בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיסות נכנסות / טיסות יוצאות

"ערב קודם פרצו לנו הביתה. פחדנו שלקחו את הדרכונים"

33תגובות
יערה ואלעד דיטל

יערה (40) ואלעד (45) דיטל
גרים בקיבוץ אושה שליד חיפה, נוחתים מווינה, אוסטריה

שלום, אפשר לשאול לכבוד מה נסעתם?

יערה: לחגוג את יום ההולדת ה–40 שלי.

אלעד: נסיעה ראשונה בלי ילדים מזה כמה זמן?

יערה: פוראבר. אנחנו הורים מאוד מסורים ואני לא בעד להשאיר ילדים לבד, למרות שהסבים והסבתות נהדרים.

איך היה בלי הילדים?

יערה: נהנינו מהשקט, אבל מדי פעם התגעגעתי לאיזו צעקה.

אז הצלחתם להירגע.

אלעד: כן, למרות שלקח זמן.

יערה: בעיקר כי ערב לפני שנסענו פרצו לנו הביתה. לקחו קצת דברים קטנים, כסף, תכשיטים.

אלעד: הדאגה הראשונה שלנו היתה אם לקחו לנו את הדרכונים, הם היו בחוץ על השיש, לקראת הנסיעה.

יערה: וכשראינו שיש דרכונים, אמרנו עם הבלגן נתמודד, סידרנו, ישנו וקמנו לטיסה.

יערה, פגשת את משבר גיל ה–40?

יערה: לא ממש. אבל 40 זה כן גיל של נקודת סיום. מסתכלים: מה הספקת? מה את רוצה לשפר? מה עשית? האם יש עוד יעדים לכבוש?

אלעד: ואיזה טיול נעשה בגיל 50.

את מרוצה מרשימת המלאי שלך?

יערה: אני מרפאה בעיסוק אז החיים שלי מלאים בנתינה, אני אולי לא מקבלת מספיק תמורה, כי השכר שלנו מהנמוכים במשק, אבל אני ממש מרוצה מהעבודה שלי.

מה עושה מרפאה בעיסוק?

יערה: אני עובדת עם ילדים עם לקויות למידה ועם הורים טריים בטיפת חלב. התינוק לא מתהפך, התינוק לא זוחל. אני בעיקר יכולה לשתף ולהרגיע, אבל אין פה נכון/לא נכון.

חבל. תשובות אבסולוטיות יכלו מאוד להקל על ההורות.

יערה: היום, עם גוגל, יש המון מידע, אבל הוא לא תמיד מקצועי. אמא יכולה להיות נפלאה גם אם היא מאכילה בבקבוק. מספיק שתסתכל לתינוק בעיניים ותדבר אליו ותחייך. לפעמים אמהות צריכות לשמוע את זה. את ההורות, את הרגשות, את הקשר, את העוצמה, אי אפשר לעשות באוטומט או בגוגל.

ואיפה את באמת בסוגיית האינטרנט?

יערה: יש חוסר תשומת לב, לא מתוך כוונה רעה, כי גם ההורים עצמם הרבה פעמים נמצאים במסכים ולא מודעים להשלכות.

אלעד: למרות שחשוב גם הבאלאנס, אי אפשר לנתק ילדים מהעולם הזה.

יערה: הדרך לדעתי היא להציע אינטראקציה עם ההורה, להגיד לילד "לך תקרא ספר", זה לא יעזור. כדי להוציא את הגדול מהפורטנייט אתמול הצעתי לו לשחק כדורשת בסלון מעל המתקן כביסה.

אלעד: לפעמים כשאני חוזר הביתה מאוחר ואני רואה אותם יושבים ומשחקים על השטיח...

יערה: אל תוציא אותי אמא אידיאלית.

אלעד, מה אתה עושה בחיים?

אלעד: בהיי־טק. מנתח מערכות מידע.

ואיך נראה משבר גיל ה–40 בהיי־טק? מרופד יותר?

אלעד: לא בשבילי. באמת היה לי משבר, עזבתי חברה שעבדתי בה 12 שנה וניסיתי לחזור למקצוע הצבאי שלי שהיה פקח טיסה. חצי שנה ניסיתי, עברתי את כל השלבים, הגעתי עד לראיון הקבלה הסופי והייתי בטוח שיאשרו אותי, אבל לא עברתי.

איזה באסה.

אלעד: אמנם לא אמרו לי מפורשות, אבל נרמז שהם לא מתלהבים לקבל אנשים בגילי. זה היה מפח נפש אדיר, אבל בשלב הזה היינו עם שני ילדים ומשכנתה ואמרתי לעצמי "אתה חייב להתעשת".

יערה: הרבה פעמים אומרים לאנשים — "אם אתה רוצה משהו באמת, אתה תשיג אותו". אבל זה לא תמיד נכון.

אולי רק כשאת ליידי גאגא.

יערה: וגם אז הדברים הרבה יותר מורכבים מזה.

אלעד: אני רגוע, כי אני יודע שעשיתי כל מה שהיה תלוי בי. יש לי עבודה חדשה שאני אוהב. והעיקר — יש לי משפחה שאוהבת אותי.

יערה: טפו טפו טפו, אפשר להודות על מה שיש.

עוד במדור טיסות נכנסות / טיסות יוצאות || "בספרייה בסין היו ספרים כמו 'איך להיות עשיר כיהודי'"  "כשאמא חזרה מבלגיה, היא אמרה שכולנו הולכים להירצח" | "אני לא יודעת מה ישו אכל בסעודה האחרונה, אנחנו הלכנו על ריזוטו" |  "אלמלא הילדה שלי, הייתי זרוקה עכשיו בחוף בהודו עם ראסטות" 

ג'וליה גניש

"כבר לא יהיו לי ילדים, וזה יהיה שקר לומר שאני לא מתחרטת"


ג'וליה גניש (50)
גרה בהמבורג, גרמניה, טסה לציריך, שווייץ

שלום, אפשר לשאול מה עשית בארץ?

באתי לחגוג את יום ההולדת ה–50 שלי, חצי מאה עברה.

מזל טוב.

בדרך כלל גיל הוא דבר חסר משמעות בשבילי, אבל 50, לא יודעת. כבר שנתיים אני מתכננת איך לחגוג את היום הזה. בדרך כלל אני נוסעת לטייל עם חבר, חברה או בני משפחה, אבל הפעם החלטתי דווקא לעשות מסע לבדי. הייתי בישראל עשרה ימים.

איך היה?

רציתי לפגוש אנשים אז חשבתי שיכול להיות נחמד לשכור מקומות בעזרת Airbnb, אבל לא ידעתי שאפשר להגיע לדירה שתהיה ריקה לגמרי. מקום אחר שהגעתי אליו היה קצת כמו הוסטל והרגשתי ממש לבד, ואז הגיע יום ההולדת 50 ולא היה לי חדר מוזמן, לא מצאתי אחד והתחיל גשם ולא ידעתי איפה אישן. ממש פחדתי וחשבתי שעוד רגע אחגוג יום הולדת 50 ברחוב, רטובה.

עגום.

אבל אז אמרתי לעצמי שאני אישה מבוגרת וחכמה ושאני אסתדר.

וכך היה?

כן. אמרו לי שאולי כדאי לי לנסוע לים המלח, אבל חשבתי שאני כל כך אוהבת לחיות וזה לא מתאים שאסע ביומולדת דווקא לים המוות, אז נסעתי לטבריה במקום והיה לי ממש כיף. הייתי במלון מעולה, עם מרפסת לים, וביום ההולדת עצמו התעוררתי ממש מוקדם וראיתי את השמש זורחת וחשבתי על החיים. חשבתי הרבה ביום הזה.

מה המסקנות?

הרגשתי שאני יכולה להסתדר, שיש לי מצפן פנימי שמוביל אותי ואם אני מקשיבה לו — הכל מסתדר. אחר כך עשיתי לעצמי יום בריאות, כל מיני טיפולים, מסאז'ים ודברים שאני בדרך כלל לא עושה. גם הקפתי את הכנרת היפה בהליכה ודיברתי עם חברים ובני משפחה שבירכו אותי. הכל היה מאוד רגוע. בכלל המסע הזה היה ממש נחמד. פגשתי אנשים נחמדים וזו היתה חוויה טובה. אני שמחה שנסעתי ואני עוד אחזור. אני אפילו לומדת עברית. יש לה צליל נהדר.

את מתבאסת לחזור לשגרה?

לא. אני אוהבת את העבודה שלי, ואני אוהבת את החתולים שלי.

במה את עובדת?

אני עובדת בתקשורת, ברשת. אני עושה את זה הרבה שנים, אני עוד זוכרת איך כשרק התחלתי לעבוד בזה היה לי מודם שהיה עושה קולות.

כחחחואוהאהאו.

כן. כרגע אני עובדת עבור עמותה שמגינה על חיות פרא בגרמניה. העבודה היא מול ביולוגים וחוקרים וזה מאוד מעניין. ניסיתי גם להיות עצמאית ולעבוד לבד איזו תקופה, אבל קצת התרסקתי.

למה?

הייתי צריכה למכור את עצמי ואני לא טובה בדברים האלה. היתה תקופה קשה, גם נפרדתי אז מבן זוג אחרי עשר שנים, שזה קצת כמו גירושים.

ילדים?

לא. כשאת בת 30 או 40 את חושבת שאולי עוד תעשי ילדים, אבל בגיל 50 אני כבר חושבת שזה לא יקרה, לא יהיו לי ילדים.

זו היתה החלטה מודעת, לא ללדת ילדים?

זו לא היתה בדיוק בחירה, במשך הרבה זמן חשבתי שזה יקרה מתישהו, אבל החיים זרמו ועכשיו זה יהיה שקר לומר שאני לא מתחרטת. לפעמים אני מתחרטת, אבל לא כולם חייבים להיות הורים וכולנו מצטערים על משהו, אם הייתי פוגשת מישהו בן 50 שאומר שאין לו חרטות, הייתי קוראת לו שקרן.

גם אני.

כשאני בוחנת את חיי אני חושבת שהכל בסדר. בסך הכל אני מאוד שמחה ואסירת תודה על מה שחוויתי, על המשפחה והחברים. אני אישה זקנה בת מזל.

לא כזאת זקנה.

חצי מאה זה די מבוגר, ואני ממש בסדר עם זה. אין שום דבר מיוחד שאני מנסה להשיג. אני מרגישה שאני ברגע בחיי שהוא רגוע ושליו ושלם, ואני מאחלת לעצמי לחגוג עוד 50 ימי הולדת. סבתא שלי היתה בת 101 כשהיא מתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו