בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עתידות

בינה מלאכותית תשתווה לאדם ביכולת ליצור אמנות, השאלה אם היא תתעלה עליו

19תגובות

באוקטובר אשתקד נקש הפטיש של בית המכירות הפומביות כריסטיס. נמכר! דיוקן של אדמונד דה־בלאמי החליף ידיים תמורת 432 אלף דולר, פי 45 משוויו המוערך. ממרחק כמה מטרים נדמית היצירה לטייק מודרניסטי על דיוקן מתקופת הבארוק. על רקע מרושל ובלתי גמור ניבט איש כמורה בטשטוש מתעתע. פניו לא בפוקוס. ההבעה א־סימטרית ומזוגגת. חליפתו דהויה כאילו ניזוקה ממדלל צבע או פגעי הזמן. אך ככל שמתקרבים, מתגברת איזו אי־נחת: זו לא רק הגרוטסקה שמתגלית — העיניים חלולות והאף נעדר — אלא המרקם המפוקסל. מה שנראה מרחוק כרישול אנושי נחשף כמארג מהונדס להפליא. זה מטריד גם אם יודעים מלכתחילה שיוצרת הדיוקן היא למעשה בינה מלאכותית (AI), שהתבססה על 15 אלף דיוקנאות מהמאה ה–14 ועד המאה ה–20.

דיוקן של אדמונד דה־בלאמי שיצרה בינה מלאכותית
Obvious

הרעיון לתת למכונה ליצור באופן אוטונומי ככל הניתן הוא בן יותר מחצי מאה ויושם במגוון שדות, מאמנות פלסטית, דרך מוזיקה ועד קולנוע. ברוב המקרים ניתן עדיין לזהות כי התוצרים אינם אנושיים. עבודות שנוצרו על ידי תוכנת מחשב הוצגו כבר בשנות ה–60 בגלריות נחשבות, אך מאז ועד היום אמנות אלגוריתמית היא בעיקרה גיאומטרית. לעתים היא מעניינת מבחינה ויזואלית, אך לרוב עקרה רגשית.

באמנות נראטיבית (ספרות, קולנוע) האתגר גדול יותר, כי בשונה מציור, הסיפור לא יכול להיות מופשט מדי. הבעיה ניכרת ברומן "1the Road" המבוסס על רשמי מסע של בינה מלאכותית בארה"ב באמצעות מיקרופון, מצלמה ו–GPS; או בסרט המדע הבדיוני ""Zone Out, המורכב מסצנות שהופיעו בסרטים ישנים, שעליהן הולבשו תסריט ופסקול שחוברו על ידי תוכנה. למרות התחביר התקין, התוצאה ביזארית להחריד.

Zone Out | A Sci-Fi Short Film Starring Thomas Middleditch - דלג

התחום שבו אלגוריתמים עשו את כברת הדרך הגדולה ביותר הוא מוזיקה, שהיא ככל הנראה המדיום "המתמטי" ביותר מכל האמנויות, במובן שניתן לכמת ולנתח בקלות יחסית את הקונבנציות שבבסיס היצירה. התוכנה DeepJazz, שלומדת לאלתר בסגנון של פט מתיני, נוצרה בתוך 36 שעות בלבד על ידי סטודנט מפרינסטון. תוצאה טובה יותר, שבילבלה אף מוזיקולוגים, השיגה מערכת EMI של דיוויד קופ, שמציגה חיקויים מרשימים של סגנונם של ויוואלדי ובאך.

אחת הטענות נגד פיתוח אלגוריתמים בשדה האמנותי נוגעת לתפיסת מקומם של היוצרים. יש מי שמוטרד מכך שביום שבו ספוטיפיי תוכל לא רק להציע לנו שירים על בסיס ההעדפות שלנו, אלא גם ליצור בזמן אמת שירים שנאהב — עד רמת חיקוי מושלם של גוון קולו של הזמר האהוב עלינו — מי שייפגעו הם האמנים, וזכויות היוצרים יתרוקנו מתוכן. החשש שמכונות ורובוטים יגזלו מבני אנוש את הפרנסה אמנם מבוסס בתחומים רבים, אך לא בטוח שהוא מוצדק בתחומי האמנות, שברובם ההיצע ממילא עולה על הביקוש, ולכן הוא כבר עתה זול למדי.

השאלה המעניינת יותר היא אם לבינה מלאכותית יש פוטנציאל להתעלות על החיקוי ולהציע תרומה תרבותית משמעותית. כשאמני הרנסנס יצרו לראשונה ציור דו־ממדי עם פרספקטיבת עומק, או כשארנולד שנברג פיתח כללים טונאליים חדשים במוזיקה, התוצאה היתה הלם שלווה בפריצת דרך אמנותית. האם אלגוריתם שבסך הכל מתבסס על דוגמאות עבר יוכל גם לפרוץ את גבולותיהן ולדמיין פרקטיקה שתחדש ותפתיע? קשר לומר. ואולם, אם בכלל עוד ייתכנו פריצות דרך אמנותיות, ולא נידונו להסתפק לנצח בווריאציות, המפתח עשוי להיות טמון דווקא בשיתוף פעולה עם AI.

חלימה ספרותית

ניצחון המחשב "כחול עמוק" על אלוף העולם בשחמט גארי קספרוב ב–1997 עורר תדהמה, ונתפס עד היום בתור מעוז היצירתיות הראשון שנפל בידי המכונות. מה שפחות ידוע הוא שהמפתחים עידכנו את התוכנה תוך כדי התחרות, ולימדו אותה כיצד לא לחזור וליפול לאותן מלכודות. קספרוב טען ש–IBM רימתה, אך לא שקע במרמור ונתפס לעולם הישן. במקום, הוא ייסד סוג חדש של שחמט, שבו קבוצות של בני אנוש מתחרות זו בזו כשהן נעזרות במחשבים שמכינים אותן לתרחישים אפשריים. התוצאה היא משחקים יפהפיים שמוכיחים שאלגוריתמים לא עיקרו את היצירתיות והסגנון האנושיים, אלא דווקא העצימו אותם בכמה סדרי גודל.

השדה האמנותי הוא קרקע פורייה במיוחד ל–AI, אם רק נשתחרר מההשקפה הרומנטית שלפיה יצירתיות היא בהכרח תוצר אנושי אינדיווידואליסטי, תודעה שמפתיעה את עצמה תוך כדי תהליך ובוראת יש מאין. הדיוקן של אדמונד דה־בלאמי, למשל, אינו תוצר של גאונות סינגולרית, אלא הפצעה מתוך קולקטיב: בינה מלאכותית, הקבוצה שתיכנתה אותה ו–15 אלף יוצרים שיצירותיהם נלמדו.

"אוקטפוד" של מייקל כריסטנסן. אמנות אלגוריתמית היא בעיקרה מאוד גיאומטרית; מעניינת ויזואלית לעיתים אך לרוב גם עקרה רגשית

כדי להבין היכן AI עשויה לתרום לאמנות, צריך לשאול היכן היא יכולה להפתיע אותנו. ג'ון סאפקו וביל סימן, מוזיקאים וחוקרי מוזיקה באוניברסיטת דיוק, דחפו את גבולות הדמיון האנושי באמצעות תוכנה שלמדה תבניות מוזיקליות והשתמשה במאגר סאונד מגוון: הקלטות כלים אקוסטיים ואלקטרוניים, רעש דיגיטלי, פסקולים של סרטים תיעודיים משנות ה–70 ועוד. נקודת המוצא של החוקרים היתה שיכולת ההלחנה האנושית מוגבלת בשל הזיכרון המצומצם והנטייה להיצמד לתבניות מוכרות. אלא שהמגבלות האנושיות לא חלות על התוכנה שהם פיתחו. וכך, השניים מצאו מקור להשראה בקישורים המפתיעים והלא אינטואיטיביים שיצרה התוכנה. התוצאה — דגימות אלקטרוניקה מופשטת ומרובת שכבות צליל — שימשה אותם ביצירת אלבום שהוכתר בניו יורק טיימס לאחד הטובים לשנת 2014.

בינה מלאכותית יכולה גם ליצור ספרות וקולנוע מסוג חדש. "הארי פוטר והדיוקן שנדמה כערימת אפר" נוצר על ידי AI לאחר עיבוד שאר הספרים. אמנם בלתי אפשרי לחלץ ממנו עלילה קוהרנטית, במיוחד לא בסצנה שבה רון וויזלי רוקד סטפס מול הרמיוני וברגע שהוא רואה את הארי הוא אוכל את משפחתה. אבל אפשר גם לקרוא את הטקסט הזה כמעין הצצה לתת־מודע של הספרים המקוריים. הספר הזה הוא מה שהיה קורה אילו רומן היה יכול לחלום את התוכן שלו כפי שאדם חולם את חייו. התוצאה אמנם בוסרית, אך הפוטנציאל שם, ועשוי לספק אשנב מפתיע לאמנות שיצר האדם. השברים הסוריאליסטיים של ז'אנרים קיימים עשויים אולי אף לעורר השראה ליצירת ז'אנרים חדשים. קשה לצפות את פריצת הדרך, אבל כמו שאומר המדען בסרט "Zone Out" לראש המדבר שיצר: "זו הולכת להיות טעות נחמדה… אתה לא יודע לאן זה הולך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו