בכמה מדינות באסיה בלמו את הנגיף. איך הם עשו את זה? - סוף שבוע - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בכמה מדינות באסיה בלמו את הנגיף. איך הם עשו את זה?

לכתבה
עובדי הונדה במחוז ווהאן בסין, מוקד ההתפרצות הראשון של הנגיף, 23 במרץ. החיים שבים אט־אט למסלולם AFP

מיפן שבה רגילים ללכת עם מסכות גם בשגרה, דרך טייוואן שסגן הנשיא שלה הוא אפידמיולוג בכיר, ועד סין שבה אנשים מלשינים זה על זה

93תגובות

סין

מקרה ראשון: דצמבר 2019
נדבקים: 81,171
מתים: 3,277
נדבקים ביממה האחרונה: 78, מתוכם 74 מחו"ל (מעודכן ל-24.3)

ב-10 בדצמבר 2019 התחילה ווי גווישין, סוחרת בשוק הקמעונאי לפירות ים של ווהאן, להרגיש לא טוב. גווישין בת ה-57 חשבה שהצטננה והלכה לרופא, שרשם לה אנטיביוטיקה לברונכיטיס. מהמרפאה המשיכה גווישין לעבודתה בשוק, שאמנם נקרא שוק פירות הים – אבל מוקדש ברובו למכירה של חיות בר, דוגמת עטלפים ופנגולינים. שמונה ימים אחר כך, ב-18 בדצמבר, היא שכבה מונשמת ומחוסרת הכרה בבית החולים "שיה־חה".

באותו היום אושפז חולה נוסף עם דלקת ריאות ממקור לא ידוע בבית החולים "סנטרל" בווהאן, גבר בן 65 שעבד כסבל בשוק. בבית החולים הזה עבד ד"ר לי וונליאנג, רופא עיניים בן 34. ב-30 בדצמבר כתב ד"ר וונליאנג לחבריו מבית הספר לרפואה בקבוצת צ'ט פרטית: "אושרה הדבקה חדשה של נגיף קורונה ומנסים לזהות את הסוג. הודיעו לכל המשפחה והקרובים לעמוד על המשמר". יום לאחר מכן, ב-31 בדצמבר, אישרו הרשויות בעיר כי הן מטפלות ב-27 מקרים של דלקת ריאות חדשה, אבל עמדו על כך שהמחלה אינה מדבקת – וסגרו את השוק.

ב-3 בינואר 2020 עוכב ד"ר וונליאנג לחקירה על ידי משטרת ווהאן בגין "הפצת שמועות שקריות". ד"ר וונליאנג ושמונה רופאים נוספים מבית החולים אולצו לחתום על הודאה לפיה הפרו את הסדר הציבורי. שבוע לאחר מכן חום גופו של הרופא עלה. בסוף ינואר הוא אובחן כחולה ב-Covid-19 ומת מהמחלה ב-7 בפברואר. בעקבות הסערה ברשתות הסיניות, הסוכנות נגד השחיתות במפלגה הקומוניסטית הסינית פתחה בחקירה בעניינו. הדוח הסופי, שפורסם השבוע, מזכה את ד"ר וונליאנג מאשמת הפרת הסדר – אך טוען שהוא עדיין אשם בסעיף הפצת המידע הכוזב, שכן הדברים שכתב בצ'ט לא היו מבוססים בזמן אמת.

THOMAS PETER/רויטרס

אבל דבריו של ד"ר וונליאנג היו מבוססים. כבר ב-27 בדצמבר הצליחו מעבדות בסין לזהות את הנגיף מדגימה שנלקחה מריאותיו של הסבל – והראו כי מדובר בנגיף דומה לסארס המסוכן. לפחות שמונה מעבדות ברחבי המדינה, אחת מהן BGI – המרכז הגדול בעולם למיפוי גנטי, שנמצא בשנזן – קיבלו דוגמיות מבתי החולים בווהאן, וכולן הגיעו למסקנה זהה. ב-1 בינואר 2020 התבקשו המעבדות הללו להשמיד את הדוגמיות הקיימות ולרדת מהעניין. ב-2 בינואר הצליחו חוקרים במכון הווירולוגי של ווהאן למפות את הגנום של הנגיף. סין לא תחלוק את המידע הזה עם העולם עד ה-9 בינואר.

רק ב-6 בינואר 2020 אישרה ממשלת סין כי הפתוגן האחראי למחלה החדשה הוא נגיף חדש, מוטציה ממשפחת הקורונה. ב-11 בינואר הודיעה סין כי מת החולה הראשון מ-Covid-19, גבר בן 61 שהיה לקוח קבוע בשוק פירות הים. ב-14 בינואר הודיע ארגון הבריאות העולמי כי אין כל ראייה לכך שנגיף הקורונה החדש עובר בין בני אדם. הארגון הסתמך על נציבות הבריאות של ווהאן, שהכחישה כי יש מקרים נוספים של הדבקה גם אחרי סגירת השוק – ותמשיך לעשות זאת עד 20 בינואר.

ב-18 בינואר עוד נערכו חגיגות ראש השנה הסינית החדשה בווהאן, מטעם העירייה, בהשתתפות מאות אלפים. הצעדים הראשונים לעצירת המגפה נכנסו לתוקף ב-23 בינואר, אז נותקה ווהאן. תושבים רבים ברחו מהעיר לפני שעת העוצר. יומיים אחר כך בודדו תשע ערים נוספות במחוז חוביי. אוטובוסים בינעירוניים, רכבות, מעבורות ונמלי תעופה הושבתו. בתוך הערים הרשויות סגרו בתי קולנוע ואינטרנט קפה וביטלו את חגיגות השנה הסינית, אבל התושבים עצמם, כ-60 מיליון איש, עדיין הורשו להסתובב כאוות נפשם. בזמן ההוא נרשמו 830 נדבקים ו-25 מתים, אך נראה שהסיבה לכך היתה מחסור בערכות בדיקה, כך לפי הסינים, או בסילוף המספרים, כך לפי משקיפים חיצוניים, שכן 95% מהנדבקים המאומתים היו חולים במצב קשה.

מודלים מאוניברסיטת סאות'המפטון מראים שאם סין היתה מטילה סגר על מחוז חוביי שבוע אחד קודם לכן, היא היתה יכולה למנוע 67% מכלל מקרי ההדבקה. ואילו צעד דומה בתחילת ינואר, אחרי הזיהוי הוודאי של מחולל המחלה החדשה, היה מונע 95% מההדבקה בתוך סין – וככל הנראה מונע מהנגיף להתפשט לכל פינה בכדור הארץ. מחקר בינלאומי שפורסם ב-3 במרץ בכתב העת "Science" הראה שהסגר על ווהאן וסביבתה האט את התפשטות הנגיף בתוך סין ב-3 עד 5 ימים בסך הכל. הסיבה: נשאים רבים כבר עזבו את העיר לפני שהוגבלה התנועה, או שמצאו דרך לעקוף את ההגבלות. ואילו לסגירת נמלי התעופה בחוביי נודעה השפעה של האטת ארבעה או חמישה נשאים למשך שבועיים־שלושה. אחר כך הנשאים פשוט עלו על טיסות מערים אחרות.

מודלים מאוניברסיטת סאות'המפטון מראים שאם סין היתה מטילה סגר על מחוז חוביי שבוע אחד קודם לכן, היא היתה יכולה למנוע 67% מכלל מקרי ההדבקה


סין היא מעצמת סייבר ומדינת משטרה. החוק בסין מחייב הצגת תעודת זהות בקניית כרטיסים לרכבת. לכאורה, למפלגה לא קשה לעקוב אחר אזרחיה דרך איכון הטלפונים. בנוסף, ענקיות טק סיניות כמו עליבאבא התגייסו לפיתוח אפליקציות שיתאמו בין מסלולי האזרחים למסלולי נשאי הקורונה, בדומה לאפליקציית "המגן" של משרד הבריאות. האפליקציות עזרו לדייק את הנתונים שממילא נאספו על ידי השלטון, והמעקב היה שלם. משתמשים בלי תסמינים ובלי היסטוריה של נסיעות קיבלו תג ירוק שאיפשר להם לנוע בחופשיות – ואילו אזרחים בסיכון גבוה יותר קיבלו תג צהוב או אדום שהגבילו את תנועתם.

חרף המעקב הדיגיטלי חסר התקדים, מספר הנדבקים המשיך לעלות. ב-11 בפברואר נרשמו בסין 44,653 נדבקים בנגיף. יממה לאחר מכן, המספר הזה כבר זינק ל-58,761. ההידבקות היתה מהירה יותר מהנתונים. הלקח שאפשר ללמוד מסין: מעקב כשלעצמו, מתוחכם ככל שיהיה, לא מספיק כדי לבלום התפרצות אפידמיולוגית.

המגפה נבלמה רק כשהמפלגה הקומוניסטית חזרה להשתמש בטקטיקות הישנות. ב-3 בפברואר כינס נשיא סין שי ג'נפינג את מנהיגי המפלגה הקומוניסטית והודיע כי יעניש כל נציג שיראה "היעדר נחישות". כמה ימים אחר כך הוסיף כי המלחמה על הנגיף היא "מלחמה עממית" – והדביק את סין בקנאות מהפכנית. רבים מניחים שמדינה רודנית כמו סין קבעה כללי ברזל לריחוק חברתי. האמת היא שהממשל הסיני הוציא הנחיות כלליות ומעורפלות להפליא, והניח לגורמים מפלגתיים, לרשויות מקומיות ולארגונים אזרחיים לפרש את ההנחיות הללו כרצונם – בדרך של תחרות פטריוטית.

התוצאה היתה רשת של מתנדבים, מלשינים, מטיפים ופקידים שפיקחו על סגר שהלך והתרחב, עד שהקיף 760 מיליון בני אדם. מחוזות, ערים, כפרים, שכונות, בניינים, ועדי בית, בעלי בית, בתי עסק – כל אחד קבע לעצמו את החוקים, והשתדל להיות קיצוני יותר מכל אחד אחר. בעיר האנגג'ואו משככי הכאבים הוסרו ממדפי בתי המרקחת, כדי להכריח את כל החולים להגיע לבתי החולים. בכפר ליד ג'ג'יאנג לא הכניסו מבקרים שלא ידעו לענות על שאלות בדיאלקט המקומי. למעשה, השלטון המרכזי היה זה שנאלץ להתערב כדי לרכך את הצעדים. כך, למשל, בייג'ינג פירקה בריקדות מאולתרות שבנו האזרחים – כדי לאפשר את המשך אספקת המזון והתרופות.

דוגמה מרהיבה לשיטה הסינית סיפק לאחרונה "ניו יורק טיימס". לי ג'ין, פרופסורית לסוציולוגיה באוניברסיטת ג'ג'יאנג, אכלה ארוחת ערב עם בעלה. הוא נחנק מעצם של דג, אבל משמר השכונה אסר עליה לקחת אותו לבית החולים – שכן לפי חוקי השכונה, לכל משפחה מותר להוציא נפש אחת מחוץ לבית מדי 48 שעות, ופרופ' ג'ין כבר יצאה את ביתה. את החוק הזה, כמו חוקים רבים אחרים, לא יזם הנשיא אלא האזרחים. וזה עבד. בשבועות האחרונים, רוב הנדבקים החדשים בסין מיובאים מאירופה. ב-19 במרץ הודיעו רשויות חוביי כי מספר הנדבקים החדשים בשטחה עומד על אפס, והשבוע הוסר הסגר מעל המחוז. בייג'ינג הודיעה כי ב-8 באפריל יוסרו הגבלות התנועה גם מעל העיר ווהאן.

יפן

מקרה ראשון: 16 בינואר
נדבקים: 1,193
מתים: 35
נדבקים ביממה האחרונה: 65

AFP

כמיליון סינים חיים ביפן. אחד מהם, צעיר תושב מחוז קנאגווה, חלה במהלך ביקור מולדת בווהאן. ב-6 בינואר הוא טס חזרה ליפן. הסימפטומים החמירו, וארבעה ימים אחר כך הוא אושפז בבית החולים. ב-16 בינואר, יום אחרי שחרורו, הוא נמצא חיובי לנגיף הקורונה החדש – החולה השני בעולם מחוץ לסין.

הצעד הראשון של ממשלת יפן היה למנוע את כניסתם של אזרחים סיניים ממחוז חוביי – ולהחזיר את היפנים הביתה. אבל לאחר ההתפרצות הקטלנית על ספינת התענוגות הדיימונד פריננס, ראש הממשלה, שינזו אבה, עבר ממדיניות של הכלה למדיניות של מניעה וטיפול. המספרים על הדיימונד פרינסס לא הותירו מקום לספק: ב-4 בפברואר התגלו 10 מקרים של הדבקה בקורונה. ב-18 בפברואר זינק המספר הזה ל-542.

אבה ומועצת מומחי נגיף הקורונה, כפי שנקרא הגוף החדש, הורו על פתיחת מרכזים לבדיקה וייעוץ. מרכזי הקורונה היפניים נפרדים לגמרי מבתי החולים, והם חלק מהמכון הלאומי למחלות מדבקות (NIID) ומוסדות בריאות הציבור העירוניים והמחוזיים במדינה. הרעיון היה למנוע התנפלות של נדבקים ולא־נדבקים על בתי החולים והמרפאות – התנפלות שמן הסתם היתה מובילה להדבקה נוספת, בין היתר של הצוותים הרפואיים. עד 14 בפברואר, משרד הבריאות, העבודה והרווחה היפני הספיק להשמיש 536 מרכזים כאלה.

אלא שגם המרכזים הוצפו בחולים – בקורונה ושלא בקורונה. ב-25 בפברואר חזרה בה הממשלה ואישרה לחולים להגיע להיבדק גם בבתי החולים. ב-2 במרץ הנחה אבה לסגור את בתי הספר ולהשאיר חלק מכוח העבודה בבית. אך למרות הצעדים המגומגמים והסטנדרטיים של הממשלה, ישראל היתה חותמת על המספרים של יפן בלי לחשוב פעמיים. עם 64 נדבקים חדשים ב-24 במרץ, רבים תוהים מה סוד ההצלחה של יפן.

תושבי יפן רגילים לעטות מסכות בזמן מחלה או אלרגיה. למעשה, נגיף הקורונה הגיע ליפן יחד עם עונת השפעת במדינה, כך שיפנים רבים הסתובבו עם מסכות עוד לפני שהמחלה זוהתה


המקטרגים טוענים שמספר הנדבקים נמוך שכן מספר הבדיקות נמוך. למעשה, הטענות שמופנות כלפי ממשלת יפן מהדהדות את הטענות שמופנות כלפי ממשלת ישראל. בדומה למשרד הבריאות שלנו, גם משרד הבריאות היפני, בהובלת ה-NIID, מרכז את כל סמכויות הטיפול במגפה. וכמו כאן, גם ביפן שמים דגש על סקרים אפידמיולוגיים ובדיקות מהימנות לאוכלוסיות שנמצאות בסיכון גבוה להדבקה.

עם אוכלוסייה של 126 מיליון תושבים, יפן ערכה רק 32,125 בדיקות בחודש האחרון. רבות מהבדיקות נערכו שוב ושוב על אותם אנשים, כך שבפועל נבדקו רק 16,484 תושבים. נכון לשבוע שעבר, יפן ביצעה 117 בדיקות לכל מיליון תושבים לעומת 1,246 בישראל – שגם היא רחוקה מלהיות שיאנית העולם בבדיקות.

רק בתחילת מרץ נכנע משרד הבריאות היפני ללחץ הציבורי והרשה לערוך בדיקות פשוטות יותר בבתי חולים פרטיים. עם זאת, המדינה עדיין דורשת אישור רופא לבדיקת קורונה, אפילו פרטית. יפן מסוגלת היום לערוך 7,500 בדיקות ביום, אבל סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה כי המדינה משתמשת רק בשישית מהמספר הזה. משרד הבריאות היפני טוען שאין צורך בבדיקות רחבות היקף, ואילו כלי התקשורת המקומיים טוענים שהממשלה מסרבת לערוך בדיקות מחשש לסכן את אולימפיאדת טוקיו 2020. יצוין כי בינתיים הוחלט על דחיית האולימפיאדה.

ואילו המסנגרים על יפן מצביעים על המוניטין הבינלאומי של היפנים. החברה היפנית מוקירה התבודדות. זאת ועוד, גם בימים כתיקונם היפנים מקפידים על היגיינה. תושבי יפן רגילים לעטות מסכות בזמן מחלה או אלרגיה. למעשה, נגיף הקורונה הגיע ליפן יחד עם עונת השפעת במדינה, כך שהיפנים הסתובבו עם מסכות עוד לפני שהמחלה זוהתה.

זו עונת פריחת הדובדבן ביפן, והפארקים מלאים. גם הרכבות שנוסעות לפארקים מלאות. ולפחות בטוקיו, גם המסעדות מלאות. ביום ראשון האחרון, 22 במרץ, יותר מ-50,000 איש הצטופפו לחזות בלפיד האולימפי שהגיע מיוון.

דרום קוריאה

מקרה ראשון: 20 בינואר
נדבקים: 9,037
מתים: 124
נדבקים ביממה האחרונה: 76, מתוכם 22 מחו"ל

בדיקת חום בדרום קוריאה. בדיקות מעבדה מהירות והמוניות
Ahn Young-joon/אי־פי

ב-29 בפברואר נרשמו בדרום קוריאה 909 נדבקים חדשים – מוקד ההתפרצות החמור ביותר מחוץ לסין. ב-23 במרץ המספר צנח ל-64 נדבקים חדשים – וזאת בלי להטיל סגר על האוכלוסייה. בסיאול החנויות פתוחות. אפשר אפילו לשבת לקוקטייל באחד הברים.

הדמוקרטיה בת 51 מיליון התושבים הפכה בשבועות האחרונים למושא קנאתן של מדינות רבות – אבל קנאה לחוד ומעשים לחוד. כבר בינואר פצחה דרום קוריאה במבצע הבדיקות הרפואיות הנרחב, המתוקצב והמאורגן ביותר בעולם. נכון ל-20 למרץ, דרום קוריאה ערכה 316,664 בדיקות PCR לגילוי נגיף הקורונה – שיאנית העולם בבדיקות לנפש לצד מדינות זעירות כאיסלנד ובחריין. עד לאותו הזמן, ישראל ערכה כ-10,000 בדיקות בלבד. וזה כנראה מצליח להם. בשבועיים האחרונים מספר הנדבקים החדשים ליום הוא דו־ספרתי, כאשר יותר חולים משוחררים מבתי החולים מאשר נכנסים אליהם.

דרום קוריאה למדה את הלקח שלה ב-2015, כשאיש עסקים קוריאני נדבק במרס, קרוב משפחה של נגיף הקורונה החדש, וחלה בתסמונת נשימתית מזרח־תיכונית. במשך שלושה חודשים טופל החולה במספר רב של מרפאות ובתי חולים, לפני שאובחן כנשא של הנגיף ובודד. עד שזה קרה, הוא הספיק להדביק חולים אחרים, מבקרים וצוותים רפואיים. שובל ההרס שהותיר אחריו "חולה 0" הסתכם ב-186 נדבקים ו-36 מתים. 17,000 תושבים הוכנסו לבידוד לפני שהקוריאנים הצליחו להשתלט על ההתפרצות כעבור חודשיים. מוסר ההשכל למקבלי ההחלטות היה ברור: לא ניתן לבלום התפרצות של מחלה מדבקת ללא בדיקות מעבדה מהירות והמוניות.

בדרום קוריאה פועלות היום 118 מעבדות פרטיות וציבוריות – ואף אחד לא מחכה יותר מיממה לקבלת התוצאות. לשם השוואה, בישראל פעלה עד לימים האחרונים מעבדה מרכזית אחת בלבד, וכעת ישנן שמונה מעבדות שעורכות את בדיקות ה-PCR. כותב שורות אלה המתין שלושה ימים לתוצאות הבדיקה שלו. בנוסף, דרום קוריאה מייצרת היום כ-100,000 ערכות PCR חדשות מדי יום. בקרוב היא תתחיל לייצא אותן למדינות אחרות.

נכון ל-20 למרץ, דרום קוריאה ערכה 316,664 בדיקות PCR לגילוי נגיף הקורונה – שיאנית העולם בבדיקות לנפש לצד מדינות זעירות כאיסלנד ובחריין. עד לאותו הזמן, ישראל ערכה כ-10,000 בדיקות בלבד


דרום קוריאה היא גם חלוצת העולם בהקמת מתחמי דרייב אין לבדיקות. הרעיון היה פשוט: במקום לחטא את החדר אחרי כל נדבק, תהליך שאורך כ-10 דקות, ניתן לבדוק אנשים בתוך המכונית שלהם. בימים אלה מדינות רבות כמו ארה"ב, גרמניה וישראל מקימות מתחמי "היבדק וסע", כפי שהם נקראים כאן – אבל אף מדינה בעולם לא מתקרבת למספרים הקוריאניים, שהקימו לא פחות מ-43 תחנות בשלושה שבועות.

אבל אולי הנתון המבייש ביותר ביחס לישראל נוגע לציוד שמגן על הצוותים הרפואיים. בדרום קוריאה יש קרוב ל-9,000 מקרי הדבקה, ובכל זאת אף איש צוות רפואי עוד לא נדבק בנגיף במהלך עבודתו. בישראל, עם שביעית ממספר הנדבקים הקוריאני, נדבקו עשרות רופאים, אחים ומעבדנים, לרבות סגנית המעבדה המרכזית לנגיפים של משרד הבריאות עצמו. יתרה מכך, מאות מעובדי מערכת הבריאות נחשפו לנגיף בשל היעדר מיגון מתאים – ונשלחו הביתה לבידוד. שעה שתושבי ישראל נעולים בבתים כדי למנוע את קריסת בתי החולים, מחלקות שלמות נסגרו פשוט כי לא היו מספיק מסכות וכפפות במחסן.

טאיוואן

מקרה ראשון: 21 בינואר
נדבקים: 215
מתים: 2
נדבקים ביממה האחרונה: 20, כולם מחו"ל

AFP

130 ק"מ של מים מפרידים בין "הרפובליקה העממית של סין" לבין "הרפובליקה הסינית". כ-850,000 טאיוואנים מתגוררים בסין וכ-2.5 מיליון סינים מבקרים באי הסמוך מדי שנה. אבל כשהקורונה חצתה את מיצר טאיוואן, ממשלת טאיוואן היתה ערוכה לקראתה. ככה זה כשסגן הנשיא הוא אפידמיולוג בכיר.

טאיוואן היא סיפור סינדרלה. בגלל הלחץ הסיני, המדינה אינה חלק מהאומות המאוחדות או מארגון הבריאות העולמי. אבל אזרחי האי מאמינים בדמוקרטיה שלהם, וביכולת שלה להתגבר על משברים בסולידריות חברתית ובשקיפות פוליטית. אחרי שמיגרה את הסארס ב-2003 ואת שפעת החזירים ב-2009, טאיוואן הגיבה מהר וחכם גם למגפה החדשה. כבר ב-31 בדצמבר 2019, שעות אחרי שהסינים הואילו בטובם לדווח לארגון הבריאות העולמי על "דלקת הריאות" בווהאן, בטאיוואן החלו לסרוק נוסעים. מה סורקים כשעוד לא יודעים מה לחפש? הכל: הטאיוואנים בדקו כל נוסע ל-26 נגיפים שונים, לרבות סארס. למעשה, בנמלי התעופה בטאיוואן בודקים את חום גופם של הנוסעים דרך קבע מאז ההתפרצות ב-2003.

שלא כמו מדינות המערב, בטאיוואן לא הסתפקו בנתונים המסולפים שיצאו מסין וכובסו דרך ארגון הבריאות העולמי. בתחילת ינואר, שבועות לפני שהתגלה המקרה הראשון על אדמתם, הטאיוואנים שלחו צוות אפידמיולוגי משלהם לווהאן. לקראת סוף החודש הפכה טאיוואן למדינה הראשונה בעולם שאסרה על טיסות נכנסות מהעיר.

הצעדים הבאים היו מהירים עוד יותר. המשק הטאיוואני עבר בין לילה למצב חירום, עם התגייסות ממשלתית ופרטית לייצור המוני של אלכוג'ל, מדחומים וציוד מגן לצוותים הרפואיים. דוגמה אחת לכך היא מסכות המגן, שנמכרות היום במערב במחירים מופקעים. ב–24 בינואר אסרה הממשלה על ייצוא של מסכות כדי לדאוג לתושביה, וב–6 בפברואר היא החלה למכור אותן בשיטה שוויונית: אזרחים שתעודת הזהות שלהם מסתיימת בספרה זוגית הורשו לרכוש מסכות בימי שני, רביעי ושישי. אזרחים בעלי ספרה אחרונה אי־זוגית הורשו לרכוש מסכות בימים ראשון, שלישי וחמישי. בימי שבת המסכות נמכרו לכולם, אבל אף אחד לא הורשה לקנות יותר משתי מסכות בכל רכישה. הצבא נשלח לתגבר את 62 קווי הייצור החדשים, ובתחילת מרץ ייצרה טייוואן מספר אסטרונומי של 9.2 מיליון מסכות מנתחים ליום. הייצור העצמי כיסה את צורכי האי, ובסוף פברואר חילקה טיפאיי 6.5 מיליון מסכות לתלמידי בתי הספר. כן, בתי הספר בטאיוואן פתוחים. ד"ר ג'ייסון וונג מאוניברסיטת סטנפורד, שניתח את התגובה הטאיוואנית ב"Journal of the American Medical Association", מצא כי 95% מההורים בודקים את חום גופם של ילדיהם לפני שהם נשלחים לבתי הספר – ומדווחים על התוצאות לצוות החינוכי.

בתחילת ינואר, שבועות לפני שהתגלה המקרה הראשון על אדמתם, הטאיוואנים שלחו צוות אפידמיולוגי משלהם לווהאן. לקראת סוף החודש הפכה טאיוואן למדינה הראשונה בעולם שאסרה על טיסות נכנסות מהעיר הסינית


גם בטאיוואן מאכנים מכשירים סלולריים כדי לוודא שהחייבים בבידוד אכן נשארים בבית, אך האיכון נעשה אך ורק בזמן התפרצות אפידמיולוגית, לפי חוק מסודר ובפיקוח הדוק. הטאיוואנים בוטחים בממשלה שלהם. ואין סיבה שלא יבטחו: הם נהנים משירותי בריאות ציבוריים מעולים, ממערכת חינוך מתוקצבת ומתפקדת ומרשת ביטחון חברתית שתופסת גם את הדגים הרזים ביותר. כך, למשל, מי שנאלץ לשהות בבידוד – המדינה מאכילה אותו. שירות עד הבית.

בעקבות התפרצות הסארס, טאיוואן ייסדה את המרכז הלאומי לבקרת בריאות (NHCC). ה-NHCC משתמש בביג דאטה מהביטוח הלאומי, מקופות החולים, ממשרד הפנים וממחלקות ההגירה והמכס כדי להתריע על התפרצויות נקודתיות. אבל לגוף הזה יש סמכויות נוספות, כמו הטלת קנסות על הפצת מידע כוזב במזיד. נראה שאין שום דבר שהטאיוואנים שונאים יותר מאשר סיסמאות וחצאי־אמיתות. מי שרוצה להבין משהו מהרוח הטאיוואנית מוזמן להיכנס לעמוד הפייסבוק של סגן הנשיא צ'אן צ'יאן־ג'ן. הפוסטים של האפידמיולוג הנודע, גיבור התפרצות הסארס, לא היו מביישים חומר קריאה לתואר שני באוניברסיטאות שלנו. שם הם זוכים לאלפי שיתופים.

סינגפור

מקרה ראשון: 23 בינואר
נדבקים: 558
מתים: 2
נדבקים ביממה האחרונה: 49, מתוכם 32 מחו"ל

Ee Ming Toh/אי־פי

כמו רבות ממדינות דרום מזרח אסיה, גם כוח המשימה הבינמשרדי של סינגפור לתיאום הטיפול בפנדמיות הוקם בהתפרצות הסארס של 2003. הכוח המיוחד, שמשלב מעקב משטרתי וטכנולוגי עם מערכת בריאות ציבור למופת, הוכיח את עצמו בשפעת החזירים של 2009 ובהתפרצות הזיקה של 2016.

כבר בחודש ינואר רוקנה סינגפור מחלקות שלמות בבתי החולים כדי לפנות מקום לחולים עם דלקת ריאות. הגישה שנקטו הסינגפורים היתה שונה מזו של הקוריאנים: לא לבדוק במספרים גדולים — לאשפז בבתי החולים את כל מי שחולה בדלקת ריאות, וכן כל משתעל או מצונן שביקר בסין. רק בשלב השני, אחרי שכל החולים, בקורונה או שלא קורונה, אושפזו במחלקות מבודדות, הגיעו הבדיקות. בנוסף, המדינה מפעילה מערך מסחרר של כ–1,000 מרכזי בריאות הציבור. במרפאות האלה מחליטים מי הולך לבית החולים ומי הולך לבידוד.

כוח המשימה, בהובלת ראש הממשלה לי הסיין לונג, גם מקפיד על הנחיות מסודרות לציבור, שיוצאות מגורם אחד מוסמך. לסינגפורים אין בעיה לחוקק חוקים לגבי כל דבר. אחרי שהישראלים רוקנו את מדפי הסופרמרקטים, ועל הדרך הדביקו זה את זה, ראש הממשלה הבטיח כי אלה יישארו פתוחים גם בסגר מלא. בסינגפור, לעומת זאת, פשוט הוציאו חוק: כל לקוח רשאי לקנות עד ארבע חבילות נייר טואלט או מגבות נייר, עד שתי חבילות נודלס או פסטה, עוף טרי במחיר של עד 30 דולר סינגפורי ולא יותר מ–30 ביצים.

סינגפור היתה גם בין חלוצות הסנקציות הפליליות על מפרי הבידוד, עם קנסות של עד 10,000 דולר סינגפורי (כ–25,000 שקל) ותקופת מאסר של עד חצי שנה. הפרה נוספת של תנאי הבידוד או מתן תצהיר כוזב בזמן חקירה אפידמיולוגית יכפילו את גובה הקנס ואת זמן המאסר. כתבי האישום הראשונים הוגשו כבר בפברואר.

הגישה שנקטו הסינגפורים היתה שונה מזו של הקוריאנים: לא לבדוק במספרים גדולים - לאשפז בבתי החולים את כל מי שחולה בדלקת ריאות, וכן כל משתעל או מצונן שביקר בסין


בסינגפור מאכנים את המכשירים הסלולריים של מחויבי הבידוד. בנוסף, הממשלה שולחת למבודדים כמה הודעות טקסט ביום. המבודדים נדרשים להשיב על ההודעה ובכך לחשוף את המיקום שלהם ב–GPS. תושב קבע בן 42 שלא ענה לטלפון איבד את הסטטוס שלו — ונאסר עליו לחזור לאי. אבל העיר־מדינה סינגפור היא תערובת של גזרים ומקלות. לצד הענישה המחמירה, הממשלה מציעה לעצמאים 100 דולר סינגפורי (כ–250 שקל) לכל יום בידוד ואוסרת על מעבידים לנכות את תקופת הבידוד מימי המחלה של עובדיהם.

בסינגפור עצמה יש בין חמישה לעשרה מקרי הדבקה ביום. אלא שבימים אלה סינגפור נאבקת בגל של מקרי הדבקה שמגיעים אליה מתושבים חוזרים, בעיקר מבריטניה — השליטה הקודמת של האי. ביום שלישי, 24 במרץ, הודיע כוח המשימה הבינמשרדי על שורה של צעדים חדשים: תושבים חוזרים יידרשו לבלות שבועיים בבתי מלון מיוחדים, בתי ספר, בתי קולנוע ובתי תפילה ייסגרו. המוזיאונים, הקניונים, המסעדות ושאר בתי העסק יישארו פתוחים, אבל רק בתנאי שיצליחו להפחית את הצפיפות. בנוסף, המדינה הודיעה שתושבי קבע של האי שמתעקשים לטוס לחו"ל, ייאלצו לשלם על תקופת האשפוז שלהם במקרה שיידבקו בנגיף. ואילו מחזיקי אשרות עבודה עלולים למצוא את עצמם מחוסרי עבודה אם יעזבו את האי. ההנחיה הזאת היא המורכבת מכולן, שכן מאות אלפי מלזים חוצים את התעלה בין המדינות מדי בוקר. 

הרשמה לניוזלטר

התפרצות הקורונה - כל מה שחשוב לדעת כל יום אצלך במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות