טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר מנסה ללמד ילדים כלכלה, אבל השיעור שלו מיושן

ביקום שהפרשן הכלכלי מתאר בספרו "לאן נעלם עץ הכסף?" השיטה מצוינת ולמשפחות יש זמן לאכול ארוחת בוקר יחד. הבעיה היא רק שהאנשים לא קונים מספיק

איור של רמי טל מתוך הספר. אזרח מועיל
ומאושר צריך למכור יותר ולקנות יותר
29תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

"'איפה אתן? כבר מאוחר', נשמע קולה של אמא. 'בואו לשולחן חמודות שלי'. נועה ומאיה יצאו מהאמבטיה והתישבו לשולחן, ואמא אמרה 'בתיאבון'. אבא הניח מידיו את העיתון ואמר גם הוא 'בתיאבון, מתוקות שלי', ומיהר למרוח גבינה על פרוסת לחם. איזה מוזר האבא הזה, חשבה נועה, במקום לאכול קורנפלקס טעים ומתוק, הוא אוכל לחם שחור עם גבינה לבנה. עברו שתי דקות ואמא שמה לב שנועה ומאיה יושבות בשקט, משלבות ידיים ולא נוגעות באוכל. 'מה קרה?' שאלה אמא. 'אתן רוצות משהו אחר? אולי לחם עם גבינה כמו אבא?' 'פחחח...' ענתה נועה, 'לא שמת לב? אנחנו בשביתה!'"(מתוך "לאן נעלם עץ הכסף?")

בספרו החדש, "לאן נעלם עץ הכסף?", נחמיה שטרסלר מסביר לילדים ש"כסף לא גדל על העצים", כמו שהיה נהוג לנזוף פעם. ואמנם, הספר כולו ארכאי, גרום וחסר שאר רוח — בטעמו, במסריו, בתמונת העולם שהוא מציג ובשפתו הדידקטית להחריד.

לאן נעלם עץ הכסף - עטיפת הספר

נתחיל בעלילה: הכל מתחיל בארוחת הבוקר כשהגיבורה, נועה, מסרבת ללכת לבית הספר ומכריזה על שביתה: "נמאס לנו לקום כל בוקר וללכת לבית הספר ולגן כשאתם הולכים לעבודה ועושים שם כיף חיים". הוריה של נועה מחליטים ללמד אותה מה זו עבודה ומאיפה בא הכסף — היא נשלחת ליום במפעל דלתות, שבו אביה עובד כמהנדס, ואילו אביה הולך במקומה לבית הספר. עמיתו לעבודה מארח אותה במפעל, חונך אותה על פס הייצור, וגם, משום מה, מגלה לה שאביה נמצא בסכנת פיטורים ("בסוף סיפר לה שהמפעל נמצא בקשיים כי הם לא מצליחים למכור מספיק דלתות, ולכן יש סכנה שיפטרו כמה עובדים... אולי גם אבא שלה יהיה ביניהם"). אולם למזלם של כל המעורבים, מתברר שנועה היא כוכב נולד בשיווק — היא מצליחה לשכנע זוג קונים לרכוש דלתות והמפעל יאמץ את "שיטת המכירות שלה, שמשלבת איכות עם יופי... כך יצליחו למכור הרבה יותר דלתות... יהיה למפעל מספיק כסף לשלם את כל המשכורות לכו־לם ולא יהיה צורך לפטר אף אחד".

האידיאולוגיה החברתית־כלכלית האולטרה־שמרנית של שטרסלר, פרשן ותיק ב"הארץ", ידועה לכולם. אבל זו לא מופיעה כאן כאג'נדה גלויה, שהקורא יכול לדון בה או להתווכח איתה, אלא מתגנבת בדרכים מניפולטיביות. שכן מלכתחילה הכותב לא הצליח ליצור מרחב עיוני או ספרותי מורכב מספיק כדי להכיל דיון כלשהו; וממילא למה לו, לניאו־קפיטליסט, לעורר ויכוחים? הוא בצד של השיטה.

השיעור, אם כך, מתקיים בתוך מרחב צר שבצרים: ביקום של שטרסלר השיטה מצוינת ולמשפחות יש זמן לאכול ארוחת בוקר יחד, הבעיה היא רק שהאנשים לא קונים מספיק. זה, כפשוטו (וברוב פשטנותו), הסיבוך העלילתי שבמרכז הסיפור, וההתרה היא כמובן שיווק או אסטרטגיית שיווק חדשה. צודק שטרסלר — שיווק זה קל וכל ילד יכול לעשות את זה: "היא פנתה אל הלקוחות שהתלבטו ואמרה להם שישימו לב שהדלתות הן לא רק טובות ולא רק אטומות לרעש אלא גם יפות מאוד, ושיש להן ידית מעוצבת במיוחד, ושאפשר לקבל אותן בכל מיני צבעים מיוחדים, אפילו בוורוד או בכסף או בזהב".

מובן שאלה לא רק האמצעים הנרטיביים, אלא גם נימים תרבותיים ואסתטיים, שמעצבים את היקום השמרני. למשל, ערכי המשפחה העבשים ובכלל תיאורי המשפחה, שמזכירים את אותן משפחות אמריקאיות מושלמות שהציגו לנו פעם בסדרות הטלוויזיה של שנות ה–80 (תקופת הזוהר של השמרנות הניאו־ליברלית): אבא קורא עיתון, הוא מצחיק כזה ועושה פדיחות. אמא משרתת את הילדות במטבח במסירות, תוך שהיא ממהרת לעבודה. הדור הצעיר קצת מפונק, אבל באופן מחמיא (פינוק הוא סמל סטטוס) וכן מרדן באופן לא מאיים — מרדנותו מומחזת עם קריצה משועשעת, מעט מלעיגה. במקרה שלפנינו: איזה טיפשוניות הילדות, מה זה השטויות האלה שביתה, רק שלא יתחילו לשבות לנו כאן כמו המורות ("זה מה שהמורות שלנו עשו כשהן לא היו מרוצות מהשכר שלהן").

המסר הוא שהסדר המצוי הוא הרצוי, וכל חריגה ממנו היא לשם תיקון ולקח: נועה חרגה מהשורה, היא בורג רופף. אבא שלה ילמד אותה איך להיות אזרחית טובה, מועילה ועצית, כמוהו. עם קצת מזל, היא תיהפך להיות אשת שיווק כשתגדל, ו"תשלב איכות עם יופי". אותם אתוסים ישנים וטובים עוצבו כדי להחזיק כלכלה תחרותית וצומחת, בלי זעזועים ונפילות בבורסה. שורשיהם הולכים אחורה, הרבה לפני שנות ה–80. למעשה, "לאן נעלם עץ הכסף?" מזכיר בגישתו את ספרוני המוסר הדידקטיים מהמאה ה–19 — אותם ספרונים עממיים ספוגי צדקנות פרוטסטנטית וקלישאות בורגניות, שחינכו את הילדים לרחוץ את הפנים, לא לאבד את מטבע הפני, לסיים יפה את העבודה ולהודות לאל על מזלם הטוב. כמו באותם ספרונים, גם שטרסלר מדבר על ואל הילדים כאילו היו אימבצילים, מחנך אותם לשמוח במזלם הטוב ומטיף להם על חשיבותה הנאצלת של עבודה קשה. אזרח מועיל ומאושר צריך למכור יותר ולקנות יותר, וכך לתרום את חלקו ל"צמיחה" של כלכלה בריאה ומאושרת.

למען האמת, הדמות הטרגית בספר היא האבא, שכן שטרסלר העמיד אותו בסיטואציה בלתי אפשרית: הוא עובד כל כך קשה, חי בחרדה מפיטורים, ובכל זאת ממשיך משום מה להאמין בשיטה ולהתמסר אליה ברוחו ובגופו. בתמימותו הוא אפילו מעביר את הלפיד הלאה, לדור הצעיר, כאילו העביר מורשת יקרת ערך. מישהו צריך לספר לאבא בסיפור, וגם לשטרסלר, שהבעיה האחרונה של הדור הצעיר היא איך למכור עוד מוצרים מעוצבים. הנרטיב של שטרסלר פשוט לא רלבנטי יותר. עד שגיבורתו נועה תגדל, האתגרים הכלכליים שלה ושל דורה יהיו שונים לגמרי. הם כבר שונים לגמרי. ושלא יעבדו עליכם!



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות