בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עתידות

בקרוב נהפוך לסופרמן, עם חליפת טיסה ושלד שיכפיל את הכוח שלנו

כיום אדם קטוע־יד יכול להרגיש את התותב שלו באמצעות חיישנים, גם אם התותב לא עליו. בפנטגון תוהים אם זה יאפשר לחיילים לשלוט באופן נוירולוגי באווטארים רובוטיים שיישלחו לשדה הקרב

24תגובות
חליפת הטיסה של Gravity
Srdjan Stevanovic / Getty Images

קיהיי סימור היה בן 17 כשניסה לפענח את סוד הקסם של ריצת היען. כיצד עוף עצום עם רגליים דקיקות רץ במהירות 70 קמ"ש? התברר לו שמערכת הגידים אוגרת ומשחררת אנרגיה אלסטית שמזניקה את היען קדימה כמו קפיץ, תוך שהיא מפחיתה עומס מהשרירים. את הסקרנות של סימור תידלקה תשוקתו לרוץ מהר בעצמו. בשנות ה–90 הוא בנה באנגליה את האבטיפוס הראשון של "המגפיים הביוניים". הם אמנם התפרקו די מהר, אך 20 שנה ו–200 דגמים לאחר מכן, היה באמתחתו זוג שהזניק את הריצה שלו למהירות 40 קמ"ש. כמעט כמו השיאן יוסיין בולט, רק למרחק גדול יותר ובפחות מאמץ.

המגפיים של סימור, כמו נוצותיו של איקרוס, הם חלק מפנטזיה אנושית בת עשרות אלפי שנים להעתיק מאפיינים שקיימים בטבע כדי ליצור כלים שיעצימו את הגוף האנושי. המגפיים האלה אולי נדמים כגימיק אקסצנטרי, אבל אינם שונים מהותית מנעלי Vaporfly-4 של נייק, שכוללות סוליה מיוחדת שמשפרת את זמני הריצה. אם וכאשר המגפיים הביוניים יהיו נוחים דיים, אנחנו עוד עשויים לקחת אותם כמובן מאליו בספורט אתגרי או במרדפים משטרתיים.

חליפת התעופה - דלג
חליפת התעופה בפעולה. צפו

כיום אפשר למצוא מגוון חידושים שנועדו להעצים את הגוף האנושי ולהרחיב את יכולותיו. חליפת המנוע הסילוני של Gravity, למשל, מאפשרת לאדם לעופף כאילו היה איירון־מן. אלא שעם תג מחיר של 440 אלף דולר, ודרישה למיומנות גבוהה כדי לא להתרסק, קשה לראות איך החליפה הזאת פורצת את גבולות הגימיק.

חליפות שלד חיצוני, לעומת זאת, שמאפשרות הרמת משאות כבדים בלי מאמץ, הן כבר כלי שנכנס בהדרגה לתחומי הסיעוד, שיקום נכים, אחזקת מחסנים ועוד. לפי ענקית הטכנולוגיה לוקהיד מרטין, השימוש בשלד החיצוני שהיא פיתחה יכול להקפיץ פי 27 את היעילות של לוחמים כשהם מבצעים עבודה פיזית. קל להבין, אם כן, מדוע התחום הזה צפוי להתפתח לשוק שיהיה שווה ב–2025 יותר מפי 100 בהשוואה לעשור קודם לכן.

להרגיש את התותב

כדי לקבל הצצה לעתיד הרחוק יותר של טכנולוגיות ביוניות, כדאי להתבונן בנעשה בתחום האיברים המלאכותיים לבעלי מוגבלויות. כבר כיום ישנם תותבים עם חיישנים שמתרגמים אותות עצביים ונותנים לבעליהם שליטה ביולוגית באיבר מלאכותי. אך זה לא נעצר שם: חוקרים כבר הצליחו לייצר גפיים שמתקשרות עם מסלולים נוירולוגיים האחראים על חישה, כך שתותב לא רק ינוע כמו איבר בשר ודם, אלא שכך גם ירגיש בעליו.

כשמליסה לומיס, קטועת־יד מאוהיו, מזיזה את פרקי כף יד ימין הרובוטית שלה במעבדה לפיזיקה יישומית באוניברסיטת ג'ון הופקינס, קורה דבר מופלא: כשכף ידה הרובוטית אוחזת כדור גומי, מליסה יודעת לומר שתפסה אותו ולתאר את התחושה בקצות האצבעות — על אף שעיניה עצומות. זאת מאחר שבכל פעם שהיד הרובוטית של מליסה נוגעת באובייקט מסוים, כמאה חיישני חום, מגע ולחץ מעבירים חזרה מידע אל המוח שלה במטרה לעורר תחושה ממשית.

הזרוע המלאכותית בפעולה. צפו - דלג
הזרוע המלאכותית בפעולה. צפו

מה שמצמרר הוא העובדה שהיד הרובוטית שבה היא שולטת ודרכה היא חשה ממוקמת בכלל במקום אחר בחדר. העובדה ששליטה ביולוגית באיבר מלאכותי לא מחייבת חיבור שלו לגוף, כבר מציתה את הדמיון בפנטגון. באוקטובר האחרון פירסם משרד ההגנה האמריקאי דוח שעוסק בממשקי אדם־מכונה. כותבי הדוח דנים באפשרות שיום אחד חיילים אנושיים ישלטו באופן נוירולוגי באווטארים רובוטיים שיישלחו לשדה הקרב. לא מפתיע, אם כן, שאת המחקר שבו השתתפה מליסה מממנת DARPA, הזרוע למחקר ופיתוח של משרד ההגנה.

רגליים לבחירה

היכולת לקיים תקשורת כה ענפה בין המוח למכונה מהווה קפיצה נחשונית בדרך להכלאה בין אדם למכונה ויצירת סייבורגים. חוץ משיפור חייהם של בעלי מוגבלויות, מעניין במיוחד הפוטנציאל שטמון בסייבורגים להעצמת יכולות אנושיות קיימות, ואפילו להקניית תכונות לא מולדות.

השלד של לוקהיד מרטין, שיכול לשפר את היעילות בעבודה פיזית פי 27
לוקהיד מרטין

הפוטנציאל הזה מקבל ביטוי גם באיברים ביוניים רגילים. כך לדוגמה, יו הר שאיבד את שתי רגליו בתאונת טיפוס הרים. הר יכול לבחור כיום בין כפות רגליים מחודדות, שמאפשרות לו לתקוע טריז בחריצי הסלע התלולים, לבין רגלי דוקרנים לטיפוס בקרח, ובכך הוא זוכה ביתרונות שאין לרגליים אנושיות. הר, מדען ב–MIT שאחראי לכמה מהמחקרים שמתוארים כאן, איננו סייבורג בעצמו, אך בהרצאותיו הוא שב ומדגיש עד כמה עידן הסייבורגים יהיה מכונן. השאלה היא עד כמה ניתן לדחוק את גבולות הגוף האנושי ולהפוך אותם לגבולות הדמיון האנושי.

התשובה מורכבת. מחקר שפורסם לאחרונה הדגים את המנגנון שאיפשר לנבדקים לחוש קצה של מקל, כמעט כאילו היה לו ייצוג עצבי במוח. מחקר נוסף הראה באמצעות מציאות מדומה כיצד המוח חווה בעלות על זרוע וירטואלית ארוכה פי שלושה מזו הטבעית. כשהזרוע הווירטואלית ארוכה יותר, החוויה כבר דומה יותר לאחיזה במקל. חוקרים אחרים הראו שהמוח מסוגל לצבור מיומנות שליטה גבוהה בזנב וירטואלי, אם כי ללא תחושת בעלות עליו כאיבר טבעי. במילים אחרות, למוח יש גמישות שמאפשרת לו לחוות איברים לא ביולוגיים, אך לא באופן בלתי מוגבל.

מגפי Powerbocking. החלום העתיק של שימוש בטכנולוגיה לבישה שמעצימה את הגוף האנושי ומרחיבה את יכולותיו
Josef Ženčák

יחסי הגומלין בין בני אדם לטכנולוגיה תמיד היו דו־סטריים. עצם ההגדרה מה אנושי השתנתה בשל כך. סייבורגים אינם שונים במובן הזה, אך הם מהווים דוגמה קיצונית במיוחד מעצם המהירות והעומק שבשינוי החוויה האנושית. והשינוי הזה יציף שאלות שונות, למשל בסוגיית האחריות לתקלה טכנית שגורמת לאסון, או בנוגע להקצנת הפערים החברתיים בין מי שיוכל להרשות לעצמו להיות על־אדם לבין מי שלא.

מרתקת במיוחד תהיה הסוגיה שנוגעת לעצם קיומנו כמין. הארכיטקטורה של הגוף האנושי־טכנולוגי מרחיבה את הזהות באופן חסר תקדים. אין לנו עדיין מושג מה ההשלכות של שליטה מוחלטת באווטאר עם תכונות על־אנושיות, או מה המשמעות של הליכה על אדמת מאדים עם חליפה שלא רק מקיימת אותנו, אלא גם מאפשרת לנו לחוש את פני השטח. אך כך או אחרת, נדמה שסייבורגים משרטטים מסלול שאין ממנו חזרה. או כמו שניסח ליאונרדו דה וינצ'י: "ברגע שטעמת את טעם התעופה, לעד תלך על פני האדמה עם עיניך נשואות השמימה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו