בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עתידות

טכנולוגיות לזיהוי פנים לא יסתפקו בפענוח מי אנחנו, אלא יתיימרו לדעת מה מתחולל בנפשנו

7תגובות
קאני אלבי, "זה קרה בנובמבר"

"התגלות הפנים היא ביקור", כתב עמנואל לוינס. פני הזולת יוצאות לקראתנו, קוראות לנו להיענות להן ומעוררות בנו תהליך אוטומטי של פענוח. בין אם הזולת מעוניין בכך ובין אם לאו, פניו מסגירות זהות, מין, גיל, גזע, יופי, רגש, מצב בריאותי ומאפיינים אחרים. מגוון הפרצופים והמידע העצום שניתן לחלץ מהם דירבנו חוקרים כבר משנות ה–60 לנסות לפתח מערכת ממוחשבת שתסייע לנו במשימה. כבר עשינו מיקור חוץ לזיכרון וליכולות הניווט, אז מדוע לא לתפיסת פנים?

פריצות דרך שאירעו בשנים האחרונות כוללות דיוק הולך וגובר במדידות תווי הפנים, בניתוח תרמי ובאנליזה של מרקם העור. הביצועים עדיין רחוקים משלמות, אך ההתפתחויות הללו מקרבות אותנו לעולם שבו כל הופעה במרחב הציבורי תסגיר את האדם שמאחורי הפנים. ובניגוד לאמצעים ביומטריים אחרים, הטכנולוגיה אינה מחייבת שיתוף פעולה, משום שהצילום נעשה ממרחק. כשניו יורק טיימס מצלמים אירועים המוניים, למשל, הם משתמשים בפלטפורמה של אמזון לזיהוי סלבריטאים וחברי קונגרס בלי ליידע איש. אם אפשר לצלם, מותר גם לזהות.

הקלות הבלתי־נסבלת של ניצול הטכנולוגיה הזאת היא הסיבה שהביקורת עליה מתמקדת בסוגיות של פרטיות וזכויות אדם. כש–FBI מחזיק מאגר לא מפוקח של יותר מ–400 מיליון פרצופים, ואוסטרליה מפתחת בימים אלה פלטפורמה למעקב וזיהוי אזרחים בזמן אמת, מתעוררות שאלות מטרידות. עולם ללא אנונימיות עלול בקלות להידרדר לכדי דיסטופיה, ואין צורך במדע בדיוני כדי להמחיש זאת. די להסתכל על מה שקורה בסין, שם המשטרה מנצלת טכנולוגיות לזיהוי פנים כדי לסמס דוחות להולכי רגל, או כדי לקבל התרעה על מוסלמים שמתרחקים מכפריהם.

הטכנולוגיה כמובן לא מוגבלת לצרכים ביטחוניים וגם לא עוצרת בבטיחות בדרכים. הפוטנציאל המסחרי שגלום בה עצום. טכנולוגיות זיהוי פנים מהוות קפיצת מדרגה בכל מה שקשור לאימות זהויות, בין אם מדובר בגישה למכשירי אייפון–X, בזירוז תהליכי עלייה למטוס או בסינון מורשי כניסה בהיכלי ספורט ותרבות. בהיבט הצרכני, כבר ניתן לראות ניצנים של תשלום באמצעות זיהוי פנים בסין, בעוד שבארה"ב מפתחים אמצעים לזיהוי אורחים בבתי מלון. בבריטניה מתכננים להטמיע את הטכנולוגיה במרכולים, כדי למנוע מכירת אלכוהול וסיגריות לבני נוער.

אלא שבצד החשש לפרטיות, ישנו פן מטריד נוסף בטכנולוגיות זיהוי פנים: היומרה שלהן לא מתמצה בקביעת זהותנו, אלא חותרת לפענח רבדים עמוקים יותר.

הדגמה של ממשק המנתח רגשות תוך כדי תנועה - דלג
הדגמה של ממשק המנתח רגשות תוך כדי תנועה

גיי רדאר

אם הפנים מסגירות הרבה יותר מזהות חיצונית, אין זה מפתיע שיש מי שמפתחים בינה מלאכותית כדי לזהות מצבי רוח ותכונות אופי. ההנחה שמאפיינים עם בסיס תורשתי מקבלים ביטוי גם בפנים הובילה חוקרים לפתח מערכות שיזהו נטיות מיניות ורגשות. "הייתי המום כשגיליתי כמה זה קל", אמר באחרונה לגרדיאן פרופ' מייקל קוזינסקי, שפיתח אלגוריתם שמזהה הומואים בשיעור הצלחה של 81% ולסביות בשיעור של 74%.

עיקר השיטה שעליה נשענים אלגוריתמים מעין אלה היא למידה על בסיס קורלציה. לאחר השוואת אלפי פרצופים, התוכנה מתחקה אחר דפוס מסוים ומנסה לזהות אותו בצילומים חדשים. לדברי קוזינסקי, הורמונים המופרשים לעובר וקשורים להתפתחות הנטייה המינית מותירים סימנים גם על הפנים, וניתן ללמד מכונה להבחין בהם. תהליך דומה מתבצע בזיהוי רגשות. חברות מסחריות כמו פייסבוק, מיקרוסופט ואפקטיבה מפתחות בשנים האחרונות טכנולוגיות לזיהוי רגשות מורכבים, באמצעות מדידת תווי פנים וניטור זרימת הדם. הפקת מידע כזה יכולה לשמש אותן כדי לדעת איך אנחנו מרגישים כשאנחנו מתבוננים בתוכן שיווקי, למשל.

ומי יודע, בעתיד אולי גם אנחנו נשמח לקבל מידע על הפנים שניצבות מולנו. האם תיתכן טכנולוגיית מציאות רבודה שתסייע לנו בפענוח פני הזולת כדי להבין מה הוא באמת מרגיש, או האם הוא משקר? ואם כן, מה המחיר שנשלם על כך?

האדם כאלגוריתם

הקלות שבה בינה מלאכותית לומדת על בסיס דוגמאות הביאה חוקרים וחברות להניח שעם מספיק נתונים הם יכולים ללמד אלגוריתמים לזהות גם כוונות ותכונות אופי מופשטות. פייספשן הישראלית סבורה שביכולתה לזהות טרוריסטים לפי מראה פנים. חוקרי אוניברסיטת מלבורן מתיימרים לדרג יציבות רגשית, אחריות ואפילו מוזרות. יומרות מעין אלה זכו לקיתונות של ביקורת על מתודולוגיות רופפות והושוו לתחזיות אסטרולוגיות.

אלא שיש פגם אתי מהותי עמוק יותר בעצם הניסיון ללכוד אדם ברגע נתון ולקבוע אם הוא שמח או עצוב, מרוגז או מפויס, עייף או מסומם. כי מה המשמעות של האבחנות הנקודתיות הללו? פנים הרי אינן אובייקט קבוע, פה צוחק או עיניים טרוטות. הן רק חלון שדרכו אדם מפציע על רצף של זמן, תחת נסיבות והקשרים משתנים. טכנולוגיות זיהוי פנים נועדו לכאורה לשפר את המיומנות האנושית ולהגביר את מידת הוודאות בקריאת הפנים, אלא שהתוצאות שלהן מתקיימות בוואקום, מנותקות מהקשר ונסיבות.

לוינס טען ש"ייחודן של הפנים נעוץ במה שאינו יכול להצטמצם לכדי תפיסה". השמחה שקלטנו זה עתה, האם היא מלווה במבוכה? ואם כן, האם מקורה בביישנות או בזיוף? גם אם נאמין שהתשובה בידינו, יהיה זה רושם בעירבון מוגבל, נתון לעדכון מתמיד. הנסיבות החברתיות עשויות להשתנות כהרף עין, והזולת עצמו עשוי לשנות את דעתו או להדגיש לפתע פן שונה באישיותו. הציפייה לקבל מאלגוריתם איזו שורה תחתונה לגבי אדם תחייב אותנו להתייחס לאותו אדם בתור אלגוריתם בעצמו.

מובן שמבחינה טכנית אפשר לאמן בינה מלאכותית להתחקות אחר דפוסי רגשות ואפילו כוונות. הבעיה תהיה כשנאמין יותר מדי למה שהיא תספר לנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו