר של חומש ויקרא לשימוש במלה קורבן ולתיאור נוהג עתיק במלה חדשה אינו חידוש לשוני בלבד. ספר ויקרא מציע הוראות מדוקדקות להקרבת הקורבנות — אותו דקדוק המוכר מחמש הפרשות האחרונות שבחומש שמות, שכזכור עוסקות בבניית המשכן. כעת כבר אפשר להסיק שריבוי הפרטים וההוראות המדויקות והמדוקדקות שבפרשות אלה הוא אחד ממאפייני השפה הדרושה לתיאור המשכן והעבודה בו. הסגנון העמוס הזה מסייע למסר של הפסוקים: עבודת אלוהים מתבצעת במשכן באופן מסוים מאוד ולכן עליכם לקרוא את הפרטים הקטנים המופיעים כאן. חסל סדר זביחת זבחים על ראשי ההרים: האיל החלופי שאברהם העלה במקום יצחק בנו יהפוך לקורבן חטאת, ורגשות שמחה או הכרת תודה יתבטאו בקורבן שלמים. במקום הספונטניות, השיחה עם האל והתפרצות הרגשות שהיו בקורבנות לפנים, מציע ספר ויקרא את המשמעות האחרת של השורש קר"ב — השורש של המלה קורבן — קרבה. ותרו על הביטוי העצמי, מבקש ספר ויקרא, ותזכו לקרבת אלוהים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו